משנה יבמות ח דפוסים

<< | משנה יבמות ח דפוסים | >>

משנה אעריכה

הערל וכל הטמאים לא יאכלו בתרומה.

נשיהן ועבדיהן, יאכלו בתרומה.

פצוע דכא וכרות שפכה, הן ועבדיהן יאכלו, ונשיהן לא יאכלו.

ואם לא ידעה משנעשה פצוע דכא וכרות שפכה, הרי אלו יאכלו.

משנה בעריכה

איזהו פצוע דכא? כל שנפצעו הביצים שלו, ואפילו אחת מהן.

וכרות שפכה, כל שנכרת הגיד.

ואם נשתייר מהעטרה אפילו כחוט השערה, כשר.

פצוע דכא וכרות שפכה, מותרין בגיורת ומשוחררת, ואינן אסורין אלא מלבוא בקהל, שנאמר (דברים כג): לא יבא פצוע דכא וכרות שפכה בקהל יי.

משנה געריכה

עמוני ומואבי, אסורים, ואיסורן איסור עולם.

אבל נקבותיהם מותרות מיד.

מצרי ואדומי אינם אסורים אלא עד שלשה דורות, אחד זכרים ואחד נקבות.

רבי שמעון מתיר את הנקבות מיד.

אמר רבי שמעון, קל וחומר הדברים: ומה אם במקום שאסר את הזכרים איסור עולם, התיר את הנקבות מיד; מקום שלא אסר את הזכרים אלא עד שלשה דורות, אינו דין שנתיר את הנקבות מיד?

אמרו לו: אם הלכה נקבל, ואם לדין, יש תשובה.

אמר להם, לא כי, הלכה אני אומר.

ממזרין ונתינין, אסורין, ואיסורן איסור עולם, אחד זכרים, ואחד נקבות.

משנה דעריכה

אמר רבי יהושע, שמעתי שהסריס חולץ, וחולצין לאשתו, והסריס לא חולץ ולא חולצין לאשתו, ואין לי לפרש.

אמר רבי עקיבא, אני אפרש.

סריס אדם חולץ וחולצין לאשתו, מפני שהיתה לו שעת הכושר.

סריס חמה לא חולץ ולא חולצין לאשתו, מפני שלא היתה לו שעת הכושר.

רבי אליעזר אומר: לא כי, אלא סריס חמה חולץ, וחולצין לאשתו, מפני שיש לו רפואה.

סריס אדם לא חולץ ולא חולצין לאשתו, מפני שאין לו רפואה.

העיד רבי יהושע בן בתירא על בן מגוסת שהיה בירושלים סריס אדם, ויבמו את אשתו, לקיים דברי רבי עקיבא.

משנה העריכה

הסריס לא חולץ, ולא מייבם.

וכן איילונית לא חולצת ולא מתייבמת.

הסריס שחלץ ליבמתו, לא פסלה.

בעלה – פסלה, מפני שהיא בעילת זנות.

וכן איילונית שחלצו לה אחין, לא פסלוה.

בעלוה, פסלוה, מפני שבעילתה בעילת זנות.

משנה ועריכה

סריס חמה כהן שנשא בת ישראל, מאכילה בתרומה.

רבי יוסי ורבי שמעון אומרים, אנדרוגינוס כהן שנשא בת ישראל, מאכילה בתרומה.

רבי יהודה אומר, טומטום שנקרע ונמצא זכר, לא יחלוץ, מפני שהוא כסריס.

אנדרוגינוס נושא, אבל לא נישא.

רבי אליעזר אומר, אנדרוגינוס חייבים עליו סקילה כזכר.

<< | משנה יבמות ח דפוסים | >>