פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות במדבר


תוכן עניינים

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ואת נבו ואת בעל מעון מוסבת שם ואת שבמה ויקראו בשמת את שמות הערים אשר בנו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְאֶת נְבוֹ וְאֶת בַּעַל מְעוֹן מוּסַבֹּת שֵׁם וְאֶת שִׂבְמָה וַיִּקְרְאוּ בְשֵׁמֹת אֶת שְׁמוֹת הֶעָרִים אֲשֶׁר בָּנוּ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְאֶת־נְב֞וֹ וְאֶת־בַּ֧עַל מְע֛וֹן מֽוּסַבֹּ֥ת שֵׁ֖ם וְאֶת־שִׂבְמָ֑ה וַיִּקְרְא֣וּ בְשֵׁמֹ֔ת אֶת־שְׁמ֥וֹת הֶעָרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר בָּנֽוּ׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וְיָת נְבוֹ וְיָת בַּעַל מְעוֹן מַקְּפָן שְׁמָהָן וְיָת שִׂבְמָה וּקְרוֹ בִשְׁמָהָן יָת שְׁמָהָת קִרְוַיָּא דִּבְנוֹ׃
ירושלמי (יונתן):
וְיַת בֵּית קְבוּרְתֵּיהּ דְמשֶׁה וְיַת קַרְתָּא דְבָלָק דְפָגְרוּ מִתַּמָן טָעוּת פְּעוֹר בְּמָדוֹר בֵּית בַּמְסַיָא וְיַת קַרְתָּא דְמַקְפָן שׁוּרָהָא גְלִיף שְׁמָהַת גוּבְרַיָא וְיַת שִׁירַן וּבָתַר דְבָנִינוּן קְרוֹ לְהוֹן שְׁמָהָן כְּשׁוּם גוּבְרַיָא דִבְנוּנוּן:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ואת נבו ואת בעל מעון מוסבת שם" - נבו ובעל מעון שמות ע"א הם והיו האמוריים קורים עריהם ע"ש ע"א שלהם ובני ראובן הסבו את שמם לשמות אחרים וזהו מוסבות שם נבו ובעל מעון מוסבות לשם אחר

"ואת שבמה" - בנו שבמה והיא שבם האמורה למעלה

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ואת נבו ואת בעל מעון מוסבת שם" - "נבו ובעל מעון שמות ע"ז הם, שהאמוריים קורין עריהם על שם ע"ז שלהם, ובני ראובן הסבו שמותם לשמות אחרים, זהו מוסבות שם, נבו ובעל מעון מוסבות לשם אחר", לשון רש"י.

והכתוב שאמר "ויקראו בשמות את שמות הערים אשר בנו" על כולם ירמוז, לא על נבו ועל בעל מעון בלבד.

ועוד: מה טעם שיזכיר אותם הכתוב בשם הע"ז, ויאמר כי בני ראובן בנו אותן והסבו שמם, ולא יזכיר השם הטוב המוסב להם? ומנהג הכתוב לעולם בערים הנלכדות להזכיר השם החדש:

והקרוב אלי, כי אלו השמות היו שמות הערים ביד מואב, וסיחון כבש כל הערים האלה ממלך מואב הראשון, כי כן כתוב בחשבון ודיבון ומידבא, כמו שאמר (במדבר כא ל): "ונירם אבד חשבון וגו'"; וכן יראה לי מדברי יפתח, שאמר (שופטים יא כו): "בשבת ישראל בחשבון ובבנותיה ובערעור ובבנותיה ובכל הערים אשר על ידי ארנון", והיא ערוער אשר לקחו מיד סיחון.

והנה, כאשר הגלה תגלת פלאסר מלך אשור לראובני ולגדי, חזרו מואב וישבו בארצם ובעריהם, כי מצאנו בספר ירמיהו (מח) כאשר החרים נבוכדנצר את מואב, שלכד מהם כל הערים האלה, והזכיר בשמות חשבון ואלעלא וקריתים ודיבון ונבו ויעזר וערוער, ובעל מעון שקראו בית מעון, ובית נמרה שקראו נמרים, ויהצה, והרי הם כולם למואב;

וכן בישעיהו (פרקים טו טז), כששטף סנחריב את מואב, הוזכרו שם רובן של ערים הללו, כי לראובני ולגדי הגלה תחלה, ואחר כך שטף עמון ומואב.

ולכן נראה, כי פירוש "מוסבות שם", שאלו הערים כולן הם מוסבות שם, שהסבו האמורי את שמם הראשון כאשר לכד אותם, וזה היה שמם הראשון כשהיו ביד מואב, ובני ראובן וגד עוד קראו אותם בשמות כאשר בנו אותם, ולא אמר הכתוב "ויקראו שמות לערים אשר בנו", אבל אמר ויקראו בשמות את שמות הערים, כי קראו להם בשמות את השמות הראשונים אשר היו להם מתחלה, כי רצו להזכירם בשם הידוע להם מאז, או להוביש את מואב, או כאשר הזכירו רבותינו שהיו האמורים קורין עריהם על שם ע"ז שלהם, אבל לא ראינו ביהושע שהסב שמות הערים שכבש.

וטעם "ואת שבמה" - שבנו את שבמה, ואינה מוסבת שם.

<< · מ"ג במדבר · לב · לח · >>