עיקר תוי"ט על נדרים ז

(א)

(א) (על המשנה) אוסר. מפרש בגמרא דלא אוסר אלא באומר ירק המתבשל בקדירה עלי אז אסור בכל ירקות המתבשלים אף בדלעת. ועתוי"ט:

(ב) (על המשנה) לח. דכיון שאין עושין ממנו פרי אלא כשהוא יבש ומקמי הכי לא עד ההוא שעתא ירק הוא:

(ב)

(ג) (על המשנה) רמ"א כו'. בהא ודאי מודינא לך שהנודר מן התבואה אינו אסור אלא מה' המינין אבל הנודר מן הדגן אסור בכל מין דמדגן. רש"י:

(ג)

(ד) (על המשנה) בשק. שק ארוג במטוה שער ויריעה בגד גס ועבה שאינו תפור. וחמילה, מסך והיא אצל בני אדם בתכלית העובי שמגין בה אדם ראשו מהמטר וכמו כן יריעה הנזכרת כאן. הר"מ:

(ה) (על המשנה) באניצי כו'. דדייק ולא נפיץ. רש"י:

(ו) (על המשנה) ריחו קשה כו'. אבל בנודר סתם דרישא לא משמע אלא ללבוש ובהא לא קאמר ר"י. הרא"ש. ועתוי"ט:

(ז) (על המשנה) לאחוריו. וכ"ש לטעון לפניו שהוא בכלל הנדר שהיא טעינה מעולה שנשמרת יותר. א"נ אורחיה דמלתא נקט:

(ד)

(ח) (על המשנה) בכלל כו'. ונראה דחכמים מודים בחדר ויציע דלא הוו בכלל בית דהמוכר את הבית לא מכר חדר ויציע, אלמא בלשון ב"א לא הוו בכלל בית. הרא"ש:

(ה)

(ט) (על המשנה) לתחומה כו'. בגמרא יליף להו מקראי:

(י) (על הברטנורא) אבל מן האגף ולחוץ על עובי המפתן אינו אסור. רש"י. והיינו דתנן אבל, כלומר אע"ג דעובי המפתן דומה לעבורו של בית:

(ו)

(יא) (על המשנה) האלו. והה"נ אם לא אמר האלו, דכיון דאמר קונם ולא הזכיר אכילה אסר עצמו בחילופיהן וגידוליהן. והא דקאמר האלו משום דבעי למימר ובגידוליהן דאי אסר עצמו בכל הפירות מאי נ"מ בגידוליהן של אלו, בלאו הכי אסר עצמו בכל הפירות שבעולם אי לאו דאמרינן בגידולין קודם שהגיעו לכלל פירות:

(יב) (על הברטנורא) שלא קנסו אלא כשהנודר עצמו החליפן לכתחלה. ב"י:

(יג) (על המשנה) בחילופיהן ובגדוליהן. אע"פ דשניהם לא היו בשעה שאסרן עליו, וכ"ש ביוצא מהן:

(יד) (על המשנה) כלה. ואבולה מתניתין קאי וה"ק מאי דאמרינן ברישא אסור בגדוליהן משמע אבל בגדולי גדולין מותר וכן בסיפא מותר כו' דוקא בדבר שזרעו כלה אבל בדבר שאין זרעו כלה בין ברישא בין בסיפא אפילו גידולי גידולין אסורים משום דכיון דאין זרעו כלה הר. בגידולי גדולין הללו מעורב מהאיסור ונדרים הוי דבר שיש לו מתירין ואפילו באלף לא בטיל. ועתוי"ט:

(ז)

(טו) (על המשנה) אסור כו'. הא קמ"ל דא"צ שיאמר האלו. ודתנן במתניתין דלעיל האלו לאו דוקא, ואיידי דנסיב ליה רישא נסיב לה נמי לכולה מתניתין, כך נ"ל לפירוש הרא"ש דלעיל. ועתוי"ט:

(ח)

(טז) (על הברטנורא) לאו דוקא עכשיו, אלא כלומר קודם הפסח, ולאפוקי לעולם, וכל מכאן עד הפסח בכלל עכשיו דמנלן להקל ולומר דעד הפסח לא קאי נמי אאת עושה. וכן משמע בהרא"ש:

(ט)

(יז) (על המשנה) אסורה כו'. מפרש בגמרא דכשהלכה אסורה ולוקה על הנאתו שלמפרע ולעולם אסורה להנות קודם הפסח גזירה שמא תלך וכמ"ש בסמוך:

(יח) (על הברטנורא) דרחמנא אמר איש כי ידור נדר לא יחל דברו לא יתבטלו דבריו ומה שאסר בנדר חל עליו איסור בלא יחל כאלו הקדישו. אם על עצמו אסרו, עובר בבל יחל. ואם אסרו על אחר, הנהנה ממנו עובר בבל יחל. הרא"ש. ועתוי"ט:

(יט) (על המשנה) אחר הפסח. ולא חיישנן שמא לא תזכור שעברה על תנאה קודם הפסח ואי מניחה לה לילך אתיא לאתהני סד"א תתסר בהליכה מדרבנן כדי שתזכור שאסורה להנות קמ"ל. הר"נ. אבל בתוספ' משמע שאם הלכה לפני הפסח אסורה גם אחר פסח כדי שתזכור שאסורה ליהנות: