משנה שבת כב רמבם
נוסח הרמב"ם
עריכה(א) חבית - שנשברה,
- מצילין ממנה - מזון שלש סעודות,
- ואומר לאחרים:
- "בואו, והצילו לכם".
- ובלבד - שלא יספוג.
- אין סוחטין - את הפירות,
- להוציא מהן - משקין.
- יצאו מעצמן - אסורין.
- רבי יהודה אומר:
- אם לאוכלין -
- היוצא מהן - מותר.
- ואם למשקין -
- היוצא מהן - אסור.
- אם לאוכלין -
- להוציא מהן - משקין.
- חלות דבש,
- שריסקן - מערב שבת,
- יצאו מעצמן - אסורין.
- רבי אלעזר - מתיר.
- שריסקן - מערב שבת,
(ב) כל שבא בחמין - מלפני השבת,
- שורין אותו בחמין - בשבת.
- וכל שלא בא בחמין - מלפני השבת,
- מדיחין אותו בחמין - בשבת.
- חוץ מן -
- המליח הישן,
- וקולייס האספנן,
- שהדחתן - היא גמר מלאכתן.
- חוץ מן -
- מדיחין אותו בחמין - בשבת.
(ג) שובר אדם - את החבית,
- לאכול ממנה - גרוגרות,
- ובלבד - שלא יתכוון לעשותה כלי.
- אין נוקבין - מגופה של חבית,
- דברי רבי יהודה.
- ורבי יוסי - מתיר.
- לא יקבנה - מצידה.
- אם הייתה נקובה -
- לא ייתן עליה - שעוה,
- מפני - שהוא ממרח.
- אמר רבי יהודה:
- מעשה, בא לפני רבן יוחנן בן זכאי - בערב,
- ואמר: "חושש אני לו - מחטאת".
- מעשה, בא לפני רבן יוחנן בן זכאי - בערב,
- לא ייתן עליה - שעוה,
(ד) נותנין -
- תבשיל - לתוך הבור,
- בשביל שיהא שמור.
- ואת המים היפים - ברעים,
- בשביל שיצנו.
- ואת הצונן - בחמה,
- בשביל שייחמו.
- מי שנשרו כליו - בדרך,
- מהלך בהן - ואינו חושש.
- הגיע לחצר החיצונה -
- שוטחן - בחמה,
- אבל - לא כנגד העם.
- שוטחן - בחמה,
(ה) הרוחץ -
- במערה,
- או במי טבריה,
- מסתפג - אפילו בעשר לונטיות,
- ולא יביאם - בידו.
- אבל -
- עשרה בני אדם,
- מסתפגין - בלונטית אחת,
- פניהם,
- ידיהם,
- ורגליהם,
- ומביאין אותה - בידם.
(ו) סכין,
- ומתמשין,
- אבל -
- לא מתעמלין,
- ולא מתגרדין.
- אין יורדין - בפילומה,
- ואין עושין אפיקטפיזון - בשבת.
- אין מעצבין - את הקטן,
- ואין מחזירין - את השבר.
- מי שנפרקה - ידו, או רגלו,
- לא יטרפם - בצונן,
- אבל -
- רוחץ כדרכו,
- ואם נתרפא - נתרפא.
הדף הראשי של משנה שבת כב
משנה שבת, פרק כ"ב:
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב