משנה בבא מציעא א


בבא מציעא פרק א', ב: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<< · משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא מציעא · פרק ראשון ("שנים אוחזין") · >>

פרקי מסכת בבא מציעא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·משנה ח ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


משנה א

שנים אוחזין בטלית, זה אומר אני מצאתיה וזה אומר אני מצאתיה, זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי, זה ישבע שאין לו בה פחות מחציה, וזה ישבע שאין לו בה פחות מחציה, ויחלוקו.

זה אומר כולה שלי וזה אומר חציה שלי, האומר כולה שלי, ישבע שאין לו בה פחות משלשה חלקים, והאומר חציה שלי, ישבע שאין לו בה פחות מרביע.

זה נוטל שלשה חלקים, וזה נוטל רביע.

משנה ב

היו שנים רוכבין על גבי בהמה, או שהיה אחד רוכב ואחד מנהיג, זה אומר כולה שלי, וזה אומר כולה שלי, זה ישבע שאין לו בה פחות מחציה, וזה ישבע שאין לו בה פחות מחציה, ויחלוקו.

בזמן שהם מודים או שיש להן עדים, חולקים בלא שבועה.

משנה ג

היה רוכב על גבי בהמה וראה את המציאה, ואמר לחברו תנה לי, נטלה ואמר אני זכיתי בה, זכה בה.

אם משנתנה לו אמר אני זכיתי בה תחילה, לא אמר כלום.

משנה ד

ראה את המציאה ונפל עליה, ובא אחר והחזיק בה, זה שהחזיק בה זכה בה.

ראה אותן רצין אחר מציאה, אחר צבי שבור, אחר גוזלות שלא פרחו, ואמר זכתה לי שדי, זכתה לו.

היה צבי רץ כדרכו, או שהיו גוזלות מפריחין, ואמר זכתה לי שדי, לא אמר כלום.

משנה ה

מציאת בנו ובתו הקטנים, מציאת עבדו ושפחתו הכנענים, מציאת אשתו, הרי אלו שלו.

מציאת בנו ובתו הגדולים, מציאת עבדו ושפחתו העברים, מציאת אשתו שגירשה, אף על פי שלא נתן כתובתה, הרי אלו שלהן.

משנה ו

מצא שטרי חוב, אם יש בהן אחריות נכסים, לא יחזיר, שבית דין נפרעין מהן. אין בהן אחריות נכסים, יחזיר, שאין בית דין נפרעין מהן, דברי רבי מאיר.

וחכמים אומרים, בין כך ובין כך לא יחזיר, מפני שבית דין נפרעין מהן.

משנה ז

מצא גיטי נשים, ושחרורי עבדים, דייתיקי, מתנה ושוברים, הרי זה לא יחזיר, שאני אומר כתובים היו ונמלך עליהם שלא ליתנם.

משנה ח

מצא אגרות שום ואגרות מזון, שטרי חליצה ומיאונין, ושטרי בירורין, וכל מעשה בית דין, הרי זה יחזיר.

מצא בחפיסה או בדלוסקמא, תכריך של שטרות, או אגודה של שטרות, הרי זה יחזיר.

וכמה אגודה של שטרות, שלשה קשורין זה בזה.

רבן שמעון בן גמליאל אומר, אחד הלוה משלשה, יחזיר ללוה, שלשה הלווין מאחד, יחזיר למלוה.

מצא שטר בין שטרותיו ואינו יודע מה טיבו, יהא מונח עד שיבוא אליהו.

אם יש עמהן סימפונות, יעשה מה שבסימפונות.

(א)

שְׁנַיִם אוֹחֲזִין בְּטַלִּית,

זֶה אוֹמֵר: אֲנִי מְצָאתִיהָ,
וְזֶה אוֹמֵר: אֲנִי מְצָאתִיהָ,
זֶה אוֹמֵר: כֻּלָּהּ שֶׁלִּי,
וְזֶה אוֹמֵר: כֻּלָּהּ שֶׁלִּי,
זֶה יִשָּׁבַע שֶׁאֵין לוֹ בָּהּ פָּחוֹת מֵחֶצְיָהּ,
וְזֶה יִשָּׁבַע שֶׁאֵין לוֹ בָּהּ פָּחוֹת מֵחֶצְיָהּ,
וְיַחֲלֹקוּ.
זֶה אוֹמֵר: כֻּלָּהּ שֶׁלִּי,
וְזֶה אוֹמֵר: חֶצְיָהּ שֶׁלִּי,
הָאוֹמֵר כֻּלָּהּ שֶׁלִּי,
יִשָּׁבַע שֶׁאֵין לוֹ בָּהּ פָּחוֹת מִשְּׁלשָׁה חֲלָקִים,
וְהָאוֹמֵר חֶצְיָהּ שֶׁלִּי,
יִשָּׁבַע שֶׁאֵין לוֹ בָּהּ פָּחוֹת מֵרְבִיעַ.
זֶה נוֹטֵל שְׁלֹשָׁה חֲלָקִים,
וְזֶה נוֹטֵל רְבִיעַ:
(ב)

הָיוּ שְׁנַיִם רוֹכְבִין עַל גַּבֵּי בְּהֵמָה,

אוֹ שֶׁהָיָה אֶחָד רוֹכֵב וְאֶחָד מַנְהִיג,
זֶה אוֹמֵר: כֻּלָּהּ שֶׁלִּי,
וְזֶה אוֹמֵר: כֻּלָּהּ שֶׁלִּי,
זֶה יִשָּׁבַע שֶׁאֵין לוֹ בָּהּ פָּחוֹת מֵחֶצְיָהּ,
וְזֶה יִשָּׁבַע שֶׁאֵין לוֹ בָּהּ פָּחוֹת מֵחֶצְיָהּ,
וְיַחֲלֹקוּ.
בִּזְמַן שֶׁהֵם מוֹדִים,
אוֹ שֶׁיֵּשׁ לָהֶן עֵדִים,
חוֹלְקִים בְּלֹא שְׁבוּעָה:
(ג)

הָיָה רוֹכֵב עַל גַּבֵּי בְּהֵמָה,

וְרָאָה אֶת הַמְּצִיאָה, וְאָמַר לַחֲבֵרוֹ: תְּנֶהָ לִי,
נְטָלָהּ וְאָמַר: אֲנִי זָכִיתִי בָּהּ,
זָכָה בָּהּ.
אִם מִשֶּׁנְּתָנָהּ לוֹ אָמַר:
אֲנִי זָכִיתִי בָּהּ תְּחִלָּה,
לֹא אָמַר כְּלוּם:
(ד)

רָאָה אֶת הַמְּצִיאָה וְנָפַל עָלֶיהָ,

וּבָא אַחֵר וְהֶחֱזִיק בָּהּ,
זֶה שֶׁהֶחֱזִיק בָּהּ זָכָה בָּהּ.
רָאָה אוֹתָן רָצִין אַחַר מְצִיאָה,
אַחַר צְבִי שָׁבוּר,
אַחַר גּוֹזָלוֹת שֶׁלֹּא פָּרְחוּ,
וְאָמַר: זָכְתָה לִי שָׂדִי,
זָכְתָה לוֹ.
הָיָה צְבִי רָץ כְּדַרְכּוֹ,
אוֹ שֶׁהָיוּ גּוֹזָלוֹת מַפְרִיחִין,
וְאָמַר: זָכְתָה לִי שָׂדִי,
לֹא אָמַר כְּלוּם:
(ה)

מְצִיאַת בְּנוֹ וּבִתּוֹ הַקְּטַנִּים,

מְצִיאַת עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הַכְּנַעֲנִים,
מְצִיאַת אִשְׁתּוֹ,
הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ.
מְצִיאַת בְּנוֹ וּבִתּוֹ הַגְּדוֹלִים,
מְצִיאַת עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הָעִבְרִים,
מְצִיאַת אִשְׁתּוֹ שֶׁגֵּרְשָׁהּ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָתַן כְּתֻבָּתָהּ,
הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלָּהֶן:
(ו)

מָצָא שְׁטָרֵי חוֹב,

אִם יֵשׁ בָּהֶן אַחֲרָיוּת נְכָסִים,
לֹא יַחֲזִיר,
שֶׁבֵּית דִּין נִפְרָעִין מֵהֶן;
אֵין בָּהֶן אַחֲרָיוּת נְכָסִים,
יַחֲזִיר,
שֶׁאֵין בֵּית דִּין נִפְרָעִין מֵהֶן,
דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ לֹא יַחֲזִיר,
מִפְּנֵי שֶׁבֵּית דִּין נִפְרָעִין מֵהֶן:
(ז)

מָצָא גִּטֵּי נָשִׁים, וְשִׁחְרוּרֵי עֲבָדִים,

דְּיָתִיקִי, מַתָּנָה וְשׁוֹבָרִים,
הֲרֵי זֶה לֹא יַחֲזִיר;
שֶׁאֲנִי אוֹמֵר:
כְּתוּבִים הָיוּ, וְנִמְלַךְ עֲלֵיהֶם שֶׁלֹּא לִתְּנֵם:
(ח)

מָצָא אִגְּרוֹת שׁוּם וְאִגְּרוֹת מָזוֹן,

שְׁטָרֵי חֲלִיצָה וּמֵאוּנִין,
וּשְׁטָרֵי בֵּרוּרִין,
וְכָל מַעֲשֵׂה בֵּית דִּין,
הֲרֵי זֶה יַחֲזִיר.
מָצָא בַּחֲפִיסָה אוֹ בִּדְלֻסְקְמָא
תַּכְרִיךְ שֶׁל שְׁטָרוֹת,
אוֹ אֲגֻדָּה שֶׁל שְׁטָרוֹת,
הֲרֵי זֶה יַחֲזִיר.
וְכַמָּה אֲגֻדָּה שֶׁל שְׁטָרוֹת?
שְׁלֹשָׁה קְשׁוּרִין זֶה בָּזֶה.
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:
אֶחָד הַלֹּוֶה מִשְּׁלֹשָׁה,
יַחֲזִיר לַלֹּוֶה;
שְׁלֹשָׁה הַלֹּוִין מֵאֶחָד,
יַחֲזִיר לַמַּלְוֶה.
מָצָא שְׁטָר בֵּין שְׁטָרוֹתָיו,
וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה טִּיבוֹ,
יְהֵא מֻנָּח עַד שֶׁיָּבוֹא אֵלִיָּהוּ.
אִם יֵשׁ עִמָּהֶן סִמְפּוֹנוֹת,
יַעֲשֶׂה מַה שֶּׁבַּסִּמְפּוֹנוֹת:


נוסח הרמב"ם

(א) שנים אוחזין בטלית -

זה אומר אני מצאתיה - וזה אומר אני מצאתיה,
זה אומר כולה שלי - וזה אומר כולה שלי,
זה ישבע - שאין לו בה פחות מחציה,
וזה ישבע - שאין לו בה פחות מחציה,
ויחלוקו.
זה אומר כולה שלי - וזה אומר חציה שלי,
האומר כולה שלי - ישבע שאין לו בה פחות משלשה חלקים,
והאומר חציה שלי - ישבע שאין לו בה פחות מרביע,
זה נוטל - שלשה חלקים,
וזה נוטל - רביע.


(ב) היו שנים רוכבים על גבי בהמה,

או שהיה אחד רכוב, ואחד מנהיג -
זה אומר כולה שלי - וזה אומר כולה שלי,
זה ישבע - שאין לו בה פחות מחציה,
וזה ישבע - שאין לו בה פחות מחציה,
ויחלוקו.
בזמן שהן מודים,
או שיש להן עדים,
חולקין - שלא בשבועה.


(ג) היה רוכב על גבי בהמה,

ראה את המציאה,
ואמר לחברו: תנה לי,
נטלה, ואמר: אני זכיתי בה - זכה בה.
אם משנתנה לו,
אמר: אני זכיתי בה בתחילה - לא אמר כלום.


(ד) ראה את המציאה,

ונפל לו עליה,
ובא אחר - והחזיק בה,
זה שהחזיק בה - זכה בה.
ראה אותם רצים,
אחר המציאה, אחר צבי שבור,
ואחר גוזלות שלא פרחו,
ואמר: זכת לי שדי - זכת לו.
היה צבי - רץ כדרכו,
או שהיו הגוזלות - מפרחין,
ואמר: זכת לי שדי - לא אמר כלום.


(ה) מציאת בנו ובתו הקטנים,

עבדו ושפחתו הכנענים,
ומציאת אשתו,
הרי אלו שלו.
מציאת בנו ובתו הגדולים,
ועבדו ושפחתו העברים,
ומציאת אשתו שגירשה - אף על פי שלא נתן לה כתובה,
הרי אלו שלהן.


(ו) מצא שטרי חוב -

אם יש בהן אחריות נכסים - לא יחזיר,
ואם אין בהן אחריות נכסים - יחזיר,
שאין בית דין נפרעין מהן - דברי רבי מאיר.
וחכמים אומרין:
בין כך ובין כך - לא יחזיר,
מפני שבית דין נפרעין מהן.


(ז) מצא גיטי נשים,

ושיחרורי עבדים, דיאתיקי,
מתנה, ושוברין,
הרי זה לא יחזיר,
שאני אומר: כתובין היו - ונמלך שלא ליתנן.


(ח) מצא איגרות שום,

ואיגרות מזון, שטרי חליצה,
ומיאונין, ושטרי בירורין,
וכל מעשה בית דין,
הרי זה יחזיר.
מצא בחפיסה, או בגלוסקמא,
תכריך של שטרות, ואגודה של שטרות,
הרי זה יחזיר.
כמה היא אגודה של שטרות?
שלשה - קשורים זה בזה.
רבן שמעון בן גמליאל אומר:
אחד לווה משלשה - יחזיר ללווה,
שלשה לווין מאחד - יחזיר למלווה,
מצא שטר בין שטרותיו,
ואינו ידוע מה טיבו - יהא מונח עד שיבוא אליהו.
אם יש עמהם סימפון - יעשה מה שבסימפון.


פירושים