המשפט והאלהים יבקש את נרדף נמצא בין שני קטעים, שלכאורה אין כל קשר ביניהם: הקטע שלפניו אומר ש "אין כל חדש תחת השמש", כל התופעות בעולם חוזרות על עצמן, "כל אשר יעשה האלהים - הוא יהיה לעולם, עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע... מה שהיה כבר הוא, ואשר להיות כבר היה"; והקטע שאחריו אומר "ועוד ראיתי תחת השמש: מקום המשפט - שמה הרשע, ומקום הצדק - שמה הרשע". לאיזה קטע שייך המשפט "והאלהים יבקש את נרדף"? ומה הקשר בין שני הקטעים הסמוכים?

פירשנו למעלה, שהפסוק מדבר בפרט על התופעה של הזדהות עם החלש, שהיא תופעה נצחית המתגלה בכל דור ודור, ובפרט בדורנו: "מה שהיה כבר הוא - מה שהיה מלפנינו, כבר הוא עשוי, וראינוהו או שמענוהו מאחרים שראוהו, ויש לנו להעיד עליו שראינו, שהקב"ה מבקש את הנרדפים: יעקב נרדף עשו רודף - (מלאכי א) ואהב את יעקב ואת עשו שנאתי; מצרים רודפים את ישראל - מצרים טבעו בים וישראל הלכו ביד רמה. ואשר עתיד להיות עוד באחרונה הוא דוגמת מה שכבר היה, כאשר בראשונה כן באחרונה, אין הקב"ה משנה מידותיו בעולם, והאלהים יבקש את נרדף ליפרע מן הרודף. לפיכך מה יתרונו של עושה הרעה באשר הוא עמל? הרי סופו להשתלם" ( רש"י ) .

הפסוק הבא מסביר מדוע "האלהים יבקש את נרדף" אפילו כשהנרדף הוא רשע - כי במקרים רבים, מקום המשפט - שמה הרשע, דווקא המערכת שאמורה לעשות משפט - עושה עוול, מגדירה אדם חף מפשע כ"רשע" ורודפת אותו. ועוד: גם אם הוא באמת רשע, ייתכן שיתעורר לתשובה.

יש שהוסיפו, שה נרדף יכול להיות גם כוח רוחני - "כן יבקש את הנפש השכלית, אשר השיגה שלמות בעיון ובמעשה, אשר הוא דבר נרדף מכל שאר הכוחות האנושיות שהם חמריות" (ספורנו) , "הנרדף ועומד בנסיונו ובצדקתו הוא חביב מאד בעיני ה' יתברך" (תעלומות חכמה) .

אפשר לפרש, שהפסוק נותן הנחיה לאנשים המרגישים נרדפים על-ידי מאורעות ונסיבות החוזרים בחייהם שוב ושוב: מה שהיה כבר הוא - ההווה מתקיים בדיוק כמו העבר,  ואשר להיות כבר היה - ומה שעתיד להיות גם כבר התקיים בעבר, יוצא איפה שההיסטוריה חוזרת על עצמה, אירוע רודף אירוע, מקרה ונסיבות נדמות כסיפור חוזר.

והאלוקים יבקש - ה' שולח לאדם מאורעות כחומר גלם לעבודה עצמית או נסיבות חיים או מקרים דומים מגילגולים קודמים ומבקש שיתקן את עצמו. הדרישה לתיקון מתבצעת הן על ידי הניסיון הפרטי של האדם מהעבר או באמצעות מורי הוראה שיודעים להדריך על סמך ניסיון העבר של עצמם, או לפי מה שקיבלו מרבותם בבחינת  "איזה הוא החכם הלומד מכל אדם, שנאמר מכל מלמדיי השכלתי" (משנה אבות ד א) .

את נרדף - הרדיפה הינה האמצעי באמצעותה ה' נותן לאדם את כוח הבחירה לנוע בבחירותיו, הן כרודף והן כנרדף. אם האדם ישכיל להבין שכל מאורעותיו הן לטובה אזי יקום, ישנס מותניים ויתחיל לרדוף אחר נסיבות החיים ולבחור לעשות חיל, כלומר לנסות ולראות מה שכר הלימוד שה' מסובב לו על ידי אותו מקרה כאמצעי לשיפור עצמי.  ואם האדם לא ישכיל להבין את מה שה' מבקש ממנו, הוא עלול לפרש את מאורעותיו כאדם רדוף במנוסה, שמקרי החיים קשים עליו, ואז יש מצב שיחזור על אותן טעויות כבעבר, בבחינת מה שהיה כבר הוא, שוב חוזר הגלגל והאדם לא עושה את מה שה' מבקש ממנו, יוצא איפה שהאדם עלול לחשוב שה' רודף אותו באירועים חוזרים כעונש על חטאי העבר במקום לתקן ולשפר. 

ומעניין שבעולם בריאות הנפש ישנו מושג הנקרא מחלת רדיפה או "מחשבות פרנואידיות", כלומר קושי משמעותי לבחון את המציאות ולהשתלב בה עד כדי חלילה מצב פסיכוטי.

ויש שפירשו שהמילה נרדף בכלל אינה מתייחסת לאדם חלש, אלא למושג פילוסופי,"מה שהיה - מעשה האלהים על דרך אחת, ומה שהיה כבר הוא ענינו הן הוא, ויש כמוהו, ואשר להיות כבר היה כמוהו, ונרדף הוא העומד, שכינה אותו במלת הוא, והוא בין עבר ועתיד. והענין, שהאלהים בקש מן הזמן שיהיה נרדף, זמן רודף אחר זמן, ולא יפסק, כי הזמן שעבר שב עומד, ואשר להיות שב כמו עבר, ושב הזמן אחד, ואם יתחלק לזמן עתיד ועבר. וזה ענין יתבאר בגלגל, שכל חלק ממנו ירדוף אחר הנקודה האמצעית, והיא המוצק, ונקראת מוצק בעבור צוקי המקום, והקו הראשון הוא הרחב, וכן "רחב לא מוצק תחתיה". וישוב החלק שהיה במזרח במערב והפך, ואין למקום תנועת הגלגל ראשית שיחל ממנו, כי כל ראשית אחרית וכל אחרית ראשית, והנרדף הוא המוצק. והנה באר לנו כי כל מעשה האלהים על דרך אחת" ( אבן עזרא ) . הפסוק מציג זמנים מעגליים: מה שהיה - עבר, כבר הוא - הווה, ואשר להיות - עתיד, כבר היה - עבר, וחוזר חלילה; זמן רודף זמן באופן מחזורי. כך גם בטבע, מסלולי הכוכבים הם מעגליים: מקום רודף מקום באופן מחזורי. ישנם פיסיקאים הטוענים, שהמרחב כולו הוא מחזורי, ואם נטוס בחללית מספיק זמן לאותו כיוון, נחזור לנקודה שהתחלנו ממנו; אבן עזרא היה כנראה מסכים איתם.

הרמב"ם פירש באופן דומה, והסיק מכאן שחוקי הטבע אינם משתנים לעולם: "מעשׂי האלוה, מכיוון שהם בתכלית השלמות ואין אפשרית בהם תוספת ולא חיסרון, קיימים (הם) ועומדים בהכרח כפי שהם, שכן אין מניע שישתנו. (שלמה) גם ציין, כביכול, תכלית למה שהובא לידי מציאות או תירץ את מה שמשתנה באומרו בסיומו של הפסוק: והאלהים עשֹה שייראו מלפניו, וכוונתו לעשׂיית הנסים. בדבריו לאחר-מכן מה שהיה כבר הוא ואשר להיות כבר היה והאלהים יבקש את נרדף הוא אומר שהוא יתעלה רוצה שהמציאות תימשך, וחלקה יבוא בעקבות חלקה" ( מורה נבוכים ב כח ) .

ה' מבקש ואוהב את ה"נרדף", את המעגליות והמחזוריות בטבע.