משנה כתובות ד י

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת כתובות · פרק ד · משנה י | >>

לא כתב לה: בנין דכרין דיהוון ליכי מינאי אינון ירתון כסף כתובתיך יתר על חולקיהון דעם אחיהון, חייבכט, שהוא תנאי בית דין.

משנה מנוקדת

לֹא כָּתַב לָהּ: בְּנִין דִּכְרִין דְּיִהְווֹן לִיכִי מִנַּאי,

אִינּוּן יִרְתוּן כְּסַף כְּתֻבְּתִיךְ יָתֵר עַל חוּלְקֵיהוֹן דְּעִם אֲחֵיהוֹן,
חַיָּב,
שֶׁהוּא תְּנַאי בֵּית דִּין:

נוסח הרמב"ם

לא כתב לה -

"בנין דכרין - דיהון ליכי מני,
אינון ירתון - ית כסף כתובתיך,
יתר על חולקהון - דעם אחיהון",
חייב - שהוא תנאי בית דין.

פירוש הרמב"ם

דין זה התנאי כמו שאפרש לך:

  • וזה כי האדם כשנשא אשה ויש לו בנים ממנה, בן זכר או בנים זכרים, ואחר כך מתה היא בחייו, ונשא אחר כך אשה אחרת ויש לו ממנה כמו כן בנים זכרים ואחר כך מתה, ואחר כך מת הוא והניח קרקע שיעור כתובת ראשונה ושניה ודינר יותר, ירשו כל בני אחת מהן כתובת אמן, ואז יחלקו כולם שאר הממון בשווה.
  • ואם מתה אחת בחייו ואחת אחר מותו, אותה שמתה אחר מותו אין יורשיה יורשים כתובתה, אלא אם נשבעה ואחר כך מתה ובכך יורשיה יורשין כתובתה תחילה, ואחר כך ירשו כמו כן כתובת אמם הבנים שמתה אמם בחייו אם נשאר אליהם מה שירשו, ואם הותיר שום דבר על שתי הכתובות חולקין השאר בשווה.
  • ואם מתו שניהם אחר מותו ואחר שנשבעו כמו שאמרנו, הרי יורשי הראשונה קודמים ליורשי אחרונה.

וזה מבואר כמו שיתבאר בפרק העשירי מזאת המסכתא (הלכה א):


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

יתר על חולקיהון דעם אחוהון - אם תמותי בחיי ואירשך יטלו בניך כתובתיך אחרי מותי כשיבואו לחלוק בנכסי עם בנים שיהיו לי מאשה אחרת. ונפקא מינה, כגון שכתובה של זו מרובה משל אחרת או שבני האשה אחרת מרובים מבניה של זאת וטוב לאלו שיטלו כתובת אמן ואפילו הכתובות שוות. ואין כתובת בנין דכרין נגבית אפילו בזמן הזה ל אלא ממקרקעי אבל לא ממטלטלי. ודוקא כשהניח האב שיעור שתי הכתובות ודינר יותר, אז יורשין הבנים כתובת בנין דכרין, הואיל ונשאר מקום לירושה של תורה, שאחר שיטול כל אחד מהבנים כתובת אמו נשאר דינר לחלוק ולירש בנכסי אביהן, אבל אם לא הניח האב אלא כשיעור ב' הכתובות או פחות מזה חולקים הנכסים בשוה ואין כתובת בנין דכרין נוהגת בהם:

פירוש תוספות יום טוב

לא כתב לה בנין דכרין כו' חייב שהוא תנאי ב"ד. וטעמא מפרש בגמרא כדי שיקפוץ אדם ויכתוב לבתו כבנו שכן הוא אומר (ירמיה כ"ט) קחו נשים והולידו בנים ובנות וקחו לבניכם נשים ואת בנותיכם תנו לאנשים בשלמא בנים בידיה קיימא לבקש אשה שדרכו של איש לחזור אחר אשה אלא בנתיה מי קיימן בידיה וכי דרך אשה לחזור אחר איש אלא הא קמ"ל דנלבשה ונכסה וניתיב לה מידי [כי היכי] דקפצו עלה ונסבי לה. ואי לא תיקנו דלירות אלא הנדוניא דיהיב אב אבל מנה ומאתים ותוספת שכתב הבעל לא לירות. אכתי ממנע אב ולא כתב. אחרי שזה מקפיד על שלו מלהוריש לבני בתו אף הוא ימשוך ידו מלהרבות לו נדוניא הילכך הוצרכו לתקן לירת כסף כתובתה והכל בכלל כמפורש במשנה ג' פרק ד' דיבמות. ולא פלוג רבנן בין כתובה לכתובה לתקן במקום דיהיב אב נדוניא. ובמקום דלא יהיב לא. אלא בכולהו אמרו שהוא תנאי בית דין דלא פלוג. ולא תיקנו אלא בנין דכרין. אבל אם לא הניחה האחת אלא בת. והאחרת בנים שויוה רבנן כנחלה כדתנן אינון ירתין ובת בין הבנים אינה יורשת ולא פלוג במשפט בנין דכרין ואפילו בת בין הבנות נמי לא תירש אלא דוקא בנין דכרין ועשאוה ככתובה לענין דלא תהא נגבית אלא ממקרקעי ולא ממטלטלי. וכתב הר"ב אפילו בזמן הזה אינה נגבית ממטלטלי כלומר אע"ג דנהיגי השתא למגבי כתובה עצמה ממטלטלי וטעמא כתב הרמב"ם בפי"ו מהלכות אישות לפי שכתובת בנין דכרין אינו פשוט בכל הישיבות [כמ"ש הטור ס"ס קי"א שעיקר התקנה היתה כדי שיתן אדם לבתו כבנו ועכשיו נוהגים לתת יותר ויותר] לפיכך מעמידין אותה על דין הגמרא שאין יורשין כתובת אמן אלא מן הקרקע ע"כ. ומ"ש הר"ב ודוקא כשהניח שיעור שתי הכתובות ודינר כו' דכי קא מיעקרא נחלה דאורייתא לא תקינו רבנן. גמרא. והא דנקט דינר משנה ב' היא לקמן בפרק עשירי ושם אפרש בס"ד. ועיין עוד מ"ש שם בראש הפרק:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(כט) (על המשנה) חייב כו'. טעמא בגמ', כדי שיקפוץ אדם ויכתוב לבתו כבנו, שכן הוא אומר [ירמיה כט] קחו נשים וגו' ואת בנותיכם תנו לאנשים, בשלמא בנים בידיה קיימא כו' אלא בנות מי קיימין בידיה וכי דרך אשה לחזר אחרי איש, אלא הא קמשמע לן דנלבשה ונכסה וניתיב לה מידי כי היכי דקפצי עלה ונסבי לה, ואי לא תיקנו דלירות אלא הנדוניא אבל מנה ומאתים ותוספת לא לירות, אכתי ממנע אב ולא כתב, אחרי שזה מקפיד על שלו מלהוריש להם [לבני בתי אף אני אמשוך ידי מלהרבות לו] נדוניא, הלכך הוצרכו לתקן לירת כסף כתובתה. ולא פלוג רבנן בין יהיב האב נדוניא בין לא יהיב. ולא תקנו אלא בנין דכרין. אבל בת אפילו בין הבנות לא:

(ל) (על הברטנורא) וכתובה עצמה נגבית ממטלטלי. וטעמא, דכתובת בנין דכרין אינו פשוט בכל הישיבות לפיכך העמידוה על דין הגמרא. הר"מ:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

לא כתב לה בנין דכרין:    האי לא כתב קאי נמי אבנן נוקבן ואתהא יתבא בביתי: ואיתא בפ' יש נוחלין (בבא בתרא דף קל"א) וביד רפי"ט דהלכות אישות:

אינון ירתון:    פומבדיתאי גרסי ירתון וירושה לא טרפה לקוחות אבל בני מאתא מחסיא אמרי טרפא ממשעבדי דיסבון תנן לשון בעל חוב הכי איתא לקמן ר"פ אע"פ: וכפומבדיתאי קיימא לן: והתם נמי בפ' יש נוחלין א"ל ר' נתן לרבי שניתם משנתכם כר' יוחנן בן ברוקא דס"ל דאב יכול להוריש לבן בין הבנים כדתנן רבי יוחנן בן ברוקא אומר אם אמר על מי שראוי ליורשו דבריו קיימין ומש"ה אתם שונים הכא ירתון אלמא דטעמא הוי משום דאב יכול להוריש לבן בין הבנים והיה יכול לשנות במשנתכם יסבון כדברי הכל ולא אליבא דיחידאה וא"ל רבי יסבון תנן ודברי הכל היא ואמר רבי ילדות היתה בי והעזתי פני בנתן הבבלי ודחיתיו בדבר שאינו דודאי ירתון תנן דהא קיימא לן דכתובת בנין דכרין לא טרפא ממשעבדי פי' ממה שמכר אביהן ואם יסבון תנן דמשמע לשון מתנה הוה משמע מעכשיו והוו מצי למטרף ממשעבדי אלא מש"ה אמרי' לשון ירתון דלשון ירושה אינו אלא לאחר מיתה וכשם שאין יורש זוכה אלא במה שלא שִֹׁעְבֵּד אביו כך כתובת בנין דכרין אינה אלא במה שלא שיעבד אביו ומש"ה לא טרפא ממשעבדי דלא חלה עד לאחר מיתה ועל כרחך ירתון תנן ויפה הקשה לו ר' נתן. ור' נתן דהקשה לרבי איכא למימר דאיהו הוה תני יסבין וס"ל דטריף ממשעבדי ורבי שסתם כריב"ב משום דס"ל דהלכתא כותיה והכי פסקי' התם הלכתא כותיה דריבה לאחד ומיעט לאחר אפי' בלשון ירושה דבריו קיימין כי הכא שיורשין כתובת אמן והמותר של שתי כתובות חולקי' בשוה: ובטור א"ה סי' קי"א: ושם בסוף הסימן כתוב בבית יוסף דהריב"ש והר"ש ב"ר צמח ס"ל דאין כתובת בנין דכרין נוהגת עד שיהו בנים לזו ולזו דדוקא תנן יתר על חולקהון דעם אחוהון ונ"מ לענין מתנת ש"מ דאי הוה אית להו אינהו קדמו ע"ש עוד והביא ה"ר שמעון ב"ר צמח כמה ראיות להוכיח דדוקא תנן:

תפארת ישראל

יכין

יתר על חולקיהון דעם אחוהון:    דכך היתה התקנה, שאם תמות בחייו, ויבואו לאחר מותו בני אשה תחת לחלק נכסי אביהן עם בני אשה אחרת, יקדימו כל בני אם אחת ליקח קודם חלוקת הירושה, כתובה ותוספת של אמן, ואח"כ יחלקו הנשאר לפי הנפשות:

שהוא תנאי בית דין:    והאידנא אין נוהגין בכתובת בנין דכרין, מדעיקר התקנה היה רק כדי שירבו לתת נדוניא לבנות, ועכשיו כבר נותנין יותר ויותר מהראוי [קי"א ט"ז]:

בועז

פירושים נוספים