ביאור:משלי כ יא
משלי כ יא: "גַּם בְּמַעֲלָלָיו יִתְנַכֶּר נָעַר, אִם זַךְ וְאִם יָשָׁר פָּעֳלוֹ."
תרגום מצודות: גם הנער בשנים, אף בעת יעשה מעלליו (מעשיו) מדעת עצמו ולא ממצוות אנשים מלומדה, מכל-מקום יוכל הוא להתנכר (להיות נכרי וזר), ולהביא ספק בלבות בני אדם אם פעלו זך וישר; כי כקטן כגדול, עלולים הם לרמות ולהתנכר במעשיו לבל יכירו בו האמת.
תרגום ויקיטקסט: כל נער הוא שונה, ניכר וניתן להבחנה מנערים אחרים, לא רק במראהו החיצוני, אלא גם במעלליו, תעלוליו ומשחקיו הילדותיים; ומתוך התבוננות במעלליו ניתן להכיר את אופיו וכישורים הרגשיים, ולדעת האם פעולותיו בעתיד יהיו זכות וישרות.
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי כ יא.
דקויות
עריכה1. הפסוק פונה להורים ומחנכים, ומלמד אותם להתבונן במעללים של כל נער כדי לזהות את תכונות האופי שלו.
התנכר = נעשה נִכָּר שונה ונבדל. אדם נכרי הוא אדם שקל להבחין בינו לבין הסביבה; אדם מֻכָּר הוא אדם שאנחנו יכולים להבחין בו בקלות; והפועל התנכר משמעו - נעשה שונה ונבדל מסביבתו.
גם במעלליו יתנכר נער - כשתינוק נולד, הוא דומה לכל שאר התינוקות, קשה להבחין בינו לבין תינוקות אחרים; במשך הזמן הוא נעשה שונה ונבדל במראהו. הכתוב מלמד, שהתינוקות נעשים שונים זה מזה, לא רק במראה החיצוני אלא גם במעללים - במשחקים הילדותיים שהם משחקים.
מתוך התבוננות במעלליו של הילד, שהם ניכרים ושונים ממעשיהם של ילדים אחרים, אפשר לדעת אם זך ואם ישר פעלו - אם יתנהג באופן זך וישר גם כשיגדל.
בשנים האחרונות נעשו מספר ניסויים המצדיקים טענה זו לגבי מאפיינים שונים של האישיות (ראו סקירה בנושא בספרו של דניאל גולמן "אינטלגנציה רגשית"):
- איפוק ושליטה עצמית: באחד הניסויים המפורסמים, שמו ילדים בני 4 בחדר שבו היה מרשמלו, ואמרו להם שאם לא יאכלו את המרשמלו עכשיו, יקבלו אחר-כך שני מרשמלו. חלק מהילדים הצליחו להתאפק וחלק לא. מתברר שהיו הבדלים משמעותיים בין שתי הקבוצות גם בהמשך החיים: אלה שהצליחו להתאפק היו, באופן מובהק, כשירים יותר מבחינה חברתית והשכלתית (שם עמ' 100-102).
- ביישנות והססנות: במחקרים שנעשו במעבדה להתפתחות הילד של ג'רום קאגאן מאוניברסיטת הווארד, התגלו סימנים מוקדמים לביישנות אצל תינוקות כבר בגיל 21 חודש. בבדיקות שנעשו לאותם תינוקות בגילאים מבוגרים יותר, התברר שרובם נשארו ביישנים במידה כלשהי, אם כי חלק מהם השתנו (שם עמ' 238-241).
- תוקפנות ואלימות: "מחקרים שעקבו אחרי ילדים מהשנים שקדמו לבית הספר ועד לשנות העשרה הראו, כי שיעור העבריינים בשנות העשרה יכול להגיע עד מחצית מכלל אלה שהתפרעו בכיתה א, לא היו מסוגלים להסתדר לעת ההיא עם ילדים אחרים, לא צייתו להורים, והפגינו התנגדות כלפי המורים. כמובן, לא כל הילדים התוקפנים האלה עלו על נתיב המוליך לאלימות ולפשיעה בשלבים מאוחרים יותר של החיים, אבל מבין כל הילדים, הם הנתונים בסיכון הרב ביותר שבסופו של דבר יבצעו פשעים אלימים" (שם עמ' 258).
- כישורים רגשיים וחברתיים: תצפיות בילדים מראות, שילדים מסויימים מגלים כישורים רגשיים וחברתיים מפותחים במיוחד כבר בגיל צעיר מאד, כגון: כישרון להרגיע ולנחם ילדים אחרים שנמצאים במצוקה, כישרון להשכין שלום בין ילדים שמסתבכים במריבה, וכו' (שם עמ'?).
מכמה מחקרים עולה, שהמטען הגנטי של האדם יכול ליצור אצלו נטיה לתכונות אופי מסויימות, ולכן התכונות הללו מתגלות כבר בגיל צעיר מאד; עם זאת, המזג אינו גזירה משמים - האופי המוּלד ניתן לשינוי במשך כל החיים על-ידי למידה וטיפול מתאים. התקופה המתאימה ביותר להשפעה על אופיו של האדם היא בתקופת הילדות (שם, עמ' 248-250), ולכן החכם מדגיש ש"גם במעלליו יתנכר נער" - יש לשים לב למעלליו המיוחדים של כל נער, כדי שיהיה אפשר לנצל את תקופת הנעורים ולהשפיע עליו לטובה.
אגב, על-פי מלבי"ם, "ההבדל בין מעלל ובין מפעל, מעשה ודומיהם, שמעללים הם הפעולות הצומחות מתכונות נפשיות... כמו הפעולות הצומחות מתכונת הגאוה או הענוה, האכזריות או הרחמים, וכדומה"; ואכן, המחקרים הנ"ל, המעידים על קשר בין התנהגות בילדות לבין התנהגות בגיל מבוגר, מתייחסים בעיקר לפעולות הנובעות מתכונות נפשיות.
אפשר להסיק מהפסוק מסקנות גם לגבי שידוכים, למשל: בחור שמציעים לו בחורה לשידוך, והוא רוצה לדעת מה הן תכונותיה האמיתיות, כדאי שידבר גם עם אנשים שמכירים אותה מילדותה, ייתכן שהן שמו לב כבר אז לתכונות אופי חשובות. ואכן, שמעתי שכך מקובל בחברה החרדית - לפני שבחור נפגש עם בחורה לשידוך, מבררים פרטים אפילו אצל הגננת...
פירושים נוספים
עריכההמפרשים פירשו את הפועל התנכר בדרכים שונות:
2. התנכר = נראה כנכרי, זר ומוזר; הפסוק מלמד שלפעמים מעשיו של הנער נראים מוזרים ומעוררים חשד בעיני אנשים אחרים, התוהים האם מעשיו הם זכים וישרים או לא (מצודת דוד); או, שלפעמים מעשיו של הנער נראים מוזרים יחסית לנער - הוא מתנהג כמבוגר (ע"פ הרב דוד קליר).
- אולם, לפי פירוש זה, לא ברורה משמעות המילה "גם", ובכלל לא ברור מדוע הפסוק מדבר רק על "נער" - והרי חשדות יש גם כלפי צעירים וגם כלפי מבוגרים, וכן יש מבוגרים המתנהגים בצורה מוזרה כמו צעירים.
3. התנכר = נהג כנכרי, לא התחבר; הפסוק מלמד שלפעמים הנער "מתנכר למעלליו", אינו עוסק בתעלולים ילדותיים, משום שמידותיו זכות וישרות והן מרחיקות אותו מתעלולי הנעורים: "ובא העניין הזה לשבח זכות הלב ותיקון המידות" (ר' יונה).
- אולם, הכתוב אינו מדבר על לב ועל מידות, אלא על מעשים "אם זך ואם ישר פעלו".
4. התנכר = היה מוכר, נודע; הפסוק מלמד שמתוך מעלליו של הנער אפשר להכיר את אופיו, ולדעת אם פעולותיו נעשו מתוך כוונות זכות וישרות (מלבי"ם). ואפשר ללמוד מכאן קל וחומר: כמו שאנחנו, כשאנו מסתכלים על ילד קטן שעדיין לא יודע להסתיר ולהעמיד פנים, אנחנו יכולים מייד להבין את כוונותיו, כך ה' רואה אותנו ומבין את כל מעשינו, כי כולנו ילדים קטנים לעומתו (הגר"א).
- אולם, גם לפי פירוש זה לא ברורה משמעות המילה "גם"; ואם הכוונה היא "כמו המבוגר, גם הנער..." היה ראוי לכתוב "גם נער במעלליו יתנכר" או "במעלליו יתנכר גם נער".
הקבלות
עריכה1. רעיון דומה נזכר בדברי חז"ל הידועים על (בראשית כה כב): "וַיִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ" - כשהיתה רבקה עוברת ליד בתי מדרש, היה יעקב מנסה לצאת, וכשהיתה עוברת ליד בתי עבודה זרה, היה עשו מנסה לצאת. אופיו של כל נער ניכר אפילו מהמעללים שעולל בבטן אמו. אמנם תמיד יש בחירה חופשית, "אם עשו היה רוצה כשהגדיל, הרשות בידו להיות גם הוא איש תם יושב אוהלים, כיעקב אחיו" (רמ"ד ואלי).
2. רעיון דומה נזכר בסיפור של חיים ולדר ("ילדים מספרים על עצמם"). הוא מספר על ילד שמשחק בגוֹגוֹאים (גרעיני משמש), לא כדי להרויח אלא כדי ללמוד על אופיים של ילדים אחרים: האם הם יודעים להפסיד בכבוד, או שהם מתעצבנים בכל פעם שמישהו מנצח אותם; האם הם ישרים או שהם מנסים לרמות. גוֹגוֹאים, כמו הרבה מעללים אחרים של ילדים, הם מעין מעבדת-מבחן לבחינת האישיות.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/20-11