משנה בבא מציעא ח


בבא מציעא פרק ח', ב: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<<משנהסדר נזיקיןמסכת בבא מציעאפרק שמיני ("השואל את")>>

פרקי מסכת בבא מציעא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י

משנה אמשנה במשנה ג •  משנה ד •  משנה ה • משנה ו • משנה ז • משנה ח • משנה ט • 

נוסח הרמב"םמנוקדמפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


השואל את הפרה ושאל בעליה עמה או שכר בעליה עמה, שאל הבעלים או שכרן ולאחר כך שאל את הפרה, ומתה, פטור, שנאמר (שמות כב, יד) אם בעליו עמו לא ישלם.

אבל שאל את הפרה ואחר כך שאל את הבעלים או שכרן, ומתה, חייב, שנאמר (שם, יג) בעליו אין עמו שלם ישלם.

השואל את הפרה, שאלה חצי היום ושכרה חצי היום, שאלה היום ושכרה למחר, שכר אחת ושאל אחת, ומתה, המשאיל אומר שאולה מתה, ביום שהיתה שאולה מתה, בשעה שהיתה שאולה מתה, והלה אומר איני יודע, חייב.

השוכר אומר שכורה מתה, ביום שהיתה שכורה מתה, בשעה שהיתה שכורה מתה, והלה אומר איני יודע, פטור.

זה אומר שאולה וזה אומר שכורה, ישבע השוכר ששכורה מתה.

זה אומר איני יודע וזה אומר איני יודע, יחלוקו.

השואל את הפרה, ושלחה לו ביד בנו, ביד עבדו, ביד שלוחו, או ביד בנו, ביד עבדו, ביד שלוחו של שואל, ומתה, פטור.

אמר לו השואל שלחה לי ביד בני, ביד עבדי, ביד שלוחי, או ביד בנך, ביד עבדך, ביד שלוחך, או שאמר לו המשאיל, הריני משלחה לך ביד בני, ביד עבדי, ביד שלוחי, או ביד בנך, ביד עבדך, ביד שלוחך, ואמר לו השואל שלח, ושלחה ומתה, חייב.

וכן בשעה שמחזירה.

המחליף פרה בחמור וילדה, וכן המוכר שפחתו וילדה, זה אומר עד שלא מכרתי, וזה אומר משלקחתי, יחלוקו.

היו לו שני עבדים, אחד גדול ואחד קטן, וכן שתי שדות, אחת גדולה ואחת קטנה, הלוקח אומר גדולה לקחתי, והלה אומר איני יודע, זכה בגדול.

המוכר אומר קטן מכרתי, והלה אומר איני יודע, אין לו אלא קטן.

זה אומר גדול וזה אומר קטן, ישבע המוכר שהקטן מכר.

זה אומר איני יודע וזה אומר איני יודע, יחלוקו.

המוכר זיתיו לעצים, ועשו פחות מרביעית לסאה, הרי אלו של בעל הזיתים.

עשו רביעית לסאה, זה אומר זיתי גדלו, וזה אומר ארצי גדלה, יחלוקו .

שטף נהר זיתיו ונתנם לתוך שדה חברו, זה אומר זיתי גדלו, וזה אומר ארצי גדלה, יחלוקו.

המשכיר בית לחבירו בימות הגשמים, אינו יכול להוציאו מן החג ועד הפסח, בימות החמה, שלשים יום.

ובכרכים, אחד ימות החמה ואחד ימות הגשמים שנים עשר חדש.

ובחנויות, אחד עיירות ואחד כרכים, שנים עשר חדש.

רבן שמעון בן גמליאל אומר, חנות של נחתומים ושל צבעים, שלש שנים.

המשכיר בית לחברו, המשכיר חייב בדלת, בנגר, במנעול, ובכל דבר שמעשה אומן.

אבל דבר שאינו מעשה אומן, השוכר עושהו.

הזבל, של בעל הבית, ואין לשוכר אלא היוצא מן התנור ומן הכירים בלבד.

המשכיר בית לחברו לשנה, נתעברה השנה, נתעברה לשוכר.

השכיר לו לחדשים, נתעברה השנה, נתעברה למשכיר.

מעשה בצפורי באחד ששכר מרחץ מחבירו בשנים עשר זהב לשנה, מדינר זהב לחדש, ובא מעשה לפני רבן שמעון בן גמליאל ולפני רבי יוסי, ואמרו יחלוקו את חדש העבור.

המשכיר בית לחבירו ונפל, חייב להעמיד לו בית.

היה קטן, לא יעשנו גדול, גדול, לא יעשנו קטן.

אחד, לא יעשנו שנים, שנים, לא יעשנו אחד.

לא יפחות מהחלונות ולא יוסיף עליהן, אלא מדעת שניהם.

(א)

הַשּׁוֹאֵל אֶת הַפָּרָה וְשָׁאַל בְּעָלֶיהָ עִמָּהּ,

אוֹ שָׂכַר בְּעָלֶיהָ עִמָּהּ,
שָׁאַל הַבְּעָלִים אוֹ שְׂכָרָן, וּלְאַחַר כָּךְ שָׁאַל אֶת הַפָּרָה,
וּמֵתָה,
פָּטוּר, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כב): "אִם בְּעָלָיו עִמּוֹ לֹא יְשַׁלֵּם".
אֲבָל שָׁאַל אֶת הַפָּרָה וְאַחַר כָּךְ שָׁאַל אֶת הַבְּעָלִים אוֹ שְׂכָרָן, וּמֵתָה,
חַיָּב, שֶׁנֶּאֱמַר (שם):
"בְּעָלָיו אֵין עִמּוֹ שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם":
(ב)

הַשּׁוֹאֵל אֶת הַפָּרָה,

שְׁאָלָהּ חֲצִי הַיּוֹם וּשְׂכָרָהּ חֲצִי הַיּוֹם,
שְׁאָלָהּ הַיּוֹם וּשְׂכָרָהּ לְמָחָר,
שָׂכַר אַחַת וְשָׁאַל אַחַת,
וּמֵתָה,
הַמַּשְׁאִיל אוֹמֵר:
שְׁאוּלָה מֵתָה,
בְּיוֹם שֶׁהָיְתָה שְׁאוּלָה מֵתָה,
בְּשָׁעָה שֶׁהָיְתָה שְׁאוּלָה מֵתָה,
וְהַלָּה אוֹמֵר: אֵינִי יוֹדֵעַ,
חַיָּב.
הַשּׂוֹכֵר אוֹמֵר:
שְׂכוּרָה מֵתָה,
בְּיוֹם שֶׁהָיְתָה שְׂכוּרָה מֵתָה,
בְּשָׁעָה שֶׁהָיְתָה שְׂכוּרָה מֵתָה,
וְהַלָּה אוֹמֵר: אֵינִי יוֹדֵעַ,
פָּטוּר.
זֶה אוֹמֵר: שְׁאוּלָה,
וְזֶה אוֹמֵר: שְׂכוּרָה,
יִשָּׁבַע הַשּׂוֹכֵר שֶׁשְּׂכוּרָה מֵתָה.
זֶה אוֹמֵר: אֵינִי יוֹדֵעַ, וְזֶה אוֹמֵר: אֵינִי יוֹדֵעַ,
יַחֲלֹקוּ:
(ג)

הַשּׁוֹאֵל אֶת הַפָּרָה,

וְשִׁלְּחָהּ לוֹ בְּיַד בְּנוֹ,
בְּיַד עַבְדּוֹ,
בְּיַד שְׁלוּחוֹ,
אוֹ בְּיַד בְּנוֹ, בְּיַד עַבְדּוֹ, בְּיַד שְׁלוּחוֹ שֶׁל שׁוֹאֵל,
וּמֵתָה,
פָּטוּר.
אָמַר לוֹ הַשּׁוֹאֵל:
שַׁלְּחָהּ לִי בְּיַד בְּנִי,
בְּיַד עַבְדִּי,
בְּיַד שְׁלוּחִי,
אוֹ בְּיַד בִּנְךָ, בְּיַד עַבְדְּךָ, בְּיַד שְׁלוּחֲךָ,
אוֹ שֶׁאָמַר לוֹ הַמַּשְׁאִיל:
הֲרֵינִי מְשַׁלְּחָהּ לְךָ
בְּיַד בְּנִי,
בְּיַד עַבְדִּי,
בְּיַד שְׁלוּחִי,
אוֹ בְּיַד בִּנְךָ, בְּיַד עַבְדְּךָ, בְיַד שְׁלוּחֲךָ,
וְאָמַר לוֹ הַשּׁוֹאֵל שַׁלַּח,
וְשִׁלְּחָהּ וּמֵתָה,
חַיָּב.
וְכֵן בְּשָׁעָה שֶׁמַּחֲזִירָהּ:
(ד)

הַמַּחֲלִיף פָּרָה בַּחֲמוֹר וְיָלְדָה,

וְכֵן הַמּוֹכֵר שִׁפְחָתוֹ וְיָלְדָה,
זֶה אוֹמֵר: עַד שֶׁלֹּא מָכַרְתִּי,
וְזֶה אוֹמֵר: מִשֶּׁלָּקַחְתִּי,
יַחֲלֹקוּ.
הָיוּ לוֹ שְׁנֵי עֲבָדִים,
אֶחָד גָּדוֹל וְאֶחָד קָטָן,
וְכֵן שְׁתֵּי שָׂדוֹת,
אַחַת גְּדוֹלָה וְאַחַת קְטַנָּה,
הַלּוֹקֵחַ אוֹמֵר: גְּדוֹלָה לָקַחְתִּי,
וְהַלָּה אוֹמֵר: אֵינִי יוֹדֵעַ,
זָכָה בַּגָּדוֹל.
הַמּוֹכֵר אוֹמֵר: קָטָן מָכַרְתִּי,
וְהַלָּה אוֹמֵר: אֵינִי יוֹדֵעַ,
אֵין לוֹ אֶלָּא קָטָן.
זֶה אוֹמֵר: גָּדוֹל, וְזֶה אוֹמֵר: קָטָן,
יִשָּׁבַע הַמּוֹכֵר שֶׁהַקָּטָן מָכָר.
זֶה אוֹמֵר: אֵינִי יוֹדֵעַ, וְזֶה אוֹמֵר: אֵינִי יוֹדֵעַ,
יַחֲלֹקוּ:
(ה)

הַמּוֹכֵר זֵיתָיו לְעֵצִים,

וְעָשׂוּ פָּחוֹת מֵרְבִיעִית לִסְאָה,
הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁל בַּעַל הַזֵּיתִים.
עָשׂוּ רְבִיעִית לִסְאָה,
זֶה אוֹמֵר: זֵיתַי גִּדְּלוּ,
וְזֶה אוֹמֵר: אַרְצִי גִּדְּלָה,
יַחֲלֹקוּ.
שָׁטַף נָהָר זֵיתָיו וּנְתָנָם לְתוֹךְ שְׂדֵה חֲבֵרוֹ,
זֶה אוֹמֵר: זֵיתַי גִּדְּלוּ,
וְזֶה אוֹמֵר: אַרְצִי גִּדְּלָה,
יַחֲלֹקוּ:
(ו)

הַמַּשְׂכִּיר בַּיִת לַחֲבֵרוֹ,

בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים,
אֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיאוֹ מִן הַחַג וְעַד הַפֶּסַח.
בִּימוֹת הַחַמָּה,
שְׁלֹשִׁים יוֹם.
וּבַכְּרַכִּים,
אֶחָד יְמוֹת הַחַמָּה וְאֶחָד יְמוֹת הַגְּשָׁמִים,
שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ.
וּבַחֲנֻיּוֹת,
אֶחָד עֲיָרוֹת וְאֶחָד כְּרַכִּים,
שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ.
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:
חֲנוּת שֶׁל נַחְתּוֹמִים וְשֶׁל צַבָּעִים,
שָׁלֹשׁ שָׁנִים:
(ז)

הַמַּשְׂכִּיר בַּיִת לַחֲבֵרוֹ,

הַמַּשְׂכִּיר חַיָּב בְּדֶלֶת,
בְּנֶגֶר,
בְּמַנְעוּל,
וּבְכָל דָּבָר שֶׁמַּעֲשֵׂה אֻמָּן;
אֲבָל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מַעֲשֵׂה אֻמָּן,
הַשּׂוֹכֵר עוֹשֵׂהוּ.
הַזֶּבֶל – שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת;
וְאֵין לַשּׂוֹכֵר אֶלָּא הַיּוֹצֵא מִן הַתַּנּוּר וּמִן הַכִּירַיִם בִּלְבָד:
(ח)

הַמַּשְׂכִּיר בַּיִת לַחֲבֵרוֹ לְשָׁנָה,

נִתְעַבְּרָה הַשָּׁנָה,
נִתְעַבְּרָה לַשּׂוֹכֵר.
הִשְׂכִּיר לוֹ לָחֳדָשִׁים,
נִתְעַבְּרָה הַשָּׁנָה,
נִתְעַבְּרָה לַמַּשְׂכִּיר.
מַעֲשֶׂה בְּצִפּוֹרִי,
בְּאֶחָד שֶׁשָּׂכַר מֶרְחָץ מֵחֲבֵרוֹ
בִּשְׁנֵים עָשָׂר זָהָב לְשָׁנָה,
מִדִּינַר זָהָב לְחֹדֶשׁ,
וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַמְלִיאֵל וְלִפְנֵי רַבִּי יוֹסֵי,
וְאָמְרוּ: יַחְלְקוּ אֶת חֹדֶשׁ הָעִבּוּר:
(ט)

הַמַּשְׂכִּיר בַּיִת לַחֲבֵרוֹ,

וְנָפַל,
חַיָּב לְהַעֲמִיד לוֹ בַּיִת.
הָיָה קָטָן,
לֹא יַעֲשֶׂנּוּ גָּדוֹל;
גָּדוֹל,
לֹא יַעֲשֶׂנּוּ קָטָן.
אֶחָד,
לֹא יַעֲשֶׂנּוּ שְׁנַיִם,
שְׁנַיִם,
לֹא יַעֲשֶׂנּוּ אֶחָד.
לֹא יִפְחֹת מֵהַחַלּוֹנוֹת,
וְלֹא יוֹסִיף עֲלֵיהֶן,
אֶלָּא מִדַּעַת שְׁנֵיהֶם:


נוסח הרמב"ם

<(א) קטע התחלה=הלכה א/>השואל את הפרה - ושאל בעליה עימה,

שכר את הפרה - ושכר את בעליה עימה,
שאל את הבעלים, או ששכרן - ואחר כך שאל את הפרה,
ומתה - פטור,
שנאמר: "אם בעליו עימו, לא ישלם" (שמות כב יד).
אבל, שאל את הפרה - ואחר כך שאל את הבעלים, או ששכרן,
ומתה - חייב,
שנאמר: "בעליו אין עימו, שלם ישלם" (שמות כב יג).


(ב) השואל את הפרה -

שאלה חצי יום - ושכרה חצי יום,
שאלה היום - ושכרה למחר,
שאל אחת - ושכר אחת,
המשאיל אומר:
שאולה - מתה,
ביום שהיתה שאולה - מתה,
בשעה שהיתה שאולה - מתה,
והלה אומר: איני יודע - חייב.
השוכר אומר:
שכורה - מתה,
ביום שהיתה שכורה - מתה,
בשעה שהיתה שכורה - מתה,
והלה אומר: איני יודע - פטור.
זה אומר שאולה - וזה אומר שכורה,
ישבע השוכר - ששכורה מתה.
זה אומר איני יודע - וזה אומר איני יודע,
יחלוקו.


(ג) השואל את הפרה -

ושלחה ביד בנו, או ביד עבדו - של משאיל,
או ביד בנו, או ביד עבדו, או ביד שלוחו - של שואל,
ומתה - פטור.
אמר לו השואל:
שלחה לי ביד בני, ביד עבדי, ביד שלוחי,
או ביד בנך, או ביד עבדך, או ביד שלוחך,
או שאמר לו המשאיל: הרי אני משלחה לך,
ביד בני, ביד עבדי, ביד שלוחי,
או ביד בנך, או ביד עבדך, או ביד שלוחך,
ואמר לו השואל: שלח,
ושלחה לו, ומתה - חייב.
וכן - בשעה שהוא מחזירה.


(ד) המחליף פרה בחמור - וילדה,

וכן המוכר שפחתו - וילדה,
זה אומר: עד שלא מכרתי - ילדה,
וזה אומר: משלקחתי,
יחלוקו.
היו לו שני עבדים - אחד גדול, ואחד קטן,
וכן שתי שדות - אחת גדולה, ואחת קטנה,
הלוקח אומר: גדול לקחתי,
והלה אומר: איני יודע,
זכה בגדול.
המוכר אומר: קטן מכרתי,
והלה אומר: איני יודע,
אין לו - אלא קטן.
זה אומר גדול - וזה אומר קטן,
ישבע המוכר - שקטן מכר.
זה אומר איני יודע - וזה אומר איני יודע,
יחלוקו.


(ה) המוכר את זיתיו - לעצים,

ועשו - פחות מרביעית לסאה,
הרי אלו - לבעל הזיתים.
עשו רביעית לסאה -
זה אומר: זיתי גדלו,
וזה אומר: ארצי גדלה,
יחלוקו.
שטף נהר את זיתיו - ונתנן בתוך שדה חברו,
זה אומר: זיתי גדלו,
וזה אומר: ארצי גדלה,
יחלוקו.


(ו) המשכיר בית לחברו -

בימות הגשמים - אינו יכול להוציאו מהחג ועד הפסח.
בימות החמה - שלשים יום.
ובכרכים -
אחד ימות החמה, ואחד ימות הגשמים - שנים עשר חודש.
ובחניות -
אחד כרכים, ואחד עיירות - שנים עשר חודש.
רבן שמעון בן גמליאל אומר:
חנות של נחתומין, ושל צבעים - שלש שנים.


(ז) המשכיר בית לחברו -

המשכיר חייב -
בדלת, ובנגר, ובמנעול,
ובכל דבר - שהוא מעשה אומן.
אבל דבר שאינו מעשה אומן - השוכר עושהו.
והזבל - של בעל הבית.
ואין לשוכר - אלא היוצא מן התנור, ומן הכירים בלבד.


(ח) המשכיר בית לחברו - לשנה,

נתעברה השנה - נתעברה לשוכר.
השכיר לו - לחודשים,
ונתעברה השנה - נתעברה למשכיר.
מעשה בציפורין,
באחד ששכר מרחץ לחברו,
בשנים עשר זהב - לשנה,
בדינר זהב - לחודש,
ובא מעשה, לפני רבן שמעון בן גמליאל, ולפני רבי יוסי,
ואמרו: יחלקו - את חודש העיבור.


(ט) המשכיר בית לחברו, ונפל - חייב להעמיד לו בית.

היה קטן - לא יעשנו גדול,
גדול - לא יעשנו קטן.
אחד - לא יעשנו שנים,
שנים - לא יעשנו אחד.
לא יפחות מחלונות, ולא יוסיף עליהם - אלא מדעת שניהם.