פתיחת התפריט הראשי

משלי כ כו: "מְזָרֶה רְשָׁעִים מֶלֶךְ חָכָם, וַיָּשֶׁב עֲלֵיהֶם אוֹפָן."

תרגום מצודות: מלך חכם, דרכו לזרות (לפזר) את הרשעים, לבל יהיו בחבורה אחת להמתיק עצת רשע, ומשיב להם גמול מידה במידה כאופן המתגלגל ושב למקומו, כן ישוב הגמול אל המעשה למען ייווסרו.

תרגום ויקיטקסט: מלך חכם נלחם בפשיעה המאורגנת, מזרה (מפזר) את ההתארגנויות של הרשעים, ואחר-כך רומס כל אחד מהם באופַן (גלגל) של מרכבתו.


בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי כ כו.


דקויותעריכה

הפסוק משווה בין פעולותיו של המלך החכם לבין פעולות חקלאיות שונות:


  • הפועל מזרה מציין את פעולת הזרייה, שבה מעיפים את גרגרי החיטה עם המוץ (=הקליפה) והקש (=השיבולים ללא הגרגרים) באויר; המוץ והקש עפים באויר, והגרגרים הנקיים נופלים לרגלי האיכר (ראו זריה = פיזור).
  • אופן הוא גלגל של עגלה, ששימש לפעולת הדיש, שבה רומסים את השיבולים כדי להפריד מהן את גרגרי החיטה, (ישעיהו כח כז): "כִּי לֹא בֶחָרוּץ יוּדַשׁ קֶצַח, וְאוֹפַן עֲגָלָה עַל כַּמֹּן יוּסָּב" (ראו דיש = פירוק).

בעבודת החקלאי, פעולת הדיש קודמת לפעולת הזריה; אם כך, מדוע המלך החכם מבצע קודם את פעולת הזריה?

1. הזריה בפסוק זה היא משל להפרדה ופיזור של הרשעים, כך שלא יוכלו לפעול במאורגן (מצודת דוד, ומלבי"ם). הפסוק מלמד, שבכל הנוגע למלחמה בפשע - הזריה היא הפעולה העיקרית, וממנה צריך להתחיל; לפני שדשים את הפושעים (=נלחמים בהם ומענישים אותם), צריך קודם כל לזרות אותם - להפריד ביניהם, כך שלא יהיו מאורגנים; לפרק את ארגוני הפשע. הארגון ושיתוף-הפעולה בין הפושעים מסוכן לחברה הרבה יותר מאשר כל פשע בנפרד.

נניח שאנחנו חיים בחברה חופשית-מקראית, חברה שבה לכל אדם יש נחלה פרטית, והוא יושב בשלוה "תחת גפנו ותחת תאנתו". מדי פעם מתגלים אנשים בודדים המבצעים מעשי רשע, אולם, כיוון שהם מעטים, תמיד יש בסביבה אנשים טובים המצליחים להשתלט עליהם ולהחזיר את השלווה. כדוגמה מן המציאות, אפשר להביא את ויקיפדיה, אנציקלופדיה שבה כל אדם יכול לערוך כל דף. אמנם ישנם "רשעים" המנסים להשחית דפים, אולם כיוון שהם מעטים, תמיד ישנם אנשים טובים רבים יותר, המתקנים את ההשחתות.

אבל מה קורה אם הרשעים מתארגנים ומקימים ארגון-פשע? ההתארגנות נותנת להם כוח. מעטים מאורגנים עשויים להיות חזקים יותר מרבים שאינם מאורגנים. במצב זה, הרבים חייבים להתארגן, ולשם כך עליהם למנות מנהיג כלשהו שיוביל את ההתארגנות.

זו אחת הסיבות לכך, שעמים עברו ממשטר חופשי למשטר מלוכני. כך למשל, עם ישראל בתקופת השופטים חי במשטר חופשי, אך בעקבות ההתארגנות של הפלשתים והעמונים, הוא החליט לוותר על חירותו ולהקים על עצמו מלך.

תפקידו העיקרי של המלך, בעל הסמכויות הריכוזיות העודפות, הוא לזרות את הרשעים - להפריד אותם ולמנוע מהם להתארגן; כך עושה המלך החכם. לאחר שהפריד אותם, הוא יכול בקלות להשיב עליהם אופן - לרמוס אותם בגלגלי מרכבתו.

ריכוזיות זו כמובן יוצרת סכנה חדשה - המלך עצמו הופך לרשע... פתרון מושלם עדיין לא נמצא.

2. ייתכן שהדיש והזריה הם משל לשני סוגים של עונשים שהיו מקובלים בעבר:


  • הזריה היא משל לעונשי גירוש וגלות,
  • והאופן הוא משל לעונשי ייסורים גופניים או מוות (לפי מלבי"ם - האופן הוא סוג של גלגל ששימש לעינויים; לפי הרב דוד קליר - משל לקבר - סתימת הגולל);

סדר העונשים בפסוק הוא סדר עדיפויות: עונש הגירוש הוא עדיף (אולי כי הוא פחות אכזרי מבחינה פיסית), ורק אם משום-מה אי אפשר לגרש - אז יש להשתמש בעונשים הגופניים.

the image “/tnk1/ktuv/mjly/mj-20-26.gif” cannot be displayed, because it contains errors.

הקבלותעריכה

חובתו של המלך לזרות את הרוע נזכרה גם ב(משלי כ ח): "מֶלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא דִין, מְזָרֶה בְעֵינָיו כָּל רָע"*.




דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/20-26