עיקר תוי"ט על שבת כב

(א)

(א) (על הברטנורא) הכי מוכח הסוגיא:

(ב) (על הברטנורא) כ"כ הרי"ף בשם גאון:

(ב)

.אין פירוש למשנה זו

(ג)

(ג) (על הברטנורא) דאין במקלקל שום איסור. רש"י. וזה תימא דבמ"ג פי, 'ג דתנן כל המקלקלים פטורים, לא תני דמותרין, דהיינו פטורין אבל אסור כדאיתא בגמרא ס"פ י'ג. והר"נ כתב דכיון דבעלמא מקלקל פטור הכא משום צורך שבת שרי לכתחילה. וכתב עוד דהכא שרי דוקא בכלי קטן דלא שייך ביה בנין וסתירה אבל בכלי גדול לא. וכלי גדול כל שמחזיק ארבעים סאה כן משמע בב"י. והרא"ש מוקי למתניתין דהכא בחבית שנשברה ודיבק שבריה בזפת וכן הוא בתוספ' וטור:

(ד) (על הברטנורא) הואיל ואם מירח חייב הלכך חושש אני שמא מירח. ולא חשש ונסתפק באם מירח אי חייב אי לא דאין נראה דר"י לאפלוגי את"ק אתא. תוי"ט:

(ד)

(ה) (על המשנה) ברעים. כלי מלא מים יפים לתוך מקוה מים רעים. רש"י:

(ו) (על הברטנורא) כן הוא בפרש"י והר"מ בפירושו אבל לא כנגד העם הלכך הכא נמי טעמא מפרש דקמ"ל דלא חייש להאי חשדא. ומיהו אכתי קשה מ"ש ממשנה דלקמן דלא יביא בידו האלונטית שמא יסחוט. והר"מ בחבורו כתב ואין חושש שמא יסחוט ויש לחלק דלא רצו חז"ל להצריכו להסיר בגדיו מעליו משום חששא דשמא יסחוט כי גדול כבוד הבריות ואפילו בגד אחד מבגדיו אל ישנה מפני כן. משא"כ באלונטית שאינן לשום מלבוש אלא מביאם בידו גזרו בהן שלא יביאם שמא יסחוט:

(ה)

(ז) (על המשנה) במי מערה כו'. מוקמינן בגמרא דמי מערה חמין דומיא דמי טבריא ולה"ק הרוחץ דיעבד דלכתחלה לא ירחוץ בחמין אבל במי ט. בריא רוחץ לכתחלה ולא תני לה הכא אלא לגלויי אמי מערה דחמין הן ור"ל חמי האור שהוחמו מע"ש. תוספ'. ועתוי"ט:

(ח) (על הברטנורא) והוא מלשון מטפחת הספוג דמ"ג פ"ט דכלאים וכתב הר"ן דונסתפג דמשמע דיעבד לאו דוקא דאפילו לכתחלה מסתפג כדקתני סיפא כו' מסתפגים כו' ולא משמע לחלק בין אדם אחד לי' בני אדם אלא לענין הבאה. וכתב עוד ולא גזרינן שמא יבא לידי סחיטה שכיון שכל הרוחצים מסתפגים אם אתה אוסר עליו להסתפג אף אתה אוסרו ברחיצה ואין הדבר עומד כדאיתא בפרק כירה ע"כ. וא"ת והאיך שרינן להסתפג בבגד הא תנן בפרק כ"א מ"ב היתה עליו לשלשת מקנחה ופירש הר"ב דלא יתן עליה מים משום דשרייתו זה כבוסו. ומיהו התם כתב הר"נ כו' ומסיק דדוקא בבגד מטונף אמרינן שרייתו הוא כבוסו. ספר התרומה:

(ט) (על המשנה) לא יביאם בידו. שאם נתיר לו להביאם יש לחוש שיסחוט כדי להביאו והוא יבש אבל כשנאמר לו כי אין דרך להוציא זה הבגד שנסתפג ממקום רחיצתו יניחו שם ולא יחוש לו בין שיהיה יבש או שרוי. הר"מ:

(ו)

(י) (על הברטנורא) ונראה דטעמא כמו שפירש בלא מתגרדין דהוי כעובדא דחול. והר"מ מפרש בדרך אחרת. איזה הוא מתעמל זה שדורסין על גופו בכח עד שייגע ויזיע או שיהלך עד שייגע ויזיע שאסור ליגע את עצמו עד שיזיע בשבת מפני שהיא רפואה:

(יא) (על ה) ובכל שאר הנוסחאות הגירסא לקורדימא ופרש"י שם הנהר. וכן הוא גירסת הר'מ ופירשו בור המים ויש בו חמימות לפי שהמים מכונסים בו והנכנס לשם יזיע והזיעה ביום שבת אסורה:

(יב) (על הברטנורא) ופרש"י דדמי לרפואה וגזור משום שחיקת סמנין: