ביאור:משלי כ כט

משלי כ כט: "תִּפְאֶרֶת בַּחוּרִים כֹּחָם, וַהֲדַר זְקֵנִים שֵׂיבָה."

תרגום מצודות: כמו שכח הבחורים הוא להם לתפארת, כן שיבת הזקנים היא להם להדר.

תרגום ויקיטקסט: התפארת של בחורים צעירים היא כוחם הפיסי, המעיד על בריאות וכושר גופני; וההדר של אנשים זקנים הוא שער השיבה שלהם, המעיד על סיבולת וניסיון-חיים.

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי כ כט.

דקויות

הדר זקנים שיבה

1. שיבה היא גיל מבוגר; הפסוק רומז, שכאשר האדם שומר על כוח וכושר גופני בגיל צעיר, הוא זוכה לאריכות ימים ושיבה בגיל מבוגר: כאשר בחורים מתפארים בכוחם, זקנים מתהדרים בשער השיבה שלהם.

2. שיבה היא ישיבה, חכמה (דעת מקרא, הגר"א): לזקנים ראוי להתפאר בחכמתם. בגיל צעיר ראוי להשקיע בכושר גופני, אך בגיל מבוגר הכושר הגופני כבר פחות חשוב, הגוף ממילא עומד למות, וההשקעה הטובה ביותר היא דווקא בחכמה.

3. שיבה היא שערות לבנות (ר' יונה גירונדי): לזקנים ראוי להתפאר בשערם הלבן, למרות שהוא מראה על חולשת הגוף, כי לכל תקופה בחיים יש תפקיד. הצעירים לא צריכים להתחפש לזקנים, והזקנים לא צריכים להתחפש לצעירים.

הקבלות

1. פשוטו של מקרא משבח את הבחורים הצעירים המפתחים את כוחם הפיסי ושומרים על כושר גופני. פסוקים נוספים בספר משלי מלמדים על חשיבות הכוח הפיסי:

לגברים, (משלי כד ה): "גֶּבֶר חָכָם בַּעוֹז, וְאִישׁ דַּעַת מְאַמֶּץ כֹּחַ"*;
וגם לנשים, (משלי לא יז): "חָגְרָה בְעוֹז מָתְנֶיהָ, וַתְּאַמֵּץ זְרֹעוֹתֶיהָ"*.

וכן בדברי חז"ל: "בן שלושים - לכוח" (אבות ה א; ראו ר' יונה גירונדי על פסוקנו).

הראי"ה קוק אף הרחיב וכתב: "ההתעמלות, שצעירי ישראל עוסקים בה בארץ ישראל לחזק את גופם בשביל להיות בנים אמיצי כח לאומה, היא משכללת את הכח הרוחני של הצדיקים העליונים, העוסקים ביחודים של שמות הקדושים, להרבות הבלטת האור האלהי בעולם... שיצחקו הנערים לחזק כחם ורוחם, בשביל גבורת האומה בכללה, עבודת הקודש הזאת מעלה את השכינה מעלה מעלה, כעליתה ע"י שירות ותשבחות, שאמר דוד מלך ישראל בספר תהלים; אלא שע"י הכוונות העליונות עולה הנשמה הפנימית, וע"י המעשים המאמצים את גוף היחידים לשם הכלל עולה הרוחניות החיצונית..." (אורות התחיה לד). לדבריו, לכושר גופני יש ערך רוחני נשגב.

2. אולם, רבנים מהעדה החרדית בירושלים התנגדו בתוקף לדברים אלה; הם ציטטו אותם על כרוזים שהפיצו בגנות הרב קוק, והשתמשו בהם כאחת הראיות לכך שדבריו של הרב קוק בספר "אורות" הם דברי כפירה, ויש להחרים את הספר ואת מחברו.

אכן, אחד המפרשים פירש שהפסוק דווקא מגנה את הבחורים המתפארים בכוחם: "לפי הרוב, גזרותיו של המלך - כפי יועציו, ולכן יושיב אצלו יועצים זקנים שמטים כלפי חסד, ולא בחורים, שייחם לבבם מהר להטות כלפי דין, שהרי קלקלתו של רחבעם היתה מפני עצת הבחורים, כידוע" (רמ"ד ואלי).

אמנם, הגינוי הוא לא על כוח פיסי אלא על "כוח" של תוקפנות ואכזריות כלפי הציבור. כשרחבעם עלה לשלטון, הציבור דרש הקלה בנטל המס. היועצים הזקנים יעצו לו לעשות חסד ולהקל על הציבור (ראו בפסוק הקודם), אבל היועצים הבחורים יעצו לו לפעול בכוח ודווקא להעלות את נטל המס, וכך עשה, (מלכים א יב ח): "וַיַּעֲזֹב אֶת עֲצַת הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר יְעָצֻהוּ, וַיִּוָּעַץ אֶת הַיְלָדִים אֲשֶׁר גָּדְלוּ אִתּוֹ אֲשֶׁר הָעֹמְדִים לְפָנָיו"*; וכתוצאה מכך איבד את הרוב.

3. משפחה שיש בה גם תפארת בחורים וגם הדר זקנים היא משפחה שהולכת בדרך צודקת, ראו (משלי טז לא): "עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת שֵׂיבָה, בְּדֶרֶךְ צְדָקָה תִּמָּצֵא"*.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/20-29