משנה נדרים ז דפוסים

<< | משנה נדרים ז דפוסים | >>

הנודר מן הירק, מותר בדלועין. ורבי עקיבא אוסר.

אמרו לו לרבי עקיבא: והלא אומר אדם לשלוחו: קח לי ירק, והוא אומר: לא מצאתי אלא דלועין.

אמר להם: כן הדבר! או שמא אומר הוא לו: לא מצאתי אלא קטנית? אלא שהדלועין בכלל ירק, וקטנית אינו בכלל ירק.

ואסור בפול המצרי לח, ומותר ביבש.

הנודר מן הדגן, אסור בפול המצרי יבש, דברי רבי מאיר.

וחכמים אומרים, אינו אסור אלא בחמשת המינין.

רבי מאיר אומר: הנודר מן התבואה, אינו אסור אלא בחמשת המינין. אבל הנודר מן הדגן, אסור בכל, ומותר בפירות האילן ובירק.

הנודר מן הכסות, מותר בשק, ביריעה, ובחמילה.

אמר: "קונם צמר עולה עלי", מותר להתכסות בגיזי צמר. "פשתן עולה עלי", מותר להתכסות באניצי פשתן.

רבי יהודה אומר: הכל לפי הנודר. טען והזיע והיה ריחו קשה, אמר: "קונם צמר ופשתים עולים עלי", מותר להתכסות, ואסור להפשיל לאחוריו.

הנודר מן הבית, מותר בעלייה, דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים: עלייה בכלל הבית.

הנודר מן העלייה, מותר בבית.

הנודר מן המיטה, מותר בדרגש, דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים: דרגש בכלל מיטה.

הנודר מן הדרגש, מותר במיטה.


הנודר מן העיר, מותר ליכנס לתחומה של עיר, ואסור ליכנס לעיבורה.

אבל הנודר מן הבית, אסור מן האגף ולפנים.

"קונם פירות האלו עלי", "קונם הן על פי", "קונם הן לפי", אסור בחילופיהן ובגידוליהן.

"שאני אוכל ושאני טועם", מותר בחילופיהן ובגידוליהן, בדבר שזרעו כלה. אבל בדבר שאין זרעו כלה, אפילו גידולי גידולין אסורין.

האומר לאשתו: "קונם מעשה ידיך עלי", "קונם הן על פי", "קונם הן לפי", אסור בחילופיהן ובגידוליהן.

"שאיני אוכל", "שאיני טועם", מותר בחילופיהן ובגידוליהן, בדבר שזרעו כלה. אבל בדבר שאין זרעו כלה, אפילו גידולי גידולין אסורים.

"שאת עושה איני אוכל עד הפסח", "שאת עושה איני מתכסה עד הפסח", עשתה לפני הפסח, מותר לאכול ולהתכסות אחר הפסח.

"שאת עושה עד הפסח איני אוכל", ו"שאת עושה עד הפסח איני מתכסה", עשתה לפני הפסח, אסור לאכול ולהתכסות אחר הפסח.

"שאת נהנית לי עד הפסח אם תלכי לבית אביך עד החג", הלכה לפני הפסח, אסורה בהנאתו עד הפסח.

אחר הפסח, ב"לא יחל דברו".

"שאת נהנית לי עד החג אם תלכי לבית אביך עד הפסח" והלכה לפני הפסח, אסורה בהנאתו עד החג, ומותרת לילך אחר הפסח.

<< | משנה נדרים ז דפוסים | >>