קטגוריה:משלי כט א

1. איש תוכחות הוא איש "שמוכיחים אותו" (הגר"א) או "שצריך שיוכיחו אותו" (ע"פ מצודת דוד). איש שמוכיחים אותו והוא מקשה את עורפו ואינו משנה את התנהגותו, עונשו יהיה שיבוא עליו אסון פתאומי והוא לא יוכל להירפא ממנו: "מדה כנגד מדה - הוא לא רצה לרפא וכל מה שהוכה עוד הוסיף סרה, ולזה יבא לו רע לא יוכל להרפא ממנו" (רלב"ג).

- אולם, אדם בדרך-כלל נקרא על שם המעשים האופייניים לו, ולא על שם מעשים שאחרים עושים עבורו, או שהוא צריך שיעשו עבורו.

2. איש תוכחות הוא איש המתווכח עם המוכיחים וסותר את ראיותיהם (מלבי"ם); ואינו עושה זאת מאהבת האמת אלא מקשי עורף - חוסר-רצון להשתנות.

3. נושא הפסוק הוא איש, והנשוא הוא תוכחות מקשה עורף, כלומר, הפסוק, מדבר על כל איש אשר מקשה עורפו לתוכחות.

- אולם, פירוש זה אינו מתאים לטעמים ולמשקל של הפסוק.

4. לענ"ד, איש תוכחות הוא איש היודע רק להגיד דברי תוכחה, איש שכל מהותו היא תוכחות וביקורת, אף פעם לא אומר מילה טובה.

איש כזה מקשה את עורפם של השומעים, גורם לשומעים להתעלם מדברי הביקורת שלו ואולי אף מדברי ביקורת בכלל, כי הם רואים שלביקורת שלו אין סוף - לא משנה מה יקרה, תמיד יהיה בזה משהו רע, ולכן אין טעם להתאמץ ולשפר. רוב האנשים מוכנים לקבל ביקורת, אבל רק במידה מתונה. כדי שהביקורת תועיל, צריך לשלב בה גם מחמאות; ראו (משלי כה יב): "נֶזֶם זָהָב וַחֲלִי כָתֶם - מוֹכִיחַ חָכָם עַל אֹזֶן שֹׁמָעַת"*.

מעבר לנזק שהוא גורם לשומעים, איש תוכחות גורם נזק גם לעצמו: מכיוון שהוא רואה בכל אירוע את הצד השלילי, הרגשות השליליים מצטברים בליבו, אין לו שמחת חיים, והוא יכול פתאום להישבר וליפול לדיכאון שממנו לא יוכל לצאת - פתע יישבר ואין מרפא.

כלי זכוכית יקר נמצא על מדף גבוה. רוח חזקה נושבת ועלולה להפיל אותו ולשברו. מה תעשו? לפחות שלושה פתרונות אפשריים:

   * לסגור את החלון כך שהרוח לא תפיל את הכלי;
   * להוריד את הכלי ולשים אותו במדף נמוך כך שהנפילה לא תשבור אותו;
   * לרפד את הכלי בספוג רך שיספוג את המכה.

כל אחד מהפתרונות הללו קיים גם בעולם הנפש:

   * רוח-גאוה מטלטלת את האדם וגורמת לו לעשות מעשים מסוכנים שעלולים להפילו ולשבור אותו פיסית, (משלי טז יח): "לִפְנֵי שֶׁבֶר גָּאוֹן, וְלִפְנֵי כִשָּׁלוֹן גֹּבַהּ רוּחַ"*; לכן כדאי להשקיט את רוח הגאוה.
   * כשאדם גבה-לב נופל, הנפילה עלולה לשבור אותו נפשית, (משלי יח יב): "לִפְנֵי שֶׁבֶר יִגְבַּהּ לֵב אִישׁ, וְלִפְנֵי כָבוֹד עֲנָוָה"*; לכן כדאי להנמיך את גובה-הלב.
   * כשאדם קשוח מגלה לפתע שטעה, הוא נשבר בבת אחת, (משלי כט א): "אִישׁ תּוֹכָחוֹת מַקְשֶׁה עֹרֶף, פֶּתַע יִשָּׁבֵר וְאֵין מַרְפֵּא"; לכן כדאי להיות רך וגמיש: "לעולם יהא אדם רך כקנה, ואל יהא קשה כארז"  (בבלי תענית כ א).

הצד השני של התוכחה נמצא בהמשך הפרק, (משלי כט ה): "גֶּבֶר מַחֲלִיק עַל רֵעֵהוּ, רֶשֶׁת פּוֹרֵשׂ עַל פְּעָמָיו"*.