ביאור:בראשית לט ט

בראשית לט ט: "אֵינֶנּוּ גָדוֹל בַּבַּיִת הַזֶּה מִמֶּנִּי וְלֹא חָשַׂךְ מִמֶּנִּי מְאוּמָה כִּי אִם אוֹתָךְ בַּאֲשֶׁר אַתְּ אִשְׁתּוֹ וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת וְחָטָאתִי לֵאלֹהִים."

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית לט ט.

וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת וְחָטָאתִי לֵאלֹהִים

אדם וחוה בגן עדן

הסיפור מזכיר את סיפור גן עדן. הפרי היה תעווה לעיניים, וכך גם אשת פוטיפר הסתכלה על יוסף. חוה טענה שהנחש פיתה והיא פיתתה את בעלה, כדי שהם יקיימו מגע מיני, כך אשת פוטיפר מנסה לטעון שיוסף מפתה אותה ביופיו, והיא מפתה אותו להנות ממגע מיני. אולם כאן יוסף עמד בפיתוי ולא שבר את החוק, ובכל זאת הוא גורש מגן העדן שלו לבית הסוהר.
כשם שאדם וחווה היו חייבים לצאת מגן עדן ולעבוד למחיתם, כך יוסף גמר ללמוד איך לנהל אחוזה, והגיע זמנו לעזוב ולהתכונן להיות משנה למלך מצרים.

טענותיו

יוסף כבר אמר: "הֵן אֲדֹנִי לֹא יָדַע אִתִּי מַה בַּבָּיִת; וְכֹל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ, נָתַן בְּיָדִי" ועכשו הוא ממשיך כי הוא לא חשב שזה שכנע אותה.
יוסף מוסיף:

"אֵינֶנּוּ גָדוֹל בַּבַּיִת הַזֶּה מִמֶּנִּי" - הוא נתן לי כל כך הרבה, ואני המושל בבית.
"וְלֹא חָשַׂךְ מִמֶּנִּי מְאוּמָה כִּי אִם אוֹתָךְ בַּאֲשֶׁר אַתְּ אִשְׁתּוֹ" - אפילו אם לא בפרוש, לכולם ברור שאת זה פוטיפר לא נתן ליוסף.
"אֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת וְחָטָאתִי לֵאלֹהִים"

אפילו אם פוטיפר לא ידע ולא יבין, והכל יעבור בשלום, תמיד, אני אחטא לחוק ולאלוהים. יוסף ידע שהרבה משרתים ושפחות מבינים מה קורה בינו לבין אשת-פוטיפר. הסוד היה רק לפוטיפר עצמו כי פחדו לספר לו.

אלוהים ידע, וכל אחד שירצה להרע לו ידע. השמועה תתפזר, והוא יהיה בן מות, בוגד. איך הוא יצליח לעלות לגדולה אחרי חטא כזה לאדם שהיה יקר לו ועזר לו כל כך.

אין ספק שכאשר תהינה צרות, האישה לא תגן עליו אלא תגן על עצמה ותאשים אותו, הן הוא היה המושל בבית.

נסיון הפחדה

אם מצרפים את המילים של יוסף בצורה שונה, ניתן להבין שיוסף טוען:

פוטיפר הודיע לי שאני אחראי לכל הבית, אבל אסר עלי בפרוש "אוֹתָךְ".
פוטיפר דרש ממני להשבע בשם אלוהי ונשבעתי לו, לכן "אֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת וְחָטָאתִי לֵאלֹהִים"

כלומר יוסף מנסה לטעון שהוא נשבע לפוטיפר שהוא לא ישכב עם אשתו, ולכן אין ביכולתו להפר את שבועתו.
לא נראה שהאישה האמינה שפוטיפר כך אמר ושיוסף נשבע, ואפילו אם כך קרה, זה לא מעניין אותה.

בהמשך אנו רואים שהיא בכל זאת דואגת לחייה, ולכן היא צעקה בבית, מחזיקה בבגד כהוכחה, ומספרת לפוטיפר מה קרה לפני שאחרים יספרו.
אולם היא בפרוש אומרת לו על יוסף: "וַיָּנָס הַחוּצָה" (ביאור:בראשית לט יח), ובמילה "וַיָּנָס" משתמשים כאשר חף מפשע בורח - פושע 'בורח', חף מפשע 'נס'. פוטיפר מבין זאת ולכן הוא לא הורג את יוסף עבדו.

ומה עוד יוסף עשה?

לא כלום. הוא המשיך בתפקידו במסירות.
מה הוא היה יכול לעשות?

להלשין על אשת-פוטיפר? - את זה הוא כבר עשה ולמד לקח - "וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה, אֶל אֲבִיהֶם" (ביאור:בראשית לז ב).
להמנע מלשרת את אשת-פוטיפר? - היא תתלונן לפוטיפר ותאשים אותו בהתרשלות בתפקיד, והוא לא יוכל להצטדק.
להביא איתו משרת, עד, כאשר הוא הולך לאשת-פוטיפר? - גם זה לא בטוח שהיה עוזר, כי העד היה מפחד לדבר, ואשת פוטיפר היתה פוקדת על המשרת לצאת.
לבקש העברה בתפקיד? - יוסף לא רצה לרדת מתפקידו כמושל הבית. לא היה לאיפה לעבור. הוא לא רצה מישהו על ראשו. אבל בסוף הוא קיבל העברה, לבית הסוהר, ובהמשך לנהל את בית הסוהר.
לכער את עצמו? - יוסף פחד שזה יפגע ביחסים עם פוטיפר או בעתידו, ולכן הוא לא רצה מום בגופו.
להתחתן עם אישה אחרת? - סביר שפוטיפר היה מרשה לו, אבל יוסף קיווה להתחתן עם אסנת בת פוטי-פרע (פוטיפר), וכך הוא יהפך לבנו של פוטיפר שר הטבחים. אולם בזמן ההוא אסנת היתה צעירה מדי.