משנה שבת כב ניקוד
(א) חָבִית שֶׁנִּשְׁבְּרָה,
- מַצִּילִין הֵימֶנָּה מְזוֹן שָׁלשׁ סְעֻדּוֹת.
- וְאוֹמֵר לַאֲחֵרִים: בּוֹאוּ וְהַצִּילוּ לָכֶם.
- וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִסְפֹּג.
- אֵין סוֹחֲטִין אֶת הַפֵּרוֹת לְהוֹצִיא מֵהֶן מַשְׁקִין,
- וְאִם יָצְאוּ מֵעַצְמָן, אֲסוּרִין.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- אִם לְאוֹכָלִין, הַיּוֹצֵא מֵהֶן מֻתָּר;
- וְאִם לְמַשְׁקִין, הַיּוֹצֵא מֵהֶן אָסוּר.
- חַלּוֹת דְּבַשׁ שֶׁרִסְּקָן מֵעֶרֶב שַׁבָּת וְיָצְאוּ מֵעַצְמָן, אֲסוּרִין.
- וְרַבִּי אֶלִיעֶזֶר מַתִּיר:
- וְכָל שֶׁלֹּא בָּא בְּחַמִּין מֵעֶרֶב שַׁבָּת, מְדִיחִין אוֹתוֹ בְּחַמִּין בְּשַׁבָּת,
- חוּץ מִן הַמָּלִיחַ הַיָּשָׁן וְדָגִים מְלוּחִים קְטַנִּים וְקוּלְיַס הָאִסְפָּנִין,
- שֶׁהֲדָחָתָן זוֹ הִיא גְּמַר מְלַאכְתָּן:
- וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּן לַעֲשׂוֹת כְּלִי.
- וְאֵין נוֹקְבִין מְגוּפָה שֶׁל חָבִית, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.
- וַחֲכָמִים מַתִּירִין.
- וְלֹא יִקְּבֶנָּה מִצִּדָּהּ.
- וְאִם הָיְתָה נְקוּבָה, לֹא יִתֵּן עָלֶיהָ שַׁעֲוָה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְמָרֵחַ.
- אָמַר רַבִּי יְהוּדָה:
- מַעֲשֶׂה בָּא לִפְנֵי רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי בַּעֲרָב, וְאָמַר, חוֹשְׁשַׁנִי לוֹ מֵחַטָּאת:
- וְאֶת הַמַּיִם הַיָּפִים בָּרָעִים בִּשְׁבִיל שֶׁיֵּצַּנּוּ,
- וְאֶת הַצּוֹנֵן בַּחַמָה בִּשְׁבִיל שֶׁיֵּחַמּוּ.
- מִי שֶׁנִּשְׁרוּ כֵּלָיו בַּדֶּרֶךְ בַּמַּיִם, מְהַלֵּךְ בָּהֶן וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ.
- הִגִּיעַ לֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה, שׁוֹטְחָן בַּחַמָּה,
- אֲבָל לֹא כְּנֶגֶד הָעָם:
- הִגִּיעַ לֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה, שׁוֹטְחָן בַּחַמָּה,
- לֹא יְבִיאֵם בְּיָדוֹ;
- אֲבָל עֲשָׂרָה בְּנֵי אָדָם מִסְתַּפְּגִין בַּאֲלֻנְטִית אַחַת פְּנֵיהֶם יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם,
- וּמְבִיאִין אוֹתָהּ בְּיָדָן:
- אֲבָל לֹא מִתְעַמְּלִין,
- וְלֹא מִתְגָּרְדִין.
- אֵין יוֹרְדִין לְקוֹרְדִּימָא,
- וְאֵין עוֹשִׂין אַפִּקְטְוִיזִין,
- וְאֵין מְעַצְּבִין אֶת הַקָּטָן,
- וְאֵין מַחֲזִירִין אֶת הַשֶּׁבֶר.
- מִי שֶׁנִּפְרְקָה יָדוֹ וְרַגְלוֹ,
- לֹא יִטְרְפֵם בְּצוֹנֵן,
- אֲבָל רוֹחֵץ הוּא כְּדַרְכּוֹ,
- וְאִם נִתְרַפָּא, נִתְרַפָּא:
משנה שבת, פרק כ"ב:
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב