תפארת ישראל על נדרים ז

משנה נדרים, פרק ז':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

<< · תפארת ישראל · על נדרים · ז · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

יכין

משנה א

ורבי עקיבא אוסר:    ודוקא באמר ירק המתבשל עלי, דאל"כ ירק משמע חי, ודלועין אין נאכלין חי:

אמר להם כן הדבר:    ומשם ראיותי:

אלא שהדלועין בכלל ירק:    והא דלא זבניה שליח, ה"ט מדלא ידע אם רוצה ירק המתבשל:

ואסור בפול המצרי לח:    דאז עדיין נקראים ירק:

משנה ב

הנודר מן הדגן:    [געטריידע]:

וחכמים אומרים אינו אסור אלא בחמשת המינין:    חטין שעורין כוסמין שבולת שועל שיפון, ואף דבתורה לא נזכר רק חטין ושעורין. ה"ט משום דכוסמין מין חטין, ושבולת שועל ושיפון מין שעורין:

אסור בכל:    והא דנקט ברישא רק פול, לרבותא נקטיה, דאע"ג דבנדר מירק נמי נכלל פול לח על כל פנים כלעיל מ"א:

משנה ג

הנודר מן הכסות:    מללבוש בגדים:

מותר בשק:    ארוג משער:

ביריעה:    בגד גס ועב שאינו תפור:

ובחמילה:    גם זה מסך עב מאד להגן ממטר, וכולן אינן ראויים לבגד:

מותר להתכסות בגיזי צמר:    שלא התכוון רק למלבושים:

מותר להתכסות באניצי פשתן:    [פלאכס שטענגעל], והן גבעולין של פשתן דדייקי ולא מפיץ, ומותרים דלא התכוון רק לבגדים:

טען:    משא צמר או פשתן:

מותר להתכסות:    הכא אין פרושו כלעיל שפירושו להתכסות, והכא ר"ל לעשות לו מהן מלבוש וכסות מיהו בנודר סתם לא פליג ר"י [וי"ח]:

ואסור להפשיל לאחוריו:    וכ"ש לנשאו לפניו שריחו קשה ליה טפי:

משנה ד

הנודר מן הבית:    מלכנס בו:

מותר בעלייה:    לכנוס בה:

עלייה בכלל הבית:    אבל לחדר שבבית מותר לכ"ע [(שו"ע יו"ד ריז, כח)] שאינו בכלל בית [כ(שו"ע חו"מ, ריד)]:

משנה ה

הנודר מן המטה מותר בדרגש:    מטה קטנה לקשט הבית:

מותר ליכנס לתחומה של עיר:    בבתים שבאלפים אמה לכל רוח סביב:

ואסור ליכנס לעיבורה:    בבתים שבתוך ע' אמות וד' טפחים סביב לכל רוח:

אסור מן האגף:    מקום נקישת הדלת במפתן, אבל מנקישה ולחוץ אפילו על המפתן מותר, אף דדומה לעיבור הבית, כעיבור העיר הנ"ל:

משנה ו

קונם פירות האלו עלי:    בהנאה, ואפילו לא אמר "אלו" או "הן" נמי אסור בחילופיהן, אלא רבותא קמ"ל דאפילו אמר אלו או הן, אפילו הכי אסור בגידולין, דבלא אמר אלו או הן פשיטא דאסור בגידולין דהרי נאסר בכל הפירות. ולר"ן מיירי דוקא באמר אלו או הן שייחד הפירות:

קונם הן על פי:    באכילה:

קונם הן לפי:    נ"ל דכולהו לא זו אף זו קתני, לא מבעי קונם פירות עלי, הא אסור ההנאה, שבאה ע"י הפירות עליו, אלא אפילו אמר על פי נמי אסור, ותו סד"א דוקא באמר על פי, דנמי לא משמע אכילה, רק משמע לצרכי, כמו על פי אבא [פי"א מי"א] אבל לפי דוודאי משמע אכילה, סד"א דשרי בחילופין וגדולין, [דאף דכל הנודר ממאכל חבירו אסור מכליו שעושין בהן אוכל נפש [כמגילה ד"א א'], וחלופיהן וגדולין לא גרעו מכלים שעושין בהן אוכל נפש, עכ"פ הד"א התם בשעה שנעשה בהן האוכל נפש, אכתי כלי האיסור קיים, מה שאין כן הכא בשעה שגדל כבר כלה הזרע] קמ"ל דעכ"פ כיון שפרט הדברים הנאסרים עליו, הוה ליה כהקדש [כר"ן], והו"ל כאלו אסיר גם גדולין וחילופיהן בפירוש:

אסור בחלופיהן ובגדוליהן:    אף דשניהן לא היו בעולם בשעה שנדר. ודוקא בהחליפן הנודר קנסוהו, אבל בהחליפן אחר מותר, דאין שום איסר הנאה תופס דמיו, רק יי"נ, שביעית, ע"ז, הקדש [י'ש'ע'ה' סי']:

מותר בחלופיהן ובגדוליהן:    דלא אסר על עצמו רק הן עצמן:

בדבר שזרעו כלה:    ר"ל רישא וסיפא מיירי בדבר שזרעו כלה, כקטנית וכדומה, להכי מותרים גדולי הגדולין:

אבל בדבר שאין זרעו כלה:    כבצלים וכדומה:

אפי' גדולי גדולין אסורין:    ברישא וסיפא, דמדאין זרען כלה הרי האיסור הראשון מעורב בהן [ולא הו"ל זוז"ג, כמש"ל] וכיון שכן א"א שיתבטל מדהוה ליה דשיל"מ. וגם בלא זה י"ל דדוקא כשקדם ההיתר לאיסור שייך ביטול, אבל שתילי איסור שנטען הרי קדם האיסור להיתר, להכי אפילו הוסיף אלף לא בטל. וחילי מבצל שנטע בכרם ונעקר דלא אמרינן שיתבטל בר' [כנדרים נ"ז ב'] [ועי' י"ד רצ"ו סט"ז י"ז וי"ח ]. ולכאורה היה נ"ל דה"ט דכל שקדם האיסור אמרינן קמא קמא דמטא לתוכו מההיתר בטל [כע"ז ע"ג א'], אבל א"א לומר כן, דאם כן גם בקדם ההיתר למה בהוסיף ר' אסור. אע"כ צ"ל כתוס' ב"ק [ק"א ב'] דבמערה בלי הפסק לא אמרינן קמא קמא וכו', ונ"ל ראיה לדבריהם מאהלות [פ"ג מ"ה] דדם מת שנטף לתוך דם חי טהור, דקמא קמא וכו', אבל בשתת לתוכו טמא, ול"א קמא קמא וכו', וא"כ הכא בשתילים דמתגדלים כל שעה ורגע, הו"ל שפיר כלא נפסק הקלוח, ולא אמרינן בכה"ג קמא קמא וכו'. אלא נ"ל דה"ט דכל שקדם האיסור, הוא עיקרו של הגידול, ואין על הצומח מעיקר האיסור השם של היתר וטפי הו"ל האיסור כמעמיד ולא בטל [ועי' ברמ"ל פי"א מתרומות]:

משנה ז

אסור בחילופיהן ובגידוליהן:    בנטעה אילן:

משנה ח

שאת עושה איני אוכל עד הפסח:    הכי משמע מה שאת עושה קודם הפסח אינו אוכל עד הפסח:

עשתה לפני הפסח מותר לאכול ולהתכסות אחר הפסח:    ולא אמרינן דמה שאמר עד הפסח, אלפני פניו קאי, ר"נ על שאת עושה, דאין כן לשון בנ"א:

ולהתכסות אחר הפסח:    ולא אמרינן דעד הפסח אלאחריו קאי, ר"ל על איני אוכל:

משנה ט

שאת נהנית לי:    ר"ל משלי:

אסורה בהנאתו עד הפסח:    ובנהנת, לוקה מדאו' [ולכ"מ לרמב"ם, גם הוא לוקה, וללח"מ לרמב"ם רק הוא לוקה] אבל בלא הלכה מותר לה ליהנות קודם פסח ולא חיישינן שמא תלך אחר פסח:

אחר הפסח:    אם הלכה אחר פסח:

בלא יחל דברו:    ולוקה היא מדרבנן אם נהנת קודם הפסח אבל מדאורייתא לא מדלא הלכה באיסור. מיהו לכתחילה בכל תנאי שבזמן, כזה או כקונם דבר זה היום אם אעשה דבר פלוני למחר, אסור בדבר זה היום שמא יעשה דבר פלוני למחר דבתנאי לא מזדהר אינש [ססר"כ]:

ומותרת לילך אחר הפסח:    ולא אמרינן שתאסר לילך אז כדי שתזכיר א"ע אם הלכה קודם פסח [ר"ן], וכאן לא אמרינן שאסורה לילך לפני פסח, שמא תהנה אחר הפסח, דבנדר מזהר זהיר [שם]: