קטגוריה:בראשית לט יד

עד לרגע שיוסף נס החוצה היא חשבה שהוא יסכים לשכב איתה. היא היתה שמחה מאוד וחיכתה בסבלנות שהוא יתפשט.
והנה הוא נס! היא הוכתה בתדהמה.

מכאן אנו מבינים ש"וְאֵין אִישׁ מֵאַנְשֵׁי הַבַּיִת, שָׁם בַּבָּיִת" (ביאור:בראשית לט יא), לא היה כל כך מדויק, ופשוט "שָׁם בַּבָּיִת", בחדר ההוא, לא היו אנשים.
אשת פוטיפר החליטה שעדיף לה להאשים את יוסף, לפני שהענין יתגלה והיא תואשם בגלל שהיא לא התלוננה. אם אישה נאנסה בבית ולא קראה לעזרה, לא יאמינו לה שהיא נאנסה בניגוד לרצונה. אשת פוטיפר היתה חייבת להקים רעש.

• לאנשים היא אמרה: "רְאוּ הֵבִיא לָנוּ אִישׁ עִבְרִי לְצַחֶק בָּנוּ בָּא אֵלַי לִשְׁכַּב עִמִּי וָאֶקְרָא בְּקוֹל גָּדוֹל. וַיְהִי כְשָׁמְעוֹ, כִּי הֲרִימֹתִי קוֹלִי וָאֶקְרָא, וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ אֶצְלִי וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה."
• לפוטיפר היא אמרה: "בָּא אֵלַי הָעֶבֶד הָעִבְרִי, אֲשֶׁר הֵבֵאתָ לָּנוּ לְצַחֶק בִּי וַיְהִי, כַּהֲרִימִי קוֹלִי וָאֶקְרָא; וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ אֶצְלִי וַיָּנָס הַחוּצָה" (ביאור:בראשי לט יז-יח).

השוואה בין דברי אשת פוטיפר לאנשי הבית ולפוטיפר:

1. "אִישׁ עִבְרִי" – "הָעֶבֶד הָעִבְרִי"
2. "לְצַחֶק בָּנוּ" – "לְצַחֶק בִּי".
3. "לִשְׁכַּב עִמִּי" - הושמט.
4. " וַיָּנָס וַיֵּצֵא" – " וַיָּנָס".

בדבריה עם פוטיפר היא השמיטה ושינתה את דבריה. אשת פוטיפר האשימה את פוטיפר שהוא הביא את העברי והוא גרם לצרות.

• לא היו צריחות של פחד, פקודות על יוסף להסתלק מהחדר וקריאות לעזרה. הקריאות לאנשים התחילו רק אחרי שיוסף נס.
• לא היו סימני פגיעה בבגדיה או בגופה של אשת פוטיפר, כלומר יוסף לא נגע בה.
• הכתוב מדגיש "בגד", אולם סביר שהבגד היה כמו כותנת, כנהוג במזרח. כותונת לובשים על הראש ויש פתחים לזרועות. כדי לשכב אין צורך להוריד את הכותנות ומספיק להרים אותה. בנוסף היא לא עשתה נזק לכותנת שלו או לכותנת שלה.
• נאמר שיוסף "וַיָּבֹא הַבַּיְתָה לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ וְאֵין אִישׁ מֵאַנְשֵׁי הַבַּיִת, שָׁם בַּבָּיִת" (ביאור:בראשית לט יא), ולבטח הוא לא עשה את מלאכתו בחדר השינה שלה. אשת פוטיפר לא טענה שהיא ישנה והוא נכנס להתקיף אותה שם. ייתכן שבחדר השינה שלה היו אנשים והם ידעו שהיא לא היתה שם. לבטח היו אנשים שידעו שהיא ערה, לבושה ומקושטת.

אשת פוטיפר ידעה שדבריה אינם אמת מדויקת ופחדה לחזור על זה לפוטיפר שיוסף בא לשכב עימה, ומההשמטה הזו שופט מיד היה מבין שההצהרה המקורית היא לא מדויקת, וכאשר אדם משקר פעם אחת, כל עדותו, לטובת עצמו, חשודה.

• צחוק, לגלוג, שמחה - "וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל פָּנָיו וַיִּצְחָק" (ביאור:בראשית יז יז).
• בוז, עלבון, לעג - "וַיְהִי כִמְצַחֵק בְּעֵינֵי חֲתָנָיו" (ביאור:בראשית יט יד)
• משחק, צוחק, עליזות, שובבות - "תֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית, אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק" (בראשית כא ט).
• צוחק, קירבה גדולה, מגע, יחסים בין בעל לאישה - "וְהִנֵּה יִצְחָק מְצַחֵק אֵת רִבְקָה אִשְׁתּוֹ" (בראשית כו ח).
• לשכב, כדברי אשת-פוטיפר לפוטיפר: "לְצַחֶק בִּי" כרמז לדבריה לאנשים: "בָּא אֵלַי לִשְׁכַּב עִמִּי".

בהקשר של גבר ואישה "לְצַחֶק" בא במשמעות 'ציחקוק' הקשור לדגדוג , מגע אינטימי או מחשבה על מגע אינטימי.
אולם אשת פוטיפר פותחת אפשרות שהעבד הזה בא לצחוק עלינו, ומרוב גדלותו חשב שמותר לו להתקיף אותנו, לצחק בנו.

השינוי מ"לְצַחֶק בָּנוּ" ל"לְצַחֶק בִּי" היה מיותר. אשת פוטיפר יכלה להגיד: "רְאוּ הֵבִיא לָנוּ אִישׁ עִבְרִי, בָּא אֵלַי לִשְׁכַּב עִמִּי וָאֶקְרָא בְּקוֹל גָּדוֹל", ללא כל רמז שהיא חשבה שהעבד הזה היה לו תפקיד או רצון "לְצַחֶק בָּנוּ".

אשת פוטיפר מסבירה שהעבד הזה הובא בשביל התענוג שלה, כדי להנות אותה, ולכן היה מותר לה לשחק איתו. אבל הוא עבר את הגבול וניסה לשכב איתה.

לטענתנ פוטיפר אשם במה שקרה כי הוא שהביא את העבד היפה הזה לביתו.

מתוך זה שהיא מאשימה את פוטיפר, ניתן להבין שהיא מודה בחלק מהאשמה, הן היא ראתה אותו מספר שנים ולא התלוננה על הדרך שבה העבד מתנהג או מסתכל.

אשת פוטיפר לא אמרה שיוסף בא לאנוס אותה בכוח. הצהרתה דומה יותר לדברי בקשתה מיוסף: "שִׁכְבָה עִמִּי" (ביאור:בראשית לט ז). אשת פוטיפר אמרה מה שהיא חשבה שהוא יעשה למענה.
הצרוף הזה נראה יותר כהזמנה מאשר אונס, ולכן אשת פוטיפר לא אומרת את זה בשנית לפוטיפר.

מקרים בהם השתמשו במילה לשכב:

• רחל ענתה ללאה: "לָכֵן יִשְׁכַּב עִמָּךְ הַלַּיְלָה" (בראשית ל טו).
• בנות לוט עשו: "וַתָּקָם הַצְּעִירָה וַתִּשְׁכַּב עִמּוֹ, וְלֹא יָדַע בְּשִׁכְבָהּ וּבְקֻמָהּ" (ביאור:בראשית יט לה).
• אמנון אומר לתמר: "בּוֹאִי שִׁכְבִי עִמִּי אֲחוֹתִי" (שמואל ב יג יא).