משנה יבמות ח ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת יבמות · פרק ח · משנה ג | >>
עמוני ומואבי, אסורים, ואיסורן ו איסור עולם.
אבל נקבותיהם מותרות מיד.
מצרי ואדומי אינם אסורים אלא עד שלשה דורות, אחד זכרים ואחד נקבותז.
רבי שמעון מתיר את הנקבות מיד.
אמר רבי שמעון, קל וחומר הדברים: ומה אם במקום שאסר את הזכרים איסור עולם, התיר את הנקבות מיד; מקום שלא אסר את הזכרים אלא עד שלשה דורות, אינו דין שנתיר את הנקבות מיד?
אמרו לו: אם הלכה נקבל, ואם לדין, יש תשובה.
אמר להם, לא כי, הלכה אני אומרט.
ממזרין י ונתינין, אסורין, ואיסורן איסור עולם, אחד זכרים, ואחד נקבות.
משנה מנוקדת
עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי אֲסוּרִים,
- וְאִסּוּרָן אִסּוּר עוֹלָם;
- אֲבָל נְקֵבוֹתֵיהֶם מֻתָּרוֹת מִיָּד.
- מִצְרִי וַאֲדוֹמִי אֵינָם אֲסוּרִים אֶלָּא עַד שְׁלֹשָׁה דוֹרוֹת,
- אֶחָד זְכָרִים וְאֶחָד נְקֵבוֹת.
- רַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר אֶת הַנְּקֵבוֹת מִיָּד.
- אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, קַל וָחֹמֶר הַדְּבָרִים:
- וּמָה אִם בְּמָקוֹם שֶׁאָסַר אֶת הַזְּכָרִים אִסּוּר עוֹלָם, הִתִּיר אֶת הַנְּקֵבוֹת מִיָּד;
- מָקוֹם שֶׁלֹּא אָסַר אֶת הַזְּכָרִים אֶלָּא עַד שְׁלֹשָׁה דוֹרוֹת,
- אֵינוֹ דִין שֶׁנַּתִּיר אֶת הַנְּקֵבוֹת מִיָּד?
- אָמְרוּ לוֹ:
- אִם הֲלָכָה, נְקַבֵּל; וְאִם לְדִין, יֵשׁ תְּשׁוּבָה.
- אָמַר לָהֶם: לֹא כִי, הֲלָכָה אֲנִי אוֹמֵר.
- מַמְזֵרִין וּנְתִינִין אֲסוּרִין,
- וְאִסּוּרָן אִסּוּר עוֹלָם,
- אֶחָד זְכָרִים וְאֶחָד נְקֵבוֹת:
נוסח הרמב"ם
עמוני, ומואבי - אסורין,
- ואיסורן - איסור עולם,
- אבל נקבותיהן - מותרות מיד.
- מצרי, ואדומי -
- אינן אסורים - אלא עד שלשה דורות,
- אחד הזכרים, ואחד הנקבות.
- רבי שמעון, מתיר בנקבות - מיד.
- אמר רבי שמעון:
- קל וחומר הדברים,
- מה אם במקום,
- שאסר את הזכרים - איסור עולם,
- התיר את הנקבות - מיד,
- מקום, שלא אסר את הזכרים - אלא עד שלשה דורות,
- אינו דין, שנתיר את הנקבות - מיד?
- אמרו לו:
- אם הלכה - נקבל,
- ואם לדין - יש תשובה.
- אמר להם:
- לא, כי אלא הלכה - אני אומר.
- ממזרים, ונתינים - אסורים,
- ואיסורן - איסור עולם,
- אחד הזכרים, ואחד הנקבות.
פירוש הרמב"ם
התשובה שאפשר להם להשיב בה לרבי שמעון, שיאמרו לו מה לעמון ומואב שכן נתפרש טעמן "על דבר אשר לא קדמו אתכם"(דברים כג, ה), האיש דרכו לקדם ולא האשה, תאמר במצרי ואדומי שלא תלה ריחוקם בשלשה דורות בדבר בעולם.
ואין הלכה כרבי שמעון:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
ואם לדין - שאתה דורש קל וחומר מעצמך:
יש תשובה - להשיב, מה לעמון ומואב שכן נתפרש טעמן, על דבר אשר לא קדמו והאשה אין דרכה לקדם, תאמר במצרי ואדומי שלא נתפרש טעמן:
לא כי - אפילו אם הייתי דן קל וחומר אין לכם תשובה. ח ומכל מקום הלכה אני אומר. ואין הלכה כרבי שמעון:
נתינים - גבעונים שנתגיירו בימי יהושע ונתונים לחוטבי עצים ושואבי מים יא:
פירוש תוספות יום טוב
[* עמוני ומואבי אסורים ואיסורן איסור עולם. נ"ל דתנא לישנא דקרא נקט דכתיב (דברים כ"ג) לא יבא עמוני ומואבי וגומר עד דור עשירי לא יבא להם בקהל ה' עד עולם ומשום הכי לא קתני עמוני ומואבי אסורים איסור עולם וכן לקמן גבי ממזר נמי קתני כפל לשון שכן גם הוא בכתוב שם תרי זימני לא יבא ועיין מ"ש במסכת ידים פרק אחרון משנה ד':
מצרי ואדומי. אף על גב דבקרא מקדים אדומי נ"ל דהיינו טעמא דבקרא מהדר אהתירא לא תתעב וגומר קתני מצרי לבסוף דהוי רבותא אפילו מצרי שעשו כמה רעות לישראל אפילו הכי לא תתעב והתנא דמהדר אאיסור כדמסיק אף הנקבות. הוה הרבותא איפכא דאפילו באדומי אסורות הנקבות]:
אחד זכרים ואחד נקבות. תניא אמר רבי יהודה הרי הוא אומר בנים אשר יולדו להם דור שלישי הכתוב תלאן בלידה פירש"י כל הנולדים להם אפילו נקבה. ל"א תלה הבנים באם שיולדת אותם שהאם ראשונה והבן שני ואי לאו דנקבות אסורות למאי הלכתא תלאן בלידה:
לא כי. פירש הר"ב אין לכם תשובה דהיה להם להקדים נשים לקראת נשים וחכמים סברי כל כבודה בת מלך פנימה א"נ דכתיב [בראשית י"ח] ויאמרו אליו איה שרה אשתך וגו'. גמרא:
הלכה אני אומר. לאו הלכה למשה מסיני קאמר דאם כן אמאי פליגי עליה אלא הכי קאמר הלכה אני אומר כך קבלתי מרבותי. תוספות [עז:]. ועיין במשנה ט' פ"ד דסוכה ובמשנה ב' פ"ב דסוטה:
ממזרין וכו' ואיסורן איסור עולם וכו'. ויליף בגמרא עשירי דכתיב בממזר מעשירי דכתיב בעמון ומואב מה להלן עד עולם אף ממזר עד עולם ודון מינה ואוקי באתרא כדמעיקרא י' דורות דקרא א' זכרים וא' נקבות דכתיב ממזר מום זר ה"נ עד עולם דמייתינן בג"ש אחד זכרים וא' נקבות:
ונתינים. כתב הר"ב נתונים לחוטבי עצים כו' זה פי' השם דמקרו נתינים ולא בא לומר באיסורייהו דמיהושע הוא דהא הר"ב סובר דנתינים דאורייתא אסירי כמ"ש ברפ"ג דמכות ועיין מ"ש שם וכ"כ נ"י וקראם נתינים על שם ויתנם יהושע וגו' ואפילו נתגיירו כתיב בהו (דברים ז') לא תתחתן בם וכתב עוד וכיון דלא כתיב בהו דורות ילפינן להו מממזרים לחומרא ע"כ. אבל יש חולקין בזה כמו שאכתוב בריש פ"ג דמכות בס"ד ושאין לנו הכרע בדברי הר"ב מה דעתו בזה:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ו) (על המשנה) אסורים ואיסורן כו'. נ"ל דתנא לישנא דקרא נקט לא יבא עמוני כו' לא יבא להם כו' וכן לקמן גבי ממזר נמי קתני כפל לשון שכן גם הוא בכתוב תרי זימני לא יבא:
(ז) (על המשנה) וא' נקבות. תניא אר"י בנים אשר יולדו להם הכתוב תלאן בלידה, פירש"י כל הנולדים להם אפילו נקבה. ל"א תלה הבנים באם שיולדת אותם שהאם ראשונה והבן שני ואי לאו דנקבות אסורות למאי הלכתא תלאן בלידה:
(ח) (על הברטנורא) דהיה להם להקדים נשים לקראת נשים וחכמים סברי כל כבודה בת מלך פנימה א"נ דכתיב ויאמרו אליו איה שרה אשתך. גמרא:
(ט) (על המשנה) הלכה כו'. לאו הלמ"מ קאמר דא"כ אמאי פליג עליה אלא ה"ק הלכה אני אומר כך קבלתי מרבותי. תוספ':
(י) (על המשנה) ממזרין. בגמרא יליף ליה:
(יא) (על הברטנורא) זהו פירוש השם דמקרו נתינים ולא בא לומר באסורייהו דמיהושע הוא דהא סובר הר"ב דנתינים דאורייתא אסורי, וכ"כ נ"י. וקראם נתינים על שם ויתנם יהושע וגו' ואפילו נתגיירו כתיב בהו לא תתתתן בם וכיון דלא כתיב בו דורות ילפינן להו מממזרים. אבל יש חולקים בזה כמ"ש ברפ"ג דמכות:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
עמוני ומואבי: פ' כהן משוח שחטא דף י' וביד פי"ב דהל' איסורי ביאה סי' י"ח י"ט כ"ב כ"ג כ"ד וברפט"ו:
אבל נקבותיהן מותרות מיד: בגמ' בברייתא מפיק לה ר' יהודה מעמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית ור"ש מפיק לה מעל דבר אשר לא קדמו וכו' דרכו של איש לקדם ואין דרכה של אשה לקדש דרכו של איש לשכור ואין דרכה של אשה לשכור. ומ"מ עיין ברב המזרחי סוף פרשת אלה הדברים. [הגה"ה בספר הלבוש דאבה"ע סי' ד' ס"ב מצאתי כתוב והנקבות מותרות מיד שנתגיירו דכתיב לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה' ודרשינן מדכתיב עמוני ומואבי ולא כתיב עמון ומואב דהוי שם כלל האומה וכולל זכרים ונקבות ש"מ דאתי למעוטי עמוני זכר ולא עמונית נקבה וכן מואבי הזכרים ולא מואביות נקבות אע"ג דגבי ממזר נמי כתיב לשון זכר ממזר ולא דרשינן ולא ממזרת והתם לא שייך לומר שם האומה קאמר אלא לשון זכר הוא שאני התם שהכתוב קראו ממזר שפירושו מום זר כלומר כל מי שיש בו מום זרות ואפי' נקבה ע"כ]:
אחד זכרים ואחד נקבות: דכתי' אשר יולדו הכתוב תלאן בלידה בין שהם זכרים בין שהם נקבות הכי דריש לה ר' יהודה ור"ש דייק דכתי' בנים אשר יולדו בנים ולא בנות:
ר"ש מתיר את הנקבות מיד: בהרי"ף והרא"ש ז"ל וכן ג"כ בירוש' ליתיה גם בקצת ספרים ל"ג ליה:
ואם לדין יש תשובה: מה לעמון ומואב שכן נתפרש טעמן על דבר עכ"ל ר"ע ז"ל. אמר המלקט היא תשובה שהביא הרמב"ם ז"ל אמנם במסקנא בגמ' אמרי' מאי תשובה א"ר יוחנן דהכי פרכי ליה רבנן לר"ש עריות יוכיחו שלא אסר בהן [הכתוב] אלא שלשה דורות: [הגה בנמקי יוסף הלשון שתי דורות] בת בתו אסורה לו לבד דהוי דור שלישי שהן בכלל ועשה בהן נקבות כזכרים וכי פרכת מה לעריות שכן כרת ומצרי ואדומי אינם אלא עשה דלאו הבא מכלל עשה עשה חלל דחייבי עשה יוכיח כגון כ"ג שנשא אנוסה או מפותה שהיא לו בחייבי עשה דכתי' בתולה יקח ולא בעולה ואסורה הבת כבן וכי פרכת מה לחלל שכן יצירתו בעבירה ולפיכך נקבות כזכרים עריות יוכיחו שאין יצירתם בעבירה ואסר הכתוב בת בתו כבת בנו אף אני אביא מצרי ואדומי שיהיו שוין הנקבות כזכרים ומאי דקאמר לא כי ה"ק דגם בחלל לא מודינא לכו דאין חלל מחייבי עשה אלא מחייבי לאוין ול"ד כלל למצרי שהוא עשה:
ממזרים ונתינים אסורין ואיסורן איסור עולם אחד זכרים ואחד נקבות כו': בגמ' שאלו את ר"א ממזרת לאחר עשרה דורות מהו א"ל מי יתן לי דור שלישי וטהרנו כלומר דבר שאי אפשר הוא דלא חיי כדי שלא יטמעו כשרים בדורותיו ופרכי' והתנן ממזרים אסורים ואיסורן איסור עולם ומשנינן דידיע חיי דלא ידיע לא חיי דידיע ולא ידיע עד תלתא דרי חיי טפי לא חיי ע"כ. וכתוב בספר אגודה מנעורי הוקשתי אמאי לא פריך מקרא גם דור עשירי ונראה דהוא סבור דבדורות אחרונים לא חיי כדי שלא יטמעו בהן להכי פריך ממתני' ע"כ:
תפארת ישראל
יכין
עמוני ומואבי אסורים ואיסורן איסור עולם: ר"ל גם תולדותיהם עד עולם אסורים:
אמרו לו אם הלכה: אם כך קבלת מרבך:
ואם לדין יש תשובה: דאם כך דנת ק"ו מעצמך יש תשובה, דאמרינן עריות יוכיחו, שלא אסרן הכתוב רק עד ג' דורות, דרק עד בת בתו אסורה לו דהו"ל דור שלישי, ואסורים זכרים ונקיבות, דבת בתו כבת בנו, וא"ת מה לעריות שכן כרת. חלל שנולד מחייבי עשה יוכיחו דהו"ל חללים אחד זכרים או נקבות [והא דר"ב ברותא היא דלא כש"ס הכא. ודבריו דברי אגדה הן לעיל ע"ש]:
לא כי הלכה אני אומר: כך קבלתי מרבי, וק"ו רק לדבריכם קאמינא, ופרכתכם אינה פרכא, דס"ל אין חלל מחייבי עשה. ואפ"ה פליג עלה ר' יודא בברייתא והלכה כת"ק:
ממזרין ונתינין: גבעונים שנתגיירו בימי יהושע, ומדהטעוהו נתנן חוטבי עצים למזבח, ולכן נקראו נתינים. ודהמע"ה גזר שלא להתחתן עמהן לעולם, מדמצאן אכזריים ולתוס' כתובות [כ"ט א'] אסור מדאורייתא להתחתן בם:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת