משנה נדרים ז ג

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת נדרים · פרק ז · משנה ג | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

הנודר מן הכסות, מותר בשקד, ביריעה, ובחמילה.

אמר: "קונם צמר עולה עלי", מותר להתכסות בגיזי צמר. "פשתן עולה עלי", מותר להתכסות באניצי ה פשתן.

רבי יהודה אומר: הכל לפי הנודר. טען והזיע והיה ריחו קשהו, אמר: "קונם צמר ופשתים עולים עלי", מותר להתכסות, ואסור להפשיל לאחוריוז.

משנה מנוקדת

הַנּוֹדֵר מִן הַכְּסוּת, מֻתָּר בַּשַּׂק, בַּיְרִיעָה, וּבַחֲמִילָה.
אָמַר: קוֹנָם צֶמֶר עוֹלֶה עָלַי, מֻתָּר לְהִתְכַּסּוֹת בְּגִזֵּי צֶמֶר.
פִּשְׁתָּן עוֹלֶה עָלַי, מֻתָּר לְהִתְכַּסּוֹת בַּאֲנִיצֵי פִשְׁתָּן.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הַכֹּל לְפִי הַנּוֹדֵר.
טָעַן וְהֵזִיעַ וְהָיָה רֵיחוֹ קָשֶׁה, אָמַר: קוֹנָם צֶמֶר וּפִשְׁתִּים עוֹלִים עָלַי, מֻתָּר לְהִתְכַּסּוֹת, וְאָסוּר לְהַפְשִׁיל לַאֲחוֹרָיו:

נוסח הרמב"ם

הנודר מן הכסות מותר בשק וביריעה ובחמילה אמר קונם צמר עולה עליי מותר לכסות בגיזי צמר פשתן עולה עליי מותר לכסות באניצי פשתן רבי יהודה אומר הכל לפי הנודר טען והזיע והיה ריחו קשה אמר קונם צמר ופשתים עולים עליי מותר לכסות ואסור להפשיל לאחוריו.

פירוש הרמב"ם

הנודר מן הכסות מותר בשק וביריעה כו' — שק, ארוג במטוה שער. ויריעה, בגד גס ועבה שאינו תפור. וחמילה, מסך, והיא אצל בני אדם בתכלית העובי, מגין אדם בה ראשו מהמטר. וכמו כן יריעה הנזכרת בכאן. ור' יהודה אינו הולך אחר פשט הלשון, אבל מביא ראיה מן העניין שנופל עליו הנדר ומאיזו סיבה היה. והלכה כרבי יהודה:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

בשק ביריעה ובחמילה - מיני בגדים גסים ועבים ביותר ואין בני אדם רגילים להתכסות בהם:

מותר בגיזי צמר - שלא נתכוין אלא לבגד צמר:

הכל לפי הנודר - לפי שעת הנדר. כיון שניכר שמחמת כובד משאו נדר. מותר להתכסות. והלכה כרבי יהודה:

פירוש תוספות יום טוב

בשק ביריעה ובחמילה. שק ארוג במטוה שער. ויריעה בגד גס ועבה שאינו תפור. וחמילה מסך והיא אצל בני אדם בתכלית העובי. מגין בה אדם ראשו מהמטר. וכמו כן יריעה הנזכרת בכאן. הרמב"ם:

רבי יהודה אומר וכו'. כתב הר"ב והלכה כר"י. וכ"כ הרמב"ם. וכתב הרא"ש בשם הרמב"ן דטעמא דאף על גב דתני לה ביחידאה לית לן ראיה דפליגי רבנן עליה. ועוד הא סתם לן תנא הכל לפי הנודר דתנן באידך פירקא שלא נתכוין זה אלא לשם אכילה ושתיה:

טען והזיע והיה ריחו קשה כו'. אבל בנודר סתם דרישא לא משמע אלא ללבוש ובהא לא קאמר רבי יודא. כן כתב הרא"ש. אבל להרמב"ם למשרי טעינה נמי בעי ר' יהודה הוכחה כגון שיהא לבוש ומיצר לו שהמלבוש היה צר ונצטער בו ואמר קונם וכו' אבל כל בסתם נאסר בין בלבישה בין בטעינה:

באניצי פשתן. דדייק ולא נפיץ. רש"י:

ואסור להפשיל לאחוריו. וכל שכן לטעון לפניו שהוא בכלל הנדר שהוא טעינה מעולה שנשמר יותר כדאיתא במשנה ד' פרק י' דשבת אי נמי אורחא דטעינת בגדי פשתן וצמר הן להפשילן לאחוריו ותנא אורחא דמלתא נקט:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ד) (על המשנה) בשק. שק ארוג במטוה שער ויריעה בגד גס ועבה שאינו תפור. וחמילה, מסך והיא אצל בני אדם בתכלית העובי שמגין בה אדם ראשו מהמטר וכמו כן יריעה הנזכרת כאן. הר"מ:

(ה) (על המשנה) באניצי כו'. דדייק ולא נפיץ. רש"י:

(ו) (על המשנה) ריחו קשה כו'. אבל בנודר סתם דרישא לא משמע אלא ללבוש ובהא לא קאמר ר"י. הרא"ש. ועתוי"ט:

(ז) (על המשנה) לאחוריו. וכ"ש לטעון לפניו שהוא בכלל הנדר שהיא טעינה מעולה שנשמרת יותר. א"נ אורחיה דמלתא נקט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

הנודר מן הכסות מותר בשק וכו':    ביד פ"ח דהלכות נדרים סימן ח' ושם פ"ט כולה מתני' עד סוף סימן ה' בסימן ט"ו י"ו. וכן בטור י"ד בסוף סימן רי"ז וראש סימן רי"ח:

אניצי פשתן:    בערוך הביאו ג"כ בערך עניצי בעין. ובגמ' תני כיצד אמר ר' יהודה הכל לפי הנודר היה לבוש צמר והצר פי' מחמת כובד המלבוש או מפני שהיה צר עליו ואמר קונם צמר עולה עלי אסור ללבוש ומותר לטעון היה טעון פשתן פי' וה"ה צמר ואמר קונם פשתן או צמר עולה עלי מותר ללבוש ואסור לטעון וכתב הר"ן ז"ל ומסתברא לי דברייתא פליגא אמתני' בסבריה דר' יהודה דתנא דמתני' ס"ל דר' יהודה מודה לת"ק דכל היכא דליכא הוכחה לבישה משמע ולא טעינה ור' יהודה דברייתא משמע דס"ל דלמישרי טעינה נמי בעי הוכחה אבל כל היכא דליכא הוכחה אסור אפילו בטעינה ומסתברא דכמתני' קיימא לן הלכך סתמא לבישה משמע ולא טעינה אבל היה טעון ומתוך כך נדר אסור בטעינה ומותר בלבישה זהו מה שנ"ל ודברי הרמב"ם ז"ל אינם כן בפ"ח דהלכות נדרים עכ"ל ז"ל. וז"ל הרא"ש ז"ל טען והזיע והיה ריחו קשה וכו' אבל בנודר סתם דרישא לא משמע אלא ללבוש ובהא לא קאמר ר' יהודה ע"כ. וכתוב בתוס' יו"ט אבל הרמב"ם ז"ל מפרש דלמישרי טעינה נמי בעי ר' יהודה הוכחה כגון שיהא לבוש ומיצר לו שהמלבוש היה צר ונצטער בו ואמר קונם וכו' אבל כל בסתם נאסר בין בלבישה בין בטעינה ע"כ. ועוד כתב הרא"ש ז"ל בשם הרמב"ן ז"ל בפסקיו וז"ל קפסיק חד מרבוותא כר' יהודה וכן מסתבר אע"ג דתני לה ביחידאה לית לן ראיה דפליגי רבנן עליה ועוד הא סתם תנא הכל לפי הנודר דתנן באידך פרקא שלא נתכוון זה אלא לשם אכילה ושתיה עכ"ל ז"ל:

תפארת ישראל

יכין

הנודר מן הכסות:    מללבוש בגדים:

מותר בשק:    ארוג משער:

ביריעה:    בגד גס ועב שאינו תפור:

ובחמילה:    גם זה מסך עב מאד להגן ממטר, וכולן אינן ראויים לבגד:

מותר להתכסות בגיזי צמר:    שלא התכוון רק למלבושים:

מותר להתכסות באניצי פשתן:    [פלאכס שטענגעל], והן גבעולין של פשתן דדייקי ולא מפיץ, ומותרים דלא התכוון רק לבגדים:

טען:    משא צמר או פשתן:

מותר להתכסות:    הכא אין פרושו כלעיל שפירושו להתכסות, והכא ר"ל לעשות לו מהן מלבוש וכסות מיהו בנודר סתם לא פליג ר"י [וי"ח]:

ואסור להפשיל לאחוריו:    וכ"ש לנשאו לפניו שריחו קשה ליה טפי:

בועז


הלכתא גבירתא

פירושים נוספים