פתיחת התפריט הראשי

ביאור:יוון וישראל: האם היופי חשוב?

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

האם היופי חשוב או לא בעיני התנ"ך?

מצד אחד יש את הפסוק המפורסם:

משלי לא ל: "שקר החן והבל היפי אשה יראת ה' היא תתהלל"

אך מצד שני אנו רואים כי התנ"ך טורח להזכיר ולהלל את יופיין של נשים רבות וגם גברים (גם אם לעיתים הדבר מתבקש מתוך הסיפור):

שרה, בראשית יב יא: "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבוֹא מִצְרָיְמָה, וַיֹּאמֶר אֶל שָׂרַי אִשְׁתּוֹ 'הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ'"

רבקה, בראשית כד טז: "וְהַנַּעֲרָ טֹבַת מַרְאֶה מְאֹד, בְּתוּלָה וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ"

רחל, בראשית כט יז: "וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת, וְרָחֵל הָיְתָה יְפַת תֹּאַר וִיפַת מַרְאֶה"

יוסף, בראשית לט ו: "וַיְהִי יוֹסֵף יְפֵה תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה"

דוד, שמואל א טז יב: "וישלח ויביאהו והוא אדמוני עם יפה עינים וטוב ראי ויאמר ה' קום משחהו כי זה הוא", שמואל א יז מב: "ויבט הפלשתי ויראה את דוד ויבזהו כי היה נער ואדמני עם יפה מראה"

תמר אחות אבשלום, שמואל ב יג א: "ויהי אחרי כן ולאבשלום בן דוד אחות יפה ושמה תמר ויאהבה אמנון בן דוד"

אבשלום, שמואל ב יד כה: "וכאבשלום לא היה איש יפה בכל ישראל להלל מאד מכף רגלו ועד קדקדו לא היה בו מום"

תמר בת אבשלום, שמואל ב יד כז: "ויולדו לאבשלום שלושה בנים ובת אחת ושמה תמר היא היתה אשה יפת מראה"

אבישג השונמית, מלכים א א ג: "ויבקשו נערה יפה בכל גבול ישראל וימצאו את אבישג השונמית ויבאו אתה למלך", מלכים א א ד: "והנערה יפה עד מאד ותהי למלך סכנת ותשרתהו והמלך לא ידעה"

בנות איוב, איוב מב טו: "ולא נמצא נשים יפות כבנות איוב בכל הארץ ויתן להם אביהם נחלה בתוך אחיהם"

הרעיה בשיר השירים, שיר השירים א ח: "אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיתיך על משכנות הרעים" (פירוט)

שיר השירים א טו: "הנך יפה רעיתי הנך יפה עיניך יונים" (פירוט)

שיר השירים א טז: "הנך יפה דודי אף נעים אף ערשנו רעננה" (פירוט)

שיר השירים ד א: "הנך יפה רעיתי הנך יפה עיניך יונים מבעד לצמתך שערך כעדר העזים שגלשו מהר גלעד"

שיר השירים ד ז: "כלך יפה רעיתי ומום אין בך"

שיר השירים ה ט: "מה דודך מדוד היפה בנשים מה דודך מדוד שככה השבעתנו"

שיר השירים ו א: "אנה הלך דודך היפה בנשים אנה פנה דודך ונבקשנו עמך"

שיר השירים ו ד: "יפה את רעיתי כתרצה נאוה כירושלם אימה כנדגלות"

שיר השירים ו י: "מי זאת הנשקפה כמו שחר יפה כלבנה ברה כחמה אימה כנדגלות"

אסתר, אסתר ב ז: "ויהי אמן את הדסה היא אסתר בת דדו כי אין לה אב ואם והנערה יפת תאר וטובת מראה ובמות אביה ואמה לקחה מרדכי לו לבת"

וגם באופן כללי היופי מוזכר לטובה:

ירמיהו יא טז: "זית רענן יפה פרי תאר קרא ה' שמך לקול המולה גדלה הצית אש עליה ורעו דליותיו"

ירמיהו מו כ: "עגלה יפה פיה מצרים קרץ מצפון בא בא"

יחזקאל לא ט: "יפה עשיתיו ברב דליותיו ויקנאהו כל עצי עדן אשר בגן האלהים"

זכריה ט יז: "כי מה טובו ומה יפיו דגן בחורים ותירוש ינובב בתלות"

תהלים מה יב: "ויתאו המלך יפיך כי הוא אדניך והשתחוי לו"

תהלים נ ב: "מציון מכלל יפי אלהים הופיע"

קהלת ג יא: "את הכל עשה יפה בעתו גם את העלם נתן בלבם מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלהים מראש ועד סוף"

ויש עוד.

ואפילו ישנו ביטוי המזכיר לנו את האידיאל היווני המשווה את היפה והטוב (האתי והאסתטי):

קהלת ה יז: "הנה אשר ראיתי אני טוב אשר יפה לאכול ולשתות ולראות טובה בכל עמלו שיעמל תחת השמש מספר ימי חיו אשר נתן לו האלהים כי הוא חלקו"

אם כך מה הנכון?

דומני שבמקרה זה כששני פסוקים נראים כסותרים זה את זה יבוא הפסוק השלישי ויכריע ביניהם ויסבירם, וכך כתוב:

משלי יא כב: "נזם זהב באף חזיר אשה יפה וסרת טעם"

אם כך נראה שאין פסול ביופי כשלעצמו, אלא אדרבא – הוא מעלה חיובית, אלא שהוא אינו שווה כאשר האישה בפנימיותה מקולקלת, מה שנקרא כאן 'סרת טעם'.

כהיפוכה של אישה זו ולהשלמת הטענה המועלית כאן נביט באביגיל אשת נבל הכרמלי, שלא הובאה קודם כי היא מובאת עכשיו, ובה נאמר - שמואל א כה ג: "ושם האיש נבל ושם אשתו אבגיל והאשה טובת שכל ויפת תאר והאיש קשה ורע מעללים והוא כלבו", אך היא גם טובת טעם, שכן דוד מברכה - שמואל א כה לג: "וברוך טעמך וברוכה את אשר כלתני היום הזה מבוא בדמים והשע ידי לי".

אם כך ידועה היא יפיפיותו של יפת כבפסוק - בראשית ט כז: "יפת אלהים ליפת וישכן באהלי שם ויהי כנען עבד למו", אך גם התנ"ך לא בוחל ביופי עצמו.

עם זאת, יש לציין, כי על דמות המופת התנ"כית – אם זה המשיח ואם זה עם ישראל כפירושיו – נכתב הדבר הבא:

ישעיהו נג ב "ויעל כיונק לפניו וכשרש מארץ ציה לא תאר לו ולא הדר ונראהו ולא מראה ונחמדהו"

אם כך בכל זאת המהות יותר חשובה מהחיצוניות. ועל אותה דמות – לפי אחד הפירושים ולפי פשוטו ידבר על המלך – נאמר עם היפוכו של דבר:

תהלים מה ג: "יפיפית מבני אדם הוצק חן בשפתותיך על כן ברכך אלהים לעולם"

מפרש מצודת דוד:

יפיפית - אתה מלך המשיח הנך יפה במעשיך מכל בני אדם ודברי פיך המה בחן כאלו נשפך החן על שפתותיך ובעבור זה ברכך אלהים לעולם

ונשים לב שהוא אומר יפה במעשיך ולא בחיצוניותך, אף כי אין זה פשט הכתוב. דמותו של המשיח מלאה סתירות, שניתן אמנם ליישבן, וזה גם כן סוד קסמו.


  • וכדברי הגר"א זצ"ל אשה יראת ה' היא תתהלל - ביופיה!

מקורותעריכה

על-פי מאמר של חגי הופר שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2010-06-25.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/messages/prqim_t2831_2