פתיחת התפריט הראשי

משלי כ יז: "עָרֵב לָאִישׁ לֶחֶם שָׁקֶר, וְאַחַר יִמָּלֵא פִיהוּ חָצָץ."

תרגום מצודות: ערב (מתוק) לפי האיש מאכל גזול, אבל אחרית הדבר אשר יהפך בפיו לאבני חצץ (אבנים דקות) המשברות את השיניים ואינן משביעות; כלומר: עוד ירזה משמן בשרו.

תרגום ויקיטקסט: כשאיש אוכל לחם שקר, שנאפה ברשלנות ובלא הפרדה בין האבנים לגרגרי החיטה, בהתחלה הוא ערב (טעים) לו, אבל אחרי רגע אחד פיו מתמלא בחצץ; כשאיש אוכל לחם שהושג בשקר ומרמה, בהתחלה הוא ערב (טעים) לו, אבל אחרי שייחשף - לא יהיה לו מה לאכול ויצטרך למלא את פיהו בחצץ.


בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי כ יז.


דקויותעריכה

זה בודאי קרה לכם פעם - הכנסתם לפה פרוסת לחם, בשניה הראשונה הוא היה טעים וערב, אך לאחר זמן קצר גיליתם שהפה שלכם מלא חצץ - כנראה, מי שברר את החיטה לא עשה עבודה מספיק טובה בהפרדת האבנים מהגרגרים. זה המשל בפסוק שלנו, ויש לו כמה נמשלים שונים:

1. לחם הוא משל לפרנסה; לחם שקר הוא פרנסה שהושגה בדרכי מרמה, או בערבוב של דרכי יושר ומרמה: "מי שאוכל לחם שקר, היינו לחם שבא ע"י גזלה ורמיה ואונאה וכדומה, תחלה נדמה לו שערב לפיו, כי בא לו בלא יגיעה, אבל אח"כ "ימלא פיהו חצץ" וחצים, כי יענש בידי השופטים או בידי שמים" (מלבי"ם פירוש ראשון, מצודות).

2. לחם הוא משל ליחסים בין איש לאשה; לחם שקר הוא משל לניאוף, כמו (משלי ט יז): "מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ, וְלֶחֶם סְתָרִים יִנְעָם"*(רש"י), "כי העבירה עריבה בשעה שנעשית, ואחר-כך נהפכת להיות קשה כאבנים המעורבים במאכל, שמשברים את השיניים" (רמ"ד ואלי).

גם הפסוק הקודם יכול להידרש על יחסים עם אשה זרה ונכריה, וגם בו נזכר הפועל ערב, (משלי כ טז): "לְקַח בִּגְדוֹ כִּי עָרַב זָר, וּבְעַד נכרים[נָכְרִיָּה] חַבְלֵהוּ"*.

3. לחם הוא משל לחכמה; לחם שקר הוא משל להנחות-יסוד שגויות, או לערבוב בין הנחות נכונות לשגויות, ללא הפרדה ברורה: "האוחז בדעות חיצוניות וכפירה ומינות, יחפוץ שיהיה לו מאכל תאוה לנפשו, הנה הלחם הזה, שמאכיל את נפשו הרוחנית, שהוא לחם שקר מדעות שקרות, תחלה נדמה לו שערב לחכו... אבל אח"כ ימלא פיו חצץ וחצים, זקים ומות הנפש; ופיו רומז על החכמה, ר"ל שהוא מלא חכמת שקר, שהם חצים לנפש הרוחנית" (מלבי"ם, וכן רלב"ג).

לפעמים, בלהט הויכוח, אנו מתפתים להעלות עובדות לא בדוקות, כדי להוכיח את צדקתנו; זה ערֵב בהתחלה, אבל לאחר-זמן, כאשר מתברר שהעובדות היו שקריות, הפה מתמלא חצץ ואנחנו נאלצים לשתוק.

4. לחם הוא משל לסעודה; לחם שקר הוא משל לסעודה שאוכלים אצל אדם רע-עין, כמו ב(משלי כג ו): "אַל תִּלְחַם אֶת לֶחֶם רַע עָיִן, וְאַל תתאו[תִּתְאָיו] לְמַטְעַמֹּתָיו"*(חגי הופר).

הקבלותעריכה

ירמיהו, המקונן על חורבן ירושלים במגילת איכה, מתאר את התגשמות הפסוק, (איכה ג טז): "וַיַּגְרֵס בֶּחָצָץ שִׁנָּי, הִכְפִּישַׁנִי בָּאֵפֶר". אפשר לראות בכך עונש על חטאי ירושלים הנמשלים ללחם שקר (ראו "דקויות"), (ירמיהו ט ד): "וְאִישׁ בְּרֵעֵהוּ יְהָתֵלּוּ, וֶאֱמֶת לֹא יְדַבֵּרוּ; לִמְּדוּ לְשׁוֹנָם דַּבֶּר שֶׁקֶר, הַעֲוֵה נִלְאוּ"*.




דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/20-17