קטגוריה:משלי כ ג

דקויות

שני אנשים רבים. מי מהם הוא המכובד יותר? יש שחושבים שהמכובד הוא זה ש"ניצח"; אבל לפי ספר משלי, המכובד יותר הוא דווקא זה שהפסיק ראשון.

שֶבֶת - מלשון ישיבה או מלשון שביתה, כלומר, הפסקה ועצירה; כבוד לאיש שבת מריב - ניתן לפרש בשתי דרכים:

1. האדם זוכה לכבוד כאשר הוא מפסיק את הריב (האות מ התרחקות והימנעות). "ואמרו רבותינו ז"ל, כי בארץ ישראל, בראותם שני אנשים נצים, ומקדים אחד מהם להחריש, ויושב מן הריב, היו אומרים עליו כי הוא המיוחס" (ר' יונה על-פי תלמוד בבלי קידושין עא.). רק שלא יתחילו לריב אחר-כך על השאלה "מי הפסיק לריב ראשון"...

2. האדם זוכה לכבוד כאשר הוא שובת ונח, יותר מכאשר הוא במריבה (האות מ מציינת השוואה ויתרון). כבוד גם במשמעות של "השראת השכינה... שהשכינה שורה ודאי על ענו וסבלן, מה שאין כן על הקפדן, שאדרבה מסתלקת ממנו" (רמ"ד ואלי).

ומצד שני: אויל הוא שטחי; יתגלע - נקלע ומסתבך (רמ"ד וואלי), או מתגלה בחרפתו; וכל אויל יתגלע - אדם שטחי אינו חושב על התוצאות, אינו מסוגל להתאפק, וכשמישהו מעליב אותו הוא מיד יוצא לריב אתו, ובכך מתגלה חרפתו:

• אנשים רואים שהוא 'לוקח ללב' ונעלב בקלות, ואינו מסוגל להתאפק ולצאת מהמריבה ביוזמתו אלא נגרר אחרי הצד השני, והערך שלו בעיניהם יורד.

• אנשים אומרים: "אם הוא מתייחס לעלבון הזה ברצינות - אולי זה באמת נכון...".

הקבלות

1. דוד המלך שבת מריב, נמנע מלפגוע בכמה אנשים שפגעו בו - שאול המלך, שמעי בן גרא ועוד; ובזכות זה זכה לכבוד, "והבן החכם, המצווה ועושה, הכיר ודאי כמה הייתה טובה הנהגתו של אביו, לכבוש את דאגתו ולהאריך על עלבונו, ולכן הציע האזהרה הכללית לתועלת של בני אדם" (רמ"ד ואלי).

2. רעיונות דומים נמצאים בפסוקים:

• (משלי יט יא): "שֵׂכֶל אָדָם - הֶאֱרִיךְ אַפּוֹ, וְתִפאַרְתּוֹ - עֲבֹר עַל פָּשַׁע"*.
• (משלי ל לב): "אִם נָבַלְתָּ בְהִתְנַשֵּׂא, וְאִם זַמּוֹתָ יָד לְפֶה" (לפי חלק מהפירושים; פירוט).
• (קהלת ג טו): "וְהָאֱלֹהִים יְבַקֵּשׁ אֶת נִרְדָּף" (פירוט; ע"פ החפץ חיים, שמירת הלשון א, שער הזכירה יז).
• (משלי כו יז): "מַחֲזִיק בְּאָזְנֵי כָלֶב עֹבֵר מִתְעַבֵּר עַל רִיב לֹּא לוֹ" (פירוט; ע"פ החפץ חיים שם).

3. דוגמה להפסד בויכוח - שמשון מתגלע כאויל הנקלע בקלעים ומסתבך בגלל אישה פרוצה, שופטים טז3-9: "וַתֹּאמֶר דְּלִילָה, אֶל-שִׁמְשׁוֹן, הַגִּידָה-נָּא לִי, בַּמֶּה כֹּחֲךָ גָדוֹל; וּבַמֶּה תֵאָסֵר, לְעַנּוֹתֶךָ. טז,ז וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ, שִׁמְשׁוֹן, אִם-יַאַסְרֻנִי בְּשִׁבְעָה יְתָרִים לַחִים, אֲשֶׁר לֹא-חֹרָבוּ--וְחָלִיתִי וְהָיִיתִי, כְּאַחַד הָאָדָם. טז,ח וַיַּעֲלוּ-לָהּ סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים, שִׁבְעָה יְתָרִים לַחִים--אֲשֶׁר לֹא-חֹרָבוּ; וַתַּאַסְרֵהוּ, בָּהֶם. טז,ט וְהָאֹרֵב, יֹשֵׁב לָהּ בַּחֶדֶר, וַתֹּאמֶר אֵלָיו, פְּלִשְׁתִּים עָלֶיךָ שִׁמְשׁוֹן; וַיְנַתֵּק, אֶת-הַיְתָרִים, כַּאֲשֶׁר יִנָּתֵק פְּתִיל-הַנְּעֹרֶת בַּהֲרִיחוֹ אֵשׁ, וְלֹא נוֹדַע כֹּחוֹ".