קטגוריה:משלי יד כה

1. הפסוק פונה לאדם שהיה עֵד לפשע, וחושש להעיד כי אינו רוצה להסתבך עם העולם התחתון: "דע לך, כשאתה מעיד אמת ומסייע להכניס פושע לכלא, אתה מציל נפשות רבות - נפשותיהם של כל הקרבנות העתידיים של הפושע!" (ע"פ מצודות).

2. הפסוק פונה לאדם היודע שחברו פגע באדם זר, ולא רוצה להעיד לטובת הזר כי חושב שכך יעזור לחברו: "דע לך, כשאתה מעיד אמת אתה מציל שתי נפשות - גם את נפש הנפגע אבל גם את נפש הפוגע! משפט צדק מאפשר לו לכפר על אשמתו ולשקם את חייו: "מציל נפשות - נפש העושק ונפש העשוק. נפש עשוק הוא מציל, כי השב ישיב לו העושק אשר עשק; ויציל נפש העושק מן העוון, ויכלאנו מבוא בדמים, ויחשוך נפשו מני שחת" (ר' יונה).

על פי הפשט, נפש = חיים, והפסוק מדבר על הצלה בעולם הזה; אך יש שפירשו שהכוונה לנפש הרוחנית, והפסוק מדבר על הצלה בעולם הנשמות: "כי הגוזל דבר מחברו ולא החזירו עד כלות ימיהם, מוכרחים שניהם, הגזלן והנגזל, לבוא בגלגול, ולכך, כשמחמתו תוחזר הגזילה לבעליה, הוא מצילם מגלגול" (הגר"א).

כמובן, בכל מקרה הכוונה לעדות בבית-משפט השופט בצדק.

החצי הראשון של הפסוק פונה אל העֵד, ומעודד אותו להעיד אמת כדי להציל נפשות; החצי השני פונה אל הנאשם, ומלמד אותו שלא לסמוך על עד שקר המבטיח להציל אותו:

כזב = הבטחה שאינה מתקיימת; עד מרמה, גם אם הוא מעיד לטובת הנאשם, לא יצליח להציל את הנאשם. בסופו של דבר המרמה תתגלה, ותגרום לו נזק רב יותר. ולכן, אם אדם מבטיח לנאשם שיציל אותו ע"י עדות של מרמה - זוהי הבטחת שווא, הוא מפיח כזבים ומבטיח הבטחות שלא יוכלו להתקיים.

ביטוי דומה נזכר בפסוקים:

• (משלי ו יט): "יָפִיחַ כְּזָבִים עֵד שָׁקֶר, וּמְשַׁלֵּחַ מְדָנִים בֵּין אַחִים"
• (משלי יד ה): "עֵד אֱמוּנִים לֹא יְכַזֵּב, וְיָפִיחַ כְּזָבִים עֵד שָׁקֶר"*
• (משלי יט ה): "עֵד שְׁקָרִים לֹא יִנָּקֶה, וְיָפִיחַ כְּזָבִים לֹא יִמָּלֵט"*
• (משלי יט ט): "עֵד שְׁקָרִים לֹא יִנָּקֶה, וְיָפִיחַ כְּזָבִים יֹאבֵד"*