משנה בבא מציעא ד ז
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא מציעא · פרק ד · משנה ז | >>
האונאה ארבע כסף, והטענה שתי כסף, וההודאה שוה פרוטה.
חמש פרוטות הן.
ההודאה שוה פרוטה, והאשה מתקדשת בשוה פרוטה, והנהנה בשוה פרוטה מן ההקדש מעל, והמוצא שוה פרוטה חייב להכריז, והגוזל את חברו שוה פרוטה ונשבע לו, יוליכנו אחריו אפילו למדי.
הָאוֹנָאָה אַרְבַּע כֶּסֶף,
- וְהַטְּעָנָה שְׁתֵּי כֶּסֶף,
- וְהַהוֹדָאָה שְׁוֵה פְּרוּטָה.
- חָמֵשׁ פְּרוּטוֹת הֵן:
- הַהוֹדָאָה שְׁוֵה פְּרוּטָה,
- וְהָאִשָּׁה מִתְקַדֶּשֶׁת בִּשְׁוֵה פְּרוּטָה,
- וְהַנֶּהֱנֶה בִּשְׁוֵה פְּרוּטָה מִן הַהֶקְדֵּשׁ – מָעַל,
- וְהַמּוֹצֵא שְׁוֵה פְּרוּטָה – חַיָּב לְהַכְרִיז;
- וְהַגּוֹזֵל אֶת חֲבֵרוֹ שְׁוֵה פְּרוּטָה וְנִשְׁבַּע לוֹ,
- יוֹלִיכֶנּוּ אַחֲרָיו אֲפִלּוּ לְמָדַי:
האונאה - ארבעה כסף.
- והטענה - שתי כסף.
- וההודיה - שוה פרוטה.
- חמש פרוטות הן -
- ההודיה - בשוה פרוטה.
- והאשה מתקדשת - בשוה פרוטה.
- והנהנה בשוה פרוטה מן ההקדש - מעל.
- והמוצא שוה פרוטה - חייב להכריז.
- והגוזל את חברו שוה פרוטה, ונשבע לו - יוליכנו אחריו אפילו למדי.
ארבעה כסף - משקל ארבעה וששים שעורות.
וכשיהיה שיעור האונאה ארבעה כסף לסלע שהיא השתות חוזר האונאה, ואם הוא פחות אינה אונאה כמו שקדם. ואמנם החזיר זה הדין כדי לחבר מה שאמר ארבעה כסף עם מה שאמר שתי כסף בטענה. וכן ביאר התלמוד בזה.
ופרוטה - חצי שעורה מכסף.
ועניין הטענה וההודאה יתבאר במקומו במסכת שבועות:
האונאה ארבעה כסף - למקח סלע שהוא עשרים וארבע מעות כסף. נמצא האונאה שתות כדאמרן. וחזר ושנאה משום דבעי למתני הטענה שתי כסף כה:
והטענה שתי כסף - שאין שבועת הדיינים על טענה שהיא פחותה משתי כסף, שטענו שוה שתי מעות כסף יש לי בידך, וזה יודה לו מהם שוה פרוטה ויכפור השאר, או יודה לו הכל כו ויכפור פרוטה:
וההודאה שוה פרוטה - להיות הודאה במקצת ויתחייב שבועה:
המוצא שוה פרוטה - אבל בציר מהכי אינו חייב להכריז, דכתיב (דברים כב) אשר תאבד ממנו, פרט לאבדה שאין בה שוה פרוטה:
יוליכנו אחריו - אם הודה שנשבע לשקר, דאז אין לו כפרה עד שיחזירנו לידו ממש ולא ליד שלוחו, דכתיב (במדבר ה) ונתן לאשר אשם לו:
האונאה ארבעה כסף כו'. כתב הר"ב חזר ושנאה משום דבעי למתני הטענה שתי כסף. גמרא וגם הרמב"ם לא העתיק יותר אבל בגמרא [פריך] דהא נמי תנינא במשנה רפ"ו דשבועות הטענה שתי כסף. ומשני סיפא איצטריכא ליה דקתני ה' פרוטות הן ולאו דכולהו אצטריכו דהודאה תנינא בשבועות וקדושי אשה בריש קדושין ומעילה בריש פ"ה דמס' מעילה. ונשבע לשקר משנה ה' פ"ט דב"ק אלא מציאה בלבד לא תנן לה בשום דוכתא. ועוד נ"ל דה"ק ה' פרוטות איצטריכו ליה כלומר לאשמועינן דתו לא ומש"ה אמר רב כהנא זאת אומרת אין אונאה לפרוטות. וללוי דאמר יש אונאה מתרץ הרא"ש אליביה דאיתא בכלל גזל:
פרוטה. פירש הר"ב ריש קדושין חצי שעורה כסף:
והטענה שתי כסף. ל' הר"ב שטענו שוה שתי מעות כסף וכו' ויכפור השאר. או זה יודה לו הכל כלומר יודה לו כל השאר. ועיין מה שאכתוב בכל זה ברפ"ו דשבועות. כי שם פירש הר"ב בענין אחר:
והמוצא שוה פרוטה. כתב הר"ב דכתיב אשר תאבד ממט פרט וכו'. הכי תניא פ"ב ד' כ"ז אשר תאבד פרט וכו' ופירש"י אשר תאבד שתהא קרויה אבדה:
יוליכנו אחריו וכו'. ל' הר"ב ולא ליד שלוחו. דכתיב ונתן לאשר אשם לו. ובפרשת נשא כתיב שנשנה שם דין נשבע לשקר משום ) גזל הגר שנתחדשה בו. וגם רש"י ונ"י כתבו לזה המקרא. ותמה אני דלא נקטי מקרא שבפרשה ראשונה דהוא בפרשת ויקרא לאשר הוא לו יתננו. וכן כתבוהו בפ"ט דב"ק מ"ה. וכן הוא שם בגמרא דף ק"ג [ע"ב]:
(כה) (על הברטנורא) אבל בגמרא פריך הא נמי תנינא כו'. ומשני ה' פרוטות איצטריך ליה ור"ל דמציאה. דאינך כולהו תנינא. ועתוי"ט:
(כו) (על הברטנורא) כלומר יודה לו כל השאר:
ההוניי' ד' כסף: בפי' רעז"ל וחזר ושנאה משום דבעי למיתני הטענה שתי כסף. אמר המלקט ואהא נמי פריך בגמרא הא נמי תנינא ברפ"ו דמסכת שבועות שבועת הדיינים הטענה שתי כסף וההודאה שוה פרוטה ומשני סיפא איצטריכא לי' דקתני חמש פרוטות הן [הגהה נר' שר"ל מניינא אתא לאשמועי' דחמש פרוטות ותו לא וכדמפרש ואזיל לרב כהנא כדאית ליה וללוי כדאית ליה ובתוספת יום טוב כתב עוד דאפשר דמשום מציאה דלא מתנייא בשום דוכתא תננהו לכולהו ע"כ]. ופריך בגמרא וליתני נמי האונאה פרוטה כגון אם היה המקח בשש פרוטות ותירץ רב כהנא זאת אומרת אין אונאה לפרוטות בפחות מאיסר שהוא מטבע של כסף כן פי' רש"י ז"ל וכתב עליו הרא"ש ז"ל ונ"ל דלא דק דאין מטבע של כסף פחותה ממעה ולהכי קתני במתני' האונאה ד' כסף מעשרים וד' כסף לסלע ולא פירש שם המטבע לפי שידוע היה להם שאין מטבע של כסף פחותה ממעה וכן נמי הטענה שתי כסף זהו שתי מעות דדרשינן התם פ' שבועת הדיינים מה כלים שנים אף כסף שנים ואם היה מטבע של כסף פחותה ממעה אמאי בעינן שתי מעות נפרש מטבע הפחות והכי נמי תניא בתוספתא עכ"ל ז"ל. וכן פי' רש"י ז"ל עצמו בפ' האשה נקנית (קידושין דף י"א) דמעה היא מטבע הפחותה שבצורי ע"כ ולוי אמר יש אונאה לפרוטות וכן תני לוי במתניתי' חמש פרוטות הן האונאה פרוטה וההודאה פרוטה וקדושי אשה בפרוטה וגזל בפרוטה וישיבת הדיינים בפרוטה פי' רש"י ז"ל למי שיש לו עדים או שחייב מודה ודוחהו מלשלם ישבו הדיינים ויכופו אותו ע"כ. והא דלא קתני במתני' אונאה כתוב בהרא"ש ז"ל דמתרץ לוי דהוי בכלל גזל והוא פוסק הלכתא כלוי דאמר דיש אונאה לפרוטות אבל רב אלפס והרמב"ם ז"ל שם פי"ב דהלכות מכירה פסקו כרב כהנא דפשטא דמתני' דייקא כותי' ומתני' דלא קתני נמי ישיבת הדיינים מתרץ תלמודא משום דאיתי' בכלל גזל וכי היכי דגזל ליתי' כלל בפחות מש"פ הה"נ ישיבת הדיינים אפילו בגמר התביעה:
ההודאה שוה פרוטה: תוס' רפ"ק דקדושין. ועיין במ"ש ר"פ שבועת הדיינים דרבינו עובדי' ז"ל קשה דידי' אדידי':
המוצא שוה פרוטה חייב להכריז: ופרוטה היינו חצי שעורה של כסף ומפרש בגמרא אע"ג דזיל בין מציאה להכרזה ובירושלמי דפירקי' ודפ"ד דמסכת מעשר שני איכא מאן דס"ל דשש פרוטות הן דמוסיף קרנו של מעשר שני בפרוטה שאם אין בקרנו של המעשר שני ש"פ אינו מוסיף חומש ואיכא מאן דס"ל ז' פרוטות דמוסיף דאם אין בחומשו של מעשר שני שוה פרוטה אינו מוסיף חומש עליו ואידך דאין קרקע נקנה בפחות מש"פ ותנא דידן לא חשיב הני תרתי דאההיא דחומש דבעי פרוטה משני בגמרא דילן דבקרנא מיירי בחומשא לא קמיירי ואידך דקרקע נמי יש לומר דכיון דקרקע מקדושי אשה ילפינן כדאיתא בפ"ק דקידושין וקדושי אשה דכסף הוא גמרינן קיחה קיחה וא"כ הא אשמעינן דכסף דעפרון פרוטה הוי ותו לא צריך כן תירץ הרב ר' שלמה שיריליו ז"ל. ועיין בתוספות פ"ק דגיטין דף י"ב דלמאי דמפרש רש"י ז"ל התם דאין הקדש חל על פחות מש"פ הקשו דא"כ ניתני הכא שש פרוטות הן:
יכין
האונאה ארבעה: [נ"ל. דלפי מ"ש הר"ן ריש שבועת הדיינין. דמדנקט לשון נקיבה הטענה שתי כסף, ש"מ דבמעה משתעי, א"כ לפע"ד צ"ל נמי הכא, ארבע לשון נקיבה]:
כסף: ר"ל ד' מעה לדבר ששוה סלע, כלעיל סי' ט"ו. וחזר תנא ושנאה, מדבעי למתני הטענה ב' כסף ואינך, תני נמי הא:
וההודאה שוה פרוטה: ר"ל שאין מודה מקצת חייב שד"א, עד שיכפור לכל הפחות שוויי ב' מעין, שהן כסף נקי במשקל ל"ב שעורות, ויודה לכל הפחות פרוטה, שהוא כסף נקי במשקל חצי שעורה [ח"מ פ"ח]. [והא דלא נקט ברישא נמי שוה ד' כסף. ה"ט דברישא ליכא למטעי לומר דד' כסף דוקא קאמר. דהרי במטבע פליגי לעיל במ"ה, די"א דא"צ גבה שתות, ומה"ט לא צריך למנקט נמי גבי טענה מלת שוה, דמדכסף דגבי אונאה בשוה מיירי, ה"נ גבי טענה, אבל בהודאה דאיכא למטעי דדוקא קאמר, להכי מפרש מלת שוה. א"נ אי הוה נקט אצל מלת כסף שוה ברישא סד"א דהיינו דוקא קרקעות, דהרי מטלטלין כסף ממש מקרי [ועי' ב"ק פ"א מ"ג סי' כ"ח] משא"כ בפרוטה שהיא שם מטבע דליכא למטעי גבה ניחא ליה טפי למנקט מלת שוה דהיינו שוה לטענתו וקמ"ל שיהיה ההודאה ממין הטענה, ואגבה נקט נמי בכל הפרוטות מלת שוה]:
והגוזל את חבירו שוה פרוטה ונשבע לו: ואח"כ הודה [ועי' ב"ק פ"ט מ"ה]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת