פתיחת התפריט הראשי

משנה נדרים ז ט

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת נדרים · פרק ז · משנה ט | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

"שאת נהנית לי עד הפסח אם תלכי לבית אביך עד החג", הלכה לפני הפסח, אסורה בהנאתו עד הפסחיז.

אחר הפסח, ב"לא יחל דברו".

"שאת נהנית לי עד החג אם תלכי לבית אביך עד הפסח" והלכה לפני הפסח, אסורה בהנאתו עד החג, ומותרת לילך אחר הפסחיט.

משנה מנוקדת

שֶׁאַתְּ נֶהֱנֵית לִי עַד הַפֶּסַח אִם תֵּלְכִי לְבֵית אָבִיךְ עַד הֶחָג;
הָלְכָה לִפְנֵי הַפֶּסַח, אֲסוּרָה בַּהֲנָאֲתוֹ עַד הַפֶּסַח.
אַחַר הַפֶּסַח, בְּלֹא יַחֵל דְּבָרוֹ.
שֶׁאַתְ נֶהֱנֵית לִי עַד הֶחָג אִם תֵּלְכִי לְבֵית אָבִיךְ עַד הַפֶּסַח,
וְהָלְכָה לִפְנֵי הַפֶּסַח;
אֲסוּרָה בַהֲנָאֲתוֹ עַד הֶחָג,
וּמֻתֶּרֶת לֵילֵךְ אַחַר הַפֶּסַח:

נוסח הרמב"ם

שאת נהנית לי עד הפסח אם הולכת את לבית אביך עד החג הלכה לפני הפסח אסורה בהנאתו עד הפסח ואחר הפסח בלא יחל דברו (במדבר ל ג) שאת נהנית לי עד החג אם הלכת לבית אביך עד הפסח הלכה לפני הפסח אסורה בהנאתו עד החג ומותרת לילך אחר הפסח.

פירוש הרמב"ם

שאת עושה איני אוכל עד הפסח, שאת עושה כו' — זה כולו מבואר, אינו צריך זולת תקון הקריאה ולהפסיק הדבור במקום שראוי להפסיק. ולא דבר בו הש"ס כלל לרוב ביאורו, ולא זכרו התנא אלא מצד הבבא האחת בלבד, והוא מה שאמר: ואחר הפסח בלא יחל דברו, שהוא אפשר לו שאמר, אחר שהיתה השבועה על דרך משל בשבט, שלא תהנה בו עד הפסח אם תלכי לבית אביך מהיום ועד סוכות, ועבר הפסח, אניחנה שתלך לבית אביה, שכבר עבר הזמן שהתנתי בשבועתי שהיא לא תהנה כשתלך לבית אביה. ולמדנו שהעניין אינו כן, אבל הוא מחוייב למנוע אותה עד תשלום הזמן שנשבע, ואף על פי שנתבטל העונש שהתנה בו אם עברה אחר שעבר הפסח. וזה העניין בלבד רצה להשמיענו, אבל שאר הדברים הרי הם מבוארים:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

שאת נהנית לי עד הפסח אם הולכת את לבית אביך עד החג - מי שהיה עומד אחר החג ואסר הנאתו עליה עד הפסח אם תלך לבית אביה עד החג:

לאחר הפסח בלא יחל דברו - כלומר, אם הלכה לאחר הפסח, עוברת בבל יחל למפרע יח על מה שנהנית ממנו קודם הפסח:

פירוש תוספות יום טוב

לי. כלומר משלי הר"ן פ"ב דף ט"ו:

עד החג. עד סוכות רש"י. ועיין מ"ש בפ"ק דר"ה משנה ב':

הלכה לפני הפסח אסורה בהנאתו עד הפסח. מפרשינן בגמרא פ"ב דף ט"ו דכשהלכה אסורה ולוקה על הנאתו שלמפרע ולעולם אסורה ליהנות קודם הפסח גזירה שמא תלך וכמ"ש בסמוך:

אחר הפסח בלא יחל דברו. פירש הר"ב עוברת בבל יחל למפרע וז"ל הרא"ש בפרק ב' דרחמנא אמר [במדבר ל'] איש כי ידור נדר לא יחל דברו לא יתבטלו דבריו ומה שאסר בנדר חל עליו אסור בלא יחל כאילו הקדישו אם על עצמו אסרו עובר בבל יחל ואם אסרו על אחר הנהנה ממנו עובר בבל יחל. וז"ל הר"ן דאע"ג דכתיב לא יחל דברו לא יוחל הדבר קאמר וכתבו עוד הר"ן והתוספות [דהיא גופה] קמ"ל שתזהר ליהנות קודם הפסח כדי שאם תלך לאחר הפסח לא תבא לידי בל יחל כדרב יהודה דאמר האומר קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר אל יישן היום שמא יישן למחר. ורמב"ם בספ"י מה"נ פסק שאם ההנה הוא אותה שהוא לוקה ופירש הכ"מ דר"ל היא ודאי לוקה אלא אפילו הוא שההנה נמי לוקה אע"ג דבעלמא המאכיל איסור לחבירו אינו לוקה שאני האי שהוא המדיר והמיחל דברו:

ומותרת לילך אחר הפסח. ולא חיישינן שמא לא תזכור שעברה על תנאה קודם הפסח ואי [מניחה[1]] לה לילך אתא לאתהני סד"א תתסר בהליכה מדרבנן כדי שתזכור שאסורה ליהנות. קמ"ל. כך כתב הר"ן [ט"ו:]. אבל התוספות כתבו [שם] ומותרת לילך אחר הפסח כלומר אם לא הלכה לפני הפסח מותרת לילך אחר הפסח וליכא למיחש למידי ואין זה חדוש אלא איידי דתנא אחר הפסח משום לא יחל תנא נמי בהאי סיפא דמותרת כו' משמע מדבריהם דאה"נ דאם הלכה לפני הפסח שאסורה לילך אח"כ כדי שתזכור שעברה על תנאה ושאסורה ליהנות:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יז) (על המשנה) אסורה כו'. מפרש בגמרא דכשהלכה אסורה ולוקה על הנאתו שלמפרע ולעולם אסורה להנות קודם הפסח גזירה שמא תלך וכמ"ש בסמוך:

(יח) (על הברטנורא) דרחמנא אמר איש כי ידור נדר לא יחל דברו לא יתבטלו דבריו ומה שאסר בנדר חל עליו איסור בלא יחל כאלו הקדישו. אם על עצמו אסרו, עובר בבל יחל. ואם אסרו על אחר, הנהנה ממנו עובר בבל יחל. הרא"ש. ועתוי"ט:

(יט) (על המשנה) אחר הפסח. ולא חיישנן שמא לא תזכור שעברה על תנאה קודם הפסח ואי מניחה לה לילך אתיא לאתהני סד"א תתסר בהליכה מדרבנן כדי שתזכור שאסורה להנות קמ"ל. הר"נ. אבל בתוספ' משמע שאם הלכה לפני הפסח אסורה גם אחר פסח כדי שתזכור שאסורה ליהנות:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

שאת נהנית לי עד הפסח אם הולכת את:    כצ"ל בפי' רע"ב ז"ל ואיתא בפ' ואלו מותרין (נדרים דף ט"ו ע"א) ע"ב:

עד החג:    סתם חג הוא חג הסוכות בכולהו דוכתי בר ממקומות מיוחדין ורשומין היכא דמוכח כגון ההיא דואכלנו ולדה שלמים בחג דבפ"ז דעדויות ובפ"ג דתמורה:

הרי זה בלא יחל דברו:    שם ר"פ ואלו מותרין כתבתי דבל יחל הוי מדרבנן. ולרב יהודא דאמר התם בגמרא דהאומר קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר דלא יישן היום שמא יישן למחר הכי מיפרשא מתני' דקתני הלכה אתר הפסח בלא יחל דברו פי' אם עברה ונהנית לפני הפסח ועברה והלכה לאחר הפסח עוברות משום בל יחל אבל לעולם לכתחלה אין מניחין אותה ליהנות לפני הפסח שמא תעבור על התנאי ותלך לבית אביה אחר הפסח: וביד פ' עשירי דהלכות נדרים סי' י"ב י"ג:


פירושים נוספים

  1. ^ נכון יותר לגרוס "מתירין" במקום מניחה, שכן הגרסה בר"ן שממנו מקור הדברים. 'מניחה' משמע שחוזר על הבעל, וכאן רבנן הם המניחים לה. וגם "מניחה לה" זו כפילות לשון, ואם כבר, נכון יותר היה לגרוס "נניח".