משנה יבמות ח א
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת יבמות · פרק ח · משנה א | >>
הערל וכל הטמאים ב לא יאכלו בתרומה.
נשיהן ועבדיהן, יאכלו בתרומה.
פצוע דכא וכרות שפכה, הן ועבדיהן יאכלו, ונשיהן לא יאכלו.
ואם לא ידעה משנעשה פצוע דכא וכרות שפכה, הרי אלו ד יאכלו.
משנה מנוקדת
הֶעָרֵל וְכָל הַטְּמֵאִים לֹא יֹאכְלוּ בִּתְרוּמָה.
- נְשֵׁיהֶן וְעַבְדֵּיהֶן יֹאכְלוּ בִּתְרוּמָה.
- פְּצוּעַ דַּכָּא וּכְרוּת שָׁפְכָה,
- הֵן וְעַבְדֵיהֶן יֹאכְלוּ,
- וּנְשֵׁיהֶן לֹא יֹאכְלוּ;
- וְאִם לֹא יְדָעָהּ מִשֶּׁנַּעֲשָׂה פְּצוּעַ דַּכָּא וּכְרוּת שָׁפְכָה,
- הֲרֵי אֵלּוּ יֹאכְלוּ:
נוסח הרמב"ם
הערל - וכל הטמאים,
- לא יאכלו - בתרומה,
- נשיהם, ועבדיהם - יאכלו.
- פצוע דכא, וכרות שופכה -
- הם, ועבדיהם - אוכלים,
- ונשיהם - לא יאכלו.
- אם לא ידעה,
- משנעשה פצוע דכא, וכרות שופכה -
- הרי אלו - יאכלו.
פירוש הרמב"ם
הטעם בהיות הכהן ערל לא יאכל בתרומה וקדשים, מה שנאמר בפסח "תושב ושכיר לא יאכל בו"(שמות יב, מה), ואמר בתרומה "תושב כהן ושכיר לא יאכל"(ויקרא כב, י), וכמו שהערל אינו אוכל פסח לאמרו "וכל ערל לא יאכל בו"(שמות יב, מח), כמו כן לא יאכל הערל בתרומה וקדשים.
וכבר ידעת שפצוע דכא וכרות שפכה בעילתן בעילת זנות:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
הערל - כהן ערל שמתו אחיו מחמת מילה א:
אינו אוכל בתרומה - דילפינן מפסח דכתיב ביה (שמות יב) וכל ערל לא יאכל בו:
נשיהם ועבדיהם יאכלו - דהא משום ערלה וטומאה לא נפקי מכלל כהנים אלא דאינהו גופייהו מחוסרים תקנה:
נשיהם לא יאכלו - דשויה חללה בביאתו, דנבעלה לפסול לה:
ואם לא ידעה - שהיתה נשואה לו קודם לכן ולא בא עליה ג לאחר שנעשה פצוע דכא:
פירוש תוספות יום טוב
הערל. פי' הר'"ב שמתו אחיו מחמת מילה וכ"פ רש"י אבל ערלה שלא בזמנה מיבעי לן בגמרא אי הוה ערלה. ומ"ש הר"ב דילפינן מפסח וכו' עיין בפירושו לסוף פרק י"ט דשבת:
וכל הטמאים. דאמר קרא (ויקרא כ"ב) איש איש מזרע אהרן והוא צרוע או זב בקדשים לא יאכל איזה קודש שאוכלין אותו כל זרע אהרן זכרים ונקבות הוי אומר זו תרומה דאילו חזה ושוק אינו בחזרה. בת כהן שנשאת לישראל וזרע אין לה אינה חוזרת לחזה ושוק [כדנפקא לן מבתרומת הקדשים לא תאכל במורם מן הקדשים בגמרא פ"ז דף ס"ח ע"ב. ומדלא כתיב בקדשים לחוד וכתיב בתרומה שמעת מינה נמי להא דכיון שנבעלה לפסול לה כו' [כמו] שכתבתי במ"ד פ"ז] וכי תימא תרומה נמי אינה בחללה. חללה לאו זרעו דאהרן היא. ואם לא ידעה. פי' הר"ב ואם לא בא עליה והוא מלשון וידע אדם [צ"ל והאדם ידע] את חוה אשתו (בראשית ד'): הרי אלו יאכלו. ובנשואה לו קודם שנעשה פצוע דכא דהואיל וכבר אכלה ואפילו לת"ק דמ"ג פ"ו דסבירא ליה משתמרת לביאה פסולה לא תאכל. הכא שאני שכבר אכלה. ולא דמי נמי לבת ישראל שניסת לכהן ומת דהתם פקע קניניה הכא לא פקע קניניה. גמרא:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(א) (על הברטנורא) אבל ערלה שלא בזמנה מבעי לן בגמרא אי הוה ער "לה:
(ב) (על המשנה) ובל הטמאים. בגמרא יליף להו מקרא:
(ג) (על הברטנורא) הוא מלשון וידע אדם:
(ד) (על המשנה) הרי אלו כו'. ובנשואה לו קודם שנעשה פצוע דכא דהואיל וכבר אכלה ואפילו לת"ק דמ"ג פ"ו דס"ל משתמרת לביאה פסולה לא תאכל הכא שאני שכבר אכלה ולא דמי נמי לבת ישראל שניסת לכהן ומת דהתם פקע קניניה הכא לא פקע קנינו. גמרא:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
הערל וכל הטמאים וכו': ביד ר"פ ו' דהלכות תרומות ורפ"ז וסי' י' י"ב י"ג ובטור י"ד סימן של"א וכוליה פירקין בטור אבן העזר סי' ד' ה'. וכתבו תוס' ז"ל הערל פי' בקונטרס שמתו אחיו מחמת מילה וכן נראה דל"ד לערלה שלא בזמנה דמיבעיא לן בגמ' אי הויא ערלה דהתם כיוצא בו לא הוי בר מילה בשום מקום אבל אחר שמנה אע"ג דאי אפשר לו למול מפני הסכנה הוי ערל כיון שהגיע הזמן תדע וכו' ע"כ: וערל דאינו אוכל בתרומה ילפינן לה מפסח מג"ש תושב ושכיר תושב ושכיר ומתני' ר' אליעזר ודלא כר' עקיבא דמרבה לערל מאיש איש מזרע אהרן:
וכל הטמאים לא יאכלו בתרומה: בגמ' מפיק לה ר' יוחנן משום ר' ישמעאל מקרא דכתיב איש איש מזרע אהרן:
אם לא ידעה משנעשה פצוע דכה הרי אלו יאכלו: אע"ג דמשתמרת לביאה פסולה ובגמ' מאן תנא משתמרת לביאה פסולה דאורייתא אכלה א"ר אלעזר במחלוקת שנויה ור"א ור"ש היא שהכשירו בפ' הבא על יבמתו סי' ג' אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט מן הארוסין לאכול בתרומה ורי יוחנן אמר אפי' תימא ר"מ שאני הכא שכבר אכלה ור' אלעזר שכבר אכלה לא אמרי' דאי לא תימא הכי בת ישראל שנשאת לכהן ומת בעלה תאכל שכבר אכלה ור' יוחנן התם פקע קנייניה הכא לא פקע קנייניה:
תפארת ישראל
יכין
הערל: כהן ערל, אבל תינוק קודם ח' ימים מסתפק בש"ס אי הוה כערל אבל כל ערל מותר ליגע בתרומה, דרק עכו"ם שמל דינו כפורש מקבר [כספ"ח דפסחים] ופשוט דבנו מותר בתרומה דלא גרע מאשתו ועבדו:
נשיהן ועבדיהן יאכלו בתרומה: דבעליהן כהנים הן רק שלא נתקנו:
פצוע דכא וכרות שפכה: מפורשים לקמן:
ונשיהן לא יאכלו: דשויה חללה בבאתי:
ואם לא ידעה: ר"ל שלא בעלה:
משנעשה פצוע דכא וכרות שפכה: שנשאת לו קודם שנפצע דאל"כ הרי משתמרת לביאה פסולה אבל בנישאת מקודם הואיל ואכלה מקודם אכלה נמי השתא דלא דמי לבת ישראל שנשאת לכהן ומת, דהתם פקע קניינו:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת