ברטנורא על יבמות ח

משנה יבמות, פרק ח':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

הערל - כהן ערל שמתו אחיו מחמת מילה :

אינו אוכל בתרומה - דילפינן מפסח דכתיב ביה (שמות יב) וכל ערל לא יאכל בו:

נשיהם ועבדיהם יאכלו - דהא משום ערלה וטומאה לא נפקי מכלל כהנים אלא דאינהו גופייהו מחוסרים תקנה:

נשיהם לא יאכלו - דשויה חללה בביאתו, דנבעלה לפסול לה:

ואם לא ידעה - שהיתה נשואה לו קודם לכן ולא בא עליה לאחר שנעשה פצוע דכא:

(ב)

ואם נשתייר מהעטרה - שנחתך מהעטרה ואילך, כשר, שאין גיד אלא מהעטרה ולמעלה לצד הגוף. עטרה היא שורת בשר המקפת במקום המילה. ובין שנפצע הגיד כמין מכת חרב וסכין, בין שנתמעך והוקטן מאליו, בין שנכרת, בין בגיד בין בביצים בין בחוטי הביצים, כולם פסולים. והני מילי בידי אדם, אבל מחמת חולי הכל כשר:

(ג)

ואם לדין - שאתה דורש קל וחומר מעצמך:

יש תשובה - להשיב, מה לעמון ומואב שכן נתפרש טעמן, על דבר אשר לא קדמו והאשה אין דרכה לקדם, תאמר במצרי ואדומי שלא נתפרש טעמן:

לא כי - אפילו אם הייתי דן קל וחומר אין לכם תשובה. ומכל מקום הלכה אני אומר. ואין הלכה כרבי שמעון:

נתינים - גבעונים שנתגיירו בימי יהושע ונתונים לחוטבי עצים ושואבי מים :

(ד)

שהסריס - יש סריס שחולץ וחולצין לאשתו:

והסריס לא חולץ וכו' - דכתיב (דברים כה) ולא ימחה שמו, פרט לזה ששמו מחוי:

אין לי לפרש - איני יודע לפרש איזה סריס בן חליצה ואיזה פטור:

סריס אדם - שנסתרס לאחר שנולד:

סריס חמה - ממעי אמו שלא ראה חמה אלא כשהוא סריס. וסימניו מפורשין, כל שאין לו זקן ושערו לקוי ובשרו מחליק ואין מימי רגליו מעלין רתיחה וכשמטיל מים אינו עושה כיפה שאין קילוח השתן הולך למרחוק עד שיעשה עגול כמין כיפה ושכבת זרעו דיהה ואין מימי רגליו מחמיצין ורוחץ בימות הגשמים ואין בשרו מעלה הבל וקולו לקוי ואינו ניכר בין איש לאשה. והלכה כרבי עקיבא שאומר סריס אדם חולץ וחולצין לאשתו ומיבמין לאשתו. אבל הוא אינו מיבם שהרי פסול לבוא בקהל:

(ה)

סריס - חמה, אינו לא חולץ ולא מיבם, ולא חולצין ומיבמין לאשתו:

אילונית - סימניה פירשנו בפ"ק:

בעלוה פסלוה - שהואיל והיא פטורה מן היבום עומדת עליהם באיסור אשת אח :

(ו)

רבי יוסי ור"ש אומרים כו' - דסבירא להו אנדדוגינוס כזכר. והדר ביה ר"י ואמר בברייתא שאנדרוגינוס בריה בפני עצמו ולא הכריעו בו חכמים אם זכר אם נקבה, הלכך אינו מאכיל בתרומה:

רבי יהודה אומר כו' - ולית הלכתה כותיה, דהא קיי"ל לעיל סריס אדם חולץ וחולצים לאשתו, וטומטום שנקרע הוי כסריס אדם:

אנדרוגינוס נושא אבל לא נישא - מפני שהוא כזכר, והשוכב עמו הוי בא על הזכור בין בזכרות שלו בין בנקבות שלו:

ר"א אומר חייבין עליו סקילה כזכר - דוקא במקום זכרות שלו ולא בנקבות שלו. והלכה כר"א: