משנה בבא מציעא ו
בבא מציעא פרק ו', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי
<< • משנה • סדר נזיקין • מסכת בבא מציעא • פרק שישי ("השוכר את") • >>
פרקי מסכת בבא מציעא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י
משנה א • משנה ב • משנה ג • משנה ד • משנה ה • משנה ו • משנה ז • משנה ח •
נוסח הרמב"ם • מנוקד • מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
השוכר את האומנין, והטעו זה את זה, אין להם זה על זה אלא תרעומת.
שכר את החמר ואת הקדר להביא פרייפרין וחלילים לכלה או למת, ופועלין להעלות פשתנו מן המשרה, וכל דבר שאבד, וחזרו בהן, מקום שאין שם אדם, שוכר עליהן או מטען.
השוכר את האומנין וחזרו בהן, ידן על התחתונה.
אם בעל הבית חוזר בו, ידו על התחתונה.
כל המשנה, ידו על התחתונה. וכל החוזר בו, ידו על התחתונה.
השוכר את החמור להוליכה בהר והוליכה בבקעה, בבקעה והוליכה בהר, אפילו זו עשר מילין וזו עשר מילין, ומתה, חייב.
[ השוכר את החמור והבריקה, או שנעשית אנגריא, אומר לו הרי שלך לפניך.
מתה או נשברה, חייב להעמיד לו חמור ].
השוכר את החמור להוליכה בהר והוליכה בבקעה, אם החליקה פטור, ואם הוחמה חייב.
להוליכה בבקעה והוליכה בהר, אם החליקה חייב, ואם הוחמה פטור.
אם מחמת המעלה, חייב.
השוכר את הפרה לחרוש בהר וחרש בבקעה, אם נשבר הקנקן, פטור.
בבקעה וחרש בהר, אם נשבר הקנקן, חייב.
לדוש בקטנית ודש בתבואה, פטור, לדוש בתבואה ודש בקטנית, חייב, מפני שהקטנית מחלקת.
השוכר את החמור להביא עליה חטים והביא עליה שעורים, חייב.
תבואה והביא עליה תבן, חייב, מפני שהנפח קשה למשאוי.
להביא לתך חטים והביא לתך שעורים, פטור.
ואם הוסיף על משאו, חייב.
וכמה יוסיף על משאו ויהא חייב.
סומכוס אומר משום רבי מאיר, סאה לגמל, שלשה קבין לחמור.
כל האומנין שומרי שכר הן.
וכולן שאמרו טול את שלך והבא מעות, שומר חנם.
שמור לי ואשמור לך, שומר שכר.
שמור לי, ואמר לו הנח לפני, שומר חנם.
הלוהו על המשכון, שומר שכר.
רבי יהודה אומר, הלוהו מעות, שומר חנם.
הלוהו פירות, שומר שכר.
אבא שאול אומר, מותר אדם להשכיר משכונו של עני להיות פוסק עליו והולך, מפני שהוא כמשיב אבדה.
המעביר חבית ממקום למקום ושברה, בין שומר חנם בין שומר שכר, ישבע.
רבי אליעזר אומר, זה וזה ישבע, ותמה אני אם יכולין זה וזה לישבע.
הַשּׂוֹכֵר אֶת הָאֻמָּנִין,
- וְהִטְעוּ זֶה אֶת זֶה,
- אֵין לָהֶם זֶה עַל זֶה אֶלָּא תַּרְעֹמֶת.
- שָׂכַר אֶת הַחַמָּר וְאֶת הַקַּדָּר לְהָבִיא פִּרְיָפָרִין וַחֲלִילִים לַכַּלָּה אוֹ לַמֵּת,
- וּפוֹעֲלִין לְהַעֲלוֹת פִּשְׁתָּנוֹ מִן הַמִּשְׁרָה,
- וְכָל דָּבָר שֶׁאָבֵד,
- וְחָזְרוּ בָּהֶן,
- מָקוֹם שֶׁאֵין שָׁם אָדָם,
- שׂוֹכֵר עֲלֵיהֶן אוֹ מַטְעָן:
הַשּׂוֹכֵר אֶת הָאֻמָּנִין וְחָזְרוּ בָּהֶן,
- יָדָן עַל הַתַּחְתּוֹנָה;
- אִם בַּעַל הַבַּיִת חוֹזֵר בּוֹ,
- יָדוֹ עַל הַתַּחְתּוֹנָה.
- כָּל הַמְּשַׁנֶּה, יָדוֹ עַל הַתַּחְתּוֹנָה;
- וְכָל הַחוֹזֵר בּוֹ, יָדוֹ עַל הַתַּחְתּוֹנָה:
הַשּׂוֹכֵר אֶת הַחֲמוֹר
- לְהוֹלִיכָהּ בָּהָר, וְהוֹלִיכָהּ בַּבִּקְעָה,
- בַּבִּקְעָה וְהוֹלִיכָהּ בָּהָר,
- אֲפִלּוּ זוֹ עֶשֶׂר מִילִין וְזוֹ עֶשֶׂר מִילִין,
- וָמֵתָה,
- חַיָּב.
- הַשּׂוֹכֵר אֶת הַחֲמוֹר וְהִבְרִיקָה,
- אוֹ שֶׁנַּעֲשֵׂית אַנְגַּרְיָא,
- אוֹמֵר לוֹ: הֲרֵי שֶׁלְּךָ לְפָנֶיךָ;
- מֵתָה אוֹ נִשְׁבְּרָה,
- חַיָּב לְהַעֲמִיד לוֹ חֲמוֹר.
- אוֹ שֶׁנַּעֲשֵׂית אַנְגַּרְיָא,
- הַשּׂוֹכֵר אֶת הַחֲמוֹר לְהוֹלִיכָהּ בָּהָר וְהוֹלִיכָהּ בַּבִּקְעָה,
- אִם הֶחֱלִיקָה – פָּטוּר,
- וְאִם הוּחַמָּה – חַיָּב.
- לְהוֹלִיכָהּ בַּבִּקְעָה וְהוֹלִיכָהּ בָּהָר,
- אִם הֶחֱלִיקָה – חַיָּב,
- וְאִם הוּחַמָּה – פָּטוּר.
- אִם מֵחֲמַת הַמַּעֲלֶה, חַיָּב:
הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפָּרָה לַחֲרֹשׁ בָּהָר,
- וְחָרַשׁ בַּבִּקְעָה,
- אִם נִשְׁבַּר הַקַּנְקַן, פָּטוּר.
- בַּבִּקְעָה וְחָרַשׁ בָּהָר,
- אִם נִשְׁבַּר הַקַּנְקַן, חַיָּב.
- לָדוּשׁ בְּקִטְנִית וְדָשׁ בִּתְבוּאָה, פָּטוּר;
- לָדוּשׁ בִּתְבוּאָה וְדָשׁ בְּקִטְנִית, חַיָּב,
- מִפְּנֵי שֶׁהַקִּטְנִית מַחֲלֶקֶת:
הַשּׂוֹכֵר אֶת הַחֲמוֹר לְהָבִיא עָלֶיהָ חִטִּים,
- וְהֵבִיא עָלֶיהָ שְׂעוֹרִים,
- חַיָּב.
- תְּבוּאָה וְהֵבִיא עָלֶיהָ תֶּבֶן,
- חַיָּב;
- מִפְּנֵי שֶׁהַנֶּפַח קָשֶׁה לַמַּשּׂאוֹי.
- חַיָּב;
- לְהָבִיא לֶתֶךְ חִטִּים וְהֵבִיא לֶתֶךְ שְׂעוֹרִים,
- פָּטוּר;
- וְאִם הוֹסִיף עַל מַשָּׂאוֹ,
- חַיָּב.
- וְכַמָּה יוֹסִיף עַל מַשָּׂאוֹ וִיהֵא חַיָּב?
- סוּמַכוֹס אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר:
- סְאָה לַגָּמָל,
- שְׁלֹשָׁה קַבִּין לַחֲמוֹר:
- סוּמַכוֹס אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר:
כָּל הָאֻמָּנִין שׁוֹמְרֵי שָׂכָר הֵן;
- וְכֻלָּן שֶׁאָמְרוּ: טֹל אֶת שֶׁלְּךָ וְהָבֵא מָעוֹת,
- שׁוֹמֵר חִנָּם.
- וְכֻלָּן שֶׁאָמְרוּ: טֹל אֶת שֶׁלְּךָ וְהָבֵא מָעוֹת,
- שְׁמֹר לִי וְאֶשְׁמֹר לְךָ,
- שׁוֹמֵר שָׂכָר;
- שְׁמֹר לִי,
- וְאָמַר לוֹ: הַנַּח לְפָנַי,
- שׁוֹמֵר חִנָּם:
הִלְוָהוּ עַל הַמַּשְׁכּוֹן, שׁוֹמֵר שָׂכָר.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- הִלְוָהוּ מָעוֹת, שׁוֹמֵר חִנָּם;
- הִלִוָהוּ פֵּרוֹת, שׁוֹמֵר שָׂכָר.
- אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר:
- מֻתָּר אָדָם לְהַשְׂכִּיר מַשְׁכּוֹנוֹ שֶׁל עָנִי לִהְיוֹת פּוֹסֵק עָלָיו וְהוֹלֵךְ,
- מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּמֵשִׁיב אֲבֵדָה:
הַמַּעֲבִיר חָבִית מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וּשְׁבָרָהּ,
- בֵּין שׁוֹמֵר חִנָּם בֵּין שׁוֹמֵר שָׂכָר, יִשָּׁבַע.
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
- זֶה וָזֶה יִשָּׁבַע;
- וְתָמֵהַּ אֲנִי אִם יְכוֹלִין זֶה וָזֶה לִשָּׁבַע:
נוסח הרמב"ם
(א) השוכר את האומנין - והטעו זה את זה,
- אין להם זה על זה - אלא תרעומת.
- שכר את החמר, ואת הקדר - להביא פריאפרין חלילין לכלה או למת,
- פועלין - לעלות פשתנו מן המשרה,
- וכל דבר שהוא אבד - וחזרו בהן,
- מקום שאין אדם - שוכר עליהן, או מטען.
(ב) השוכר את האומנין,
- וחזרו בהן - ידם לתחתונה.
- ואם בעל הבית חזר - ידו לתחתונה.
- וכל המשנה - ידו לתחתונה.
- וכל החוזר בו - ידו לתחתונה.
(ג) השוכר את החמור -
- להוליכה בהר - והוליכה בבקעה,
- בבקעה - והוליכה בהר,
- אפילו זו עשרת מילין - וזו עשרת מילין,
- ומתה - חייב.
- אפילו זו עשרת מילין - וזו עשרת מילין,
- השוכר את החמור -
- והבריקה, או שנישאת באנגוריא,
- יאמר לו: הרי שלך לפניך.
- מתה, או נשברה - חייב להעמיד לו חמור.
- והבריקה, או שנישאת באנגוריא,
[ד] *הערה 1: השוכר את החמור -
- להוליכה בהר - והוליכה בבקעה,
- אם החליקה - פטור,
- ואם הוחמה - חייב.
- בבקעה - והוליכה בהר,
- אם החליקה - חייב,
- ואם הוחמה - פטור.
- ואם מחמת המעלה - חייב.
- להוליכה בהר - והוליכה בבקעה,
(ד) [ה] השוכר את הפרה -
- לחרוש בהר - וחרש בבקעה,
- ונשבר הקנקן - פטור.
- בבקעה - וחרש בהר,
- ונשבר הקנקן - חייב.
- לחרוש בהר - וחרש בבקעה,
- לדוש בקטנית, ודש בתבואה - פטור.
- בתבואה, ודש בקטנית - חייב, שהקטנית מחלקת.
(ה) [ו] השוכר את החמור -
- להביא חיטים - והביא שעורים,
- תבואה - והביא תבן,
- חייב - שהנפח קשה כמשאוי.
- להביא לתך חיטים, והביא לתך שעורים - פטור.
- ואם הוסיף על משאו - חייב.
- וכמה יוסיף על משאו, ויהא חייב?
- סומכוס אומר, משום רבי מאיר:
- סאה לגמל, ושלשת קבין לחמור.
- סומכוס אומר, משום רבי מאיר:
(ו) [ז] כל האומנין - שומרי שכר.
- וכולן שאמרו:
- טול את שלך, והבא מעות - שומרי חינם.
- שמור לי, ואשמור לך - שומר שכר.
- שמור לי, ואמר לו הנח לפני - שומר חינם.
(ז) [ח] הלווהו על המשכון - שומר שכר.
- רבי יהודה אומר:
- הלווהו מעות - שומר חינם,
- הלווהו פירות - שומר שכר.
- אבא שאול אומר:
- מותר אדם להשכיר משכונו של עני,
- להיות פוסק והולך - מפני שהוא כמשיב אבידה.
(ח) [ט] המעביר חבית ממקום למקום - ושברה,
- בין שומר חינם, ובין שומר שכר - ישבע.
- אמר רבי אליעזר:
- תמיה אני, אם יכולין זה וזה - להישבע.
הערות
- הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- ביאור הרב שטיינזלץ על המשנה
משנה בבא מציעא, פרק ו':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב