משנה בבא מציעא ד ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא מציעא · פרק ד · משנה ג | >>
האונאה ארבעה כסף יז מעשרים וארבעה כסף לסלע, שתות יט למקח.
עד מתי מותר להחזיר, עד כדי שיראה לתגר או לקרובו.
הורה רבי טרפון בלוד, האונאה שמונה כסף לסלע, שליש למקח, ושמחו תגרי לוד.
אמר להם, כל היום מותר להחזיר.
אמרו לו, יניח לנו רבי טרפון במקומנו, וחזרו לדברי חכמים.
הָאוֹנָאָה אַרְבָּעָה כֶּסֶף,
- מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה כֶּסֶף לְסֶלַע,
- שְׁתוּת לַמֶּקַח.
- מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה כֶּסֶף לְסֶלַע,
- עַד מָתַי מֻתָּר לְהַחֲזִיר?
- עַד כְּדֵי שֶׁיַּרְאֶה לַתַּגָּר אוֹ לִקְרוֹבוֹ.
- הוֹרָה רַבִּי טַרְפוֹן בְּלֹד:
- הָאוֹנָאָה שְׁמוֹנָה כֶּסֶף לְסֶלַע,
- שְׁלִישׁ לַמֶּקַח;
- וְשָׂמְחוּ תַּגָּרֵי לֹד.
- הָאוֹנָאָה שְׁמוֹנָה כֶּסֶף לְסֶלַע,
- אָמַר לָהֶם:
- כָּל הַיּוֹם מֻתָּר לְהַחֲזִיר.
- אָמְרוּ לוֹ:
- יָנִיחַ לָנוּ רַבִּי טַרְפוֹן בִּמְקוֹמֵנוּ;
- וְחָזְרוּ לְדִבְרֵי חֲכָמִים:
ההונאה -
- ארבעה כסף - מעשרים וארבעה כסף לסלע,
- שתות - למקח.
- עד מתי מותר להחזיר?
- עד כדי שיראה לתגר, או לקרובו.
- הורה רבי טרפון בלוד -
- ההונאה - שמונת כסף לסלע, שליש למקח,
- ושמחו תגרי לוד.
- אמר להם:
- מותר להחזיר - כל היום כולו.
- ואמרו לו:
- יניח לנו רבי טרפון מקומנו,
- וחזרו - לדברי חכמים.
כשיקח מה ששווה ששה בחמשה, או מה ששווה ששה בשבעה, או מה ששווה שבעה בששה, כל אלה שתות הוא נקרא, ואונאה הוא.
אין הפרש בין שתות הדמים, או שתות הסחורה.
והלוקח והמוכר יחזיר כל אחד משניהם האונאה, [אלא שלוקח חוזר עד כדי שיראה לתגר או לקרובו, והמוכר יחזור באונאה] ואפילו אחר ימים רבים, וזהו מה שאמרו מוכר חוזר לעולם, כי לפי שאין הסחורה אצלו אינו יודע דמיה עד שיזדמן לו שיראה כמותה לידע דמיה.
ואין הלכה כרבי טרפון:
האונאה ארבעה כסף - ארבעה מעות כסף שהם שש מעות בדינר, והסלע ארבע דינרין:
מעשרים וארבע כסף לסלע - אם היה המקח בדמי הסלע יח שהוא עשרים וארבע מעות דהשתא הויא אונאה שתות למקח, חייב להשיב לו כל אונאתו ארבעה כסף:
עד מתי מותר להחזיר - מי שנתאנה. והא דנקט לשון מותר, לאשמועינן דליכא אפילו מי שפרע להחזיר המקח או שיתן לו אונאתו:
עד כדי שיראה - המקח לתגר או לאחד מקרוביו. ואם שהה יותר, מחל על אונאתו. והמוכר לעולם חוזר, שהרי אין המקח בידו שיוכל להראות לתגר או לקרובו אם נתאנה. ואם נודע שבא לידו דבר כיוצא בממכרו וידע שטעה ושתק ולא תבע, אינו יכול לחזור ולתבוע, שהרי מחל:
ושמחו תגרי לוד - שהיו בקיאין בסחורה ומוכרין ביוקר. ואין הלבה כר' טרפון:
האונאה. עיין בריש מתניתין דלקמן:
ארבעה כסף מכ"ד לסלע. הוה מצי למתני כסף משש כסף לדינר. ויש לומר דמשום מתניתין ז' דקחשיב האונאה ד' כסף והטענה שתי כסף. וההודאה שוה פרוטה וכו' דפוחת והולך. ולא ניחא ליה למיתני הטענה ב' כסף. והאונאה כסף וההודאה שוה פרוטה. דבעי למתני הטענה וההודאה בהדי הדדי ושלא להפסיק ביניהם:
ארבעה כסף. משקל ס"ד שעורות. הרמב"ם משנה ז':
שתות למקח. פירש הר"ב אם היה המקח בדמי הסלע כו'. וכן לשון רש"י כלומר שהוא שוה סלע וליכח לפרושו דזבניה בעשרים דלפי זה נתאנה המוכר ובסיפא תנן עד מתי מותר להחזיר ומפרשינן לה בלוקח דמוכר לעולם חוזר אלא דזבניה בכ"ח. דבכלל שתות למקח בין שנתאנה מוכר דזבן שוה כ"ד בעשרים ובין דנתאנה לוקח דזבין שוה כ"ד בכ"ח הכי מסקי' בגמרא אליבא דרב דסבר שתוח מקח דוקא. אבל שמואל סבר שתות מעות נמי שנינו ולפי דלישנא דשתות מקח דייק טפי אליבא דרב פירשו רש"י והר"ב אליביה. אע"ג דהלכה כשמואל בדיני:
שתות. דאילו פחות משתות הוי מחילה. לפי שכן הוא דרך מקח וממכר שאין הלוקח והמוכר יכולין לכוין דמי המקח בצמצום. ודרך העולם למחול טעות עד שתות. טור סימן רכ"ז בשם הרא"ש:
מותר להחזיר. כתב הר"ב המקח או שיתן לו אונאתו. ועיין בפירושו למשנה דלקמן:
כדי שיראה לתגר וכו'. וא"ת א"כ נתת דבריך לשיעורין דלפעמים שהם רחוקים ממנו. ופעמים שהם קרובים. וי"ל דלעולם יש שיעור אחד לפי מה שמצוי רוב פעמים שיכול להראות לתגר או לקרובו ואם הם קרובים או רחוקים בשביל כך לא יתנו לו שהות לא פחות ולא יותר. תוספות:
(יז) (על המשנה) ד' כו'. הוי מצי למתני כסף משש כסף לדינר. וי"ל משום מתניתין ז' דפוחת והולך ע"ש. ועתוי"ט:
(יח) (על הברטנורא) כלומר שהוא שוה סלע. וליכא לפרושי דזבניה בעשרים דלפ"ז נתאנה המוכר ובסיפא תנן עד מתי מותר להחזיר ומפרשים לה בלוקח דמוכר לעולם חוזר אלא דזבני' בכ"ח. דבכלל שתות למקח בין שנתאנה מוכר דזבין שוה כ"ד בכ' ובין דנתאנה לוקח דזבין שוה כ"ד בכ"ח הכי מסקינן בגמרא אליבא דרב דסבר שתות מקח דוקא. אבל שמואל סבר שתות מעות נמי שנינו. ולפי דלישנא דייק טפי אליבא דרב, פירש רש"י והר"ב אליביה אע"ג דהלכה כשמואל בדיני:
(יט) (על המשנה) שתות. דאלו פחות משתות הוי מחילה. לפי שכן הוא דרך מקח וממכר שאין הלוקח והמוכר יכולים לכוין דמי המקח בצמצום. ודרך העולם למחול טעות עד שתות. טור:
ההונייה: כך הגיה הר"ר יהוסף ז"ל כל מלת האונאה בכל מקום שהוא שנוי:
ארבעה כסף: שהן משקל ס"ד שעורות הרמב"ם ז"ל:
שתות למקח: מסקינן בגמרא דבין שתות מקח בין שתות מעות מיקרי שתות למקח. שתות מעות הוי כשנתאנה לוקח שנתן ששה בשוה חמשה שהאונאה הוא דינר שהוא שתות המעות. שתות מקח הוי כשנתאנה מוכר שמכר שוה שיתא בחמשא שהאונאה שהוא דינר הוא שתות המקח נמקי יוסף. והיא דעת שמואל בגמרא דס"ל דלא אמרינן מחילה ובטול מקח אלא היכא דליכא שתות משני צדדין פי' במקח או במעית כגון שוה חמשה בד' או שוה ד' בחמשה דהוי יותר משתות ובטל מקח וכגון שוה ז' בתמניא או שוה תמניא בז' הוי פחות משתות והוי מחילה. וביד שם פי"ב סימן ה' ו' ח' ט' י'. וכולה מתני' עד סוף פירקין שנויה בת"כ פרשה ג ורפ"ד דפרשת בהר סיני. שתות לְמֶקַח נקד הר"ר יהוסף ז"ל המי"ם בסגו"ל וכתב ס"א למַקח המם בפתח:
אמר להם מותר להחזיר כל היום אמרו יניח לנו ר"ט במקומנו: כך הגיה הר"ר יהוסף ז"ל ומחק מלת לו:
יכין
האונאה: דמוכר או לוקח שנתאנה במקח. אע"ג שכבר נתן המעות ומשך הפירות אפ"ה אם האונאה פחות משתות, היה מחילה. שתות קנה ומחזיר האונאה, יתר משתות, נתבטל המקח. ומפרש הכל התנא איך חשבינן השתות:
ארבעה כסף: ר"ל ד' מעה:
מעשרים וארבעה כסף לסלע: ר"ל דסלע הוא כ"ד מעה:
שתות למקח: ר"ל שתות ממה ששוה הדבר שקנה דאם המקח שוה כ"ד מעה, ונתן בעדו כ"ח מעה או כ' מעה, מחזיר המאנה האונאה. מיהו קיי"ל דשתות מעות נמי תנינא, דאם נתן כ"ד ושוה כ' או כ"ח, נמי מחזיר כל האונאה [רכ"ז]:
עד מתי מותר להחזיר: לתבוע האונאה כשהיא שתות או לבטל המקח כשנתאנה יתר משתות. ונקט מותר, דבחוזר בכה"ג אפילו מי שפרע ליכא:
עד כדי שיראה לתגר או לקרובו: ובנאנס מלחקור תוך הזמן, נותנין לו זמן טפי. מיהו מוכר שאין מקחו בידו להראותו לקרובו, חוזר בו לעולם, רק בדבר שכל מינו שוה נותנין לו זמן רק עד כדי שישאל עליו בשוק, וה"ה בבא לידו מקח כיוצא בו וידע שנתאנה ושתק, או במכר מחמת דוחקו למעות וידע שמכרו בזול, או שרוצה עתה לחזור מדנשתנה השער, בכל אלו אינו יכול לחזור בו [רכ"ז]:
ושמחו תגרי לוד: מדהיו בקיאין בסחורה ומוכרין ביוקר:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת