פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

מה יציב?

(מוביל לרעיון לפסח, התשע"ג).

התנ"ך אומר כי הצדיק לא ימוט:

משלי י ל: "צדיק לעולם בל ימוט ורשעים לא ישכנו ארץ" (ובעוד מקומות רעיון דומה).

וגם - תהלים א ג: "והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו ועלהו לא יבול וכל אשר יעשה יצליח"

אבל לפעמים הוא מט:

משלי כה כו: "מעין נרפש ומקור משחת צדיק מט לפני רשע"

וגם - משלי כד טז: "כי שבע יפול צדיק וקם ורשעים יכשלו ברעה"

תהלים יא ג: "כי השתות יהרסון צדיק מה פעל"

אולי הכוונה היא שיש לו תקומה, לעומת הרשע שאין לו:

משלי ו טו: "על כן פתאם יבוא אידו פתע ישבר ואין מרפא"

משלי כט א: "איש תוכחות מקשה ערף פתע ישבר ואין מרפא"

והוא שאמר רבי נחמן מברסלב "הירידה היא תכלית העלייה".

מעניין לעניין, כתוב:

תהלים קכה א: "שיר המעלות הבטחים בה' כהר ציון לא ימוט לעולם ישב"

האם הכוונה שהמקדש שבהר ציון לא ימוט? והרי הוא מט! או שאולי הכוונה להר עצמו, אך אז למה לבחור דווקא בו ולא בכל הר אחר? והאם זו הדוגמא הטובה ביותר לנצחיות ה'? אכן, לדעתי הנביא חולק על השקפה זו:

ישעיהו נד י: "כי ההרים ימושו והגבעות תמוטנה וחסדי מאתך לא ימוש וברית שלומי לא תמוט אמר מרחמך ה'".

כעניין הנאמר: תהלים קו א: "הללויה הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו".

אך בזה לא מסתיימים הדברים, שהרי מצאנו שגם עניין זה מותנה:

דברים ז יב: "והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אתם ושמר ה' אלהיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבתיך"

ובאמת לפעמים הוא נמנע:

ירמיהו טז ה: "כי כה אמר ה' אל תבוא בית מרזח ואל תלך לספוד ואל תנד להם כי אספתי את שלומי מאת העם הזה נאם ה' את החסד ואת הרחמים"

אז מה נצחי ומה יציב? נראה ששום דבר על פני הארץ! או שאולי גם כאן זו ירידה לשם עלייה? כעניין הנאמר שוב בישעיה המנחם: ישעיהו נז טז: "כי לא לעולם אריב ולא לנצח אקצוף כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי".

וכן כתוב שה' גועל בישראל:

ויקרא כו ל: "והשמדתי את במתיכם והכרתי את חמניכם ונתתי את פגריכם על פגרי גלוליכם וגעלה נפשי אתכם"

אך גם לא גועל:

ויקרא כו מד: "ואף גם זאת בהיותם בארץ איביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלתם להפר בריתי אתם כי אני ה' אלהיהם"

גועל, אבל לא לכלותם.

וזהו תמצית ההיסטוריה היהודית, כפי שאומרים בפסח: "שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו והקב"ה מצילנו מידם". ראיתי בסדרה החדשה "ליבוביץ – אמונה, אדמה, אדם" שהפנו לפרופ' ליבוביץ את המשפט הזה והוא ענה: זה לא נכון! בכל דור ודור הקב"ה לא מצילנו מידם, אלא אנו מעונים ונטבחים על ידם!". ובכן, האמת היא שגם זה נכון וגם זה נכון, כאמור: גועל, אבל לא לכלותם, כרעיון השארית המופיע גם בישעיה. ולמה זה כך? ההסבר של התנ"ך הוא: עמוס ג ב: "רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקד עליכם את כל עונתיכם".

ועוד, בסוף הפרק "אדמה" ליבוביץ' 'מנבא': 'אינני בטוח שמדינת ישראל תמשיך להתקיים בעתיד' (בערך כך). ודברים אלה נראים מתאימים להגיון איתו עבדנו עד כה. אבל עם כל הכבוד להיותו אדם גדול ואולי אף נביא מודרני – הוא התריע כבר במוצאי ששת הימים שהשטחים הכבושים יהוו בעיה וצפה את רצח רבין – הרי שנביא אחר, גדול ממנו (אף כי גם מוקדם ממנו ובהנחה שהוא אכן מדבר על תקופתנו) חולק עליו ואומר: עמוס ט טו: "ונטעתים על אדמתם ולא ינתשו עוד מעל אדמתם אשר נתתי להם אמר ה' אלהיך". אך דומני שליבוביץ' רק רצה להדגיש את הדחיפות של תוכחתו ובאמת (אם אני זוכר נכון) סייג את אמירתו זו.


תגובותעריכה

יתרון האור מן החושך ויתרון היציבות מן הרעוע! כל התשוקה לארץ ישראל נבעה מן הגלות!

-- חציק ורשא, 2013-03-25 06:04:19

מקורותעריכה

על-פי מאמר של חגי הופר שפורסם לראשונה בhagaihof @ gmail.com וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2013-03-29.


דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/messages/prqim_t26c5_0