קטגוריה:משלי ב ז
וצפן [יצפן] לישרים תושיה מגן להלכי תם
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
וצפן [יִצְפֹּן] לַיְשָׁרִים תּוּשִׁיָּה מָגֵן לְהֹלְכֵי תֹם.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
וצפן יִצְפֹּ֣ן לַ֭יְשָׁרִים תּוּשִׁיָּ֑ה
מָ֝גֵ֗ן לְהֹ֣לְכֵי תֹֽם׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
ו/צפן [יִצְפֹּ֣ן] לַ֭/יְשָׁרִים תּוּשִׁיָּ֑ה מָ֝גֵ֗ן לְ/הֹ֣לְכֵי תֹֽם׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים:
• ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
רש"י
"יצפון לישרים תושיה" - גנזה הקב"ה אצלו כ"ו דורות עד שנתנה לדור המדבר
"מגן להולכי תום" - (יצפון מגן להולכי תום) כלומר והיא תהיה לך למגןרלב"ג
"יצפון לישרים תושיה"
הרצון ב"תושיה" - הנימוס המושכל אשר בדברים, וזה הנימוס יותר אמיתי בזולת היש והנמצא מהדברים המורכבים מחומר וצורה, כי המציאות לדברים הוא מזה הצד, כמו שהתבאר במקומותיו, וזה העניין קרא "יש" במקום אחר, אמר (משלי ח כא): "להנחיל אוהביי יש".
"יצפון לישרים" - הנה, הוא מסתיר התושיה, והוא הנימוס המושכל אשר לנמצאות, ושומר אותה לתתה לישרים, כי הם לבד ייתכן שיגיעו להשגות העיוניות, מפני היותם ישרים במידות ואוהבים היושר והאמת בדעות;
והוא "מגן להולכים בתמימות" ובשלימות באלו החקירות העמוקות האלהיות לשמרם מהטעות, כי הטעות המעט באלו העניינים הגדולים ירחיק האדם משלימותו; וזה יעשה השם יתברך מצד השגחה הפרטית.מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת דוד
"יצפון" - ה' הסתיר רזי התורה, ושומרם לתתם לישרים בלבותם; ומגן הוא להולכי תום דרך, להצילם ממכשול.
מצודת ציון
"תושיה" - התורה נקראת תושיה, מלשון יש, כי ישנה לעולם, ולא תחשוב לאין כשאר הדברים שבעולם.
ורז"ל אמרו: ע"ש שמתשת גוף האדם הלומדה.מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
(ז-ח) "יצפן לישרים תושיה", חוץ מהמעשים הכוללים שברא ה' בששת ימי הבריאה, הכין מעשים שיעשו בכל דור ודור כפי חקי החכמה לצורך ההנהגה ההשגחיית שתתחדש בכל דור לפי מעשה הדור ההוא, ומעשים האלה נקראו בשם תושיה, כי הם מוגבלים כפי חכמתו לצורך ההשגחה והשכר והעונש, ומעשים האלה יעשו לפועל ע"י הישרים שימצאו בדור ההוא [שגדר הישרים שהולכים בבינתם ובמעשיהם בדרך ישר והם גדולים מצדיקים] כמ"ש במדרש, יוסף היה מזומן לפרנס, משה היה מזומן לגאולה, ועז"א שה' יצפון תושיה לישרים שעתידים לעמוד בעולם, הכין לפניהם מעשים שיפעלו בימיהם כפי חקי חכמתו. והמאמרים מקבילים, "יצפין לישרים תושיה, לנצור ארחות משפט", שהישרים ינצרו ארחות הנהגת ה' בעולמו שהוא כפי המשפט, כמו המעשים שנעשו במצרים להכות את המצרים, להוציא את ישראל, שהיו כפי משפטי ה' ושכרו וענשו, וזימן מעשים אלה אל הישרים שעמדו בדור ההוא שהם משה ואהרן שהם היו שלוחי השגחתו לנצור ארחות משפטו, "ומגן להולכי תום, ודרך חסידיו ישמר", ההולך תום הוא מי שמעשה צדקתו קבועים תמיד על דרך אחד בלי פניה ובלי השתנות, והגם שמצד עצמם לא יתמוטטו מצדקתם בשום פעם שזה גדר התם, בכ"ז יצויר שימצאו מכשול מצד הדרך, אם שלא ידעו הדרך, או שנמצא בו אבני מכשול, כי התם אינו ישר ויוכל להיות שיכשלו ע"י מסיתים או רעות הזמן, או ע"י טעות ושגיאה, וה' מגן להם מכל סבה חיצונית וישמור דרכם ממכשול:
ביאור המילות
"ישרים, הלכי תם". גדר ישרים שהם ישרים בטבעם בין בשכלם ובינתם, בין במדותיהם, וגדר תמימים שמעשיהם קבועים על מצב אחד שעושים הכל לש"ש ולא ימוטו מעשיהם, ויצויר ישרים בלתי תמימים וכן בהפך, ויתבאר עוד לקמן (פסוק כ"א, י"א ג' י"א).
" תושיה", הם המעשים הנעשים לפי חקי החכמה, ושרשו יש, כי החכמה היא היש האמתי (לקמן ג' כ"א):נחמיאש
• לפירוש "נחמיאש" על כל הפרק •
יצפן לישרים תושיה מגן להולכי תום — כנגד "אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה". ובזכות שמחפש אותה כמטמונים, תהיה צפונה בלבו.
בתנחומא פרשה לך לך: עד שלא נברא העולם, צפן הקדוש ברוך הוא את התורה, עד שבא אברהם וקיימה, שנאמר: "עקב אשר שמע אברהם בקולי". והתורה נקראת תושיה, מגזרת "יש", שבה מציאות העולם וקיומו, וקיום הנפש בעולם הבא.
ורבינו יונה ז"ל [פירש] תושיה מגזרת "נפלו אשיותיה" (ירמיהו ג טו), שהתורה יסוד העולם.
ורז"ל [אמרו], למה נקרא שמה תושיה? לפי שמתשת כוחו של אדם (סנהדרין כו א).
במדרש: משעה שאדם נוצר ממעי אמו, אותה תורה שעתיד ללמוד צפונה לו, לכך נאמר: יצפן לישרים תושיה מגן להולכי תום: מה מגן זה מגן על האדם, כך התורה מגינה על האדם שעוסק בה.
תרגום מצודות: ה' צפן (הסתיר) רזי התושיה (התורה), ושומרם לתתם לישרים בלבותם; ומגן הוא להולכי תום דרך, להצילם ממכשול -
תרגום ויקיטקסט: - ה' צופן ושומר בסתר לישרים את היכולת המתקדמת יותר - את התושיה הנותנת לאדם הברקות ורעיונות מעשיים חדשניים; וכן ה' מגן ומציל מטעות את האנשים ההולכים בתום לב -
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי ב ז.
דקויות
מהי תושיה? ולמה ה' צופן (מסתיר ושומר) אותה לישרים?
א. תושיה היא התורה. והיא נקראה תושיה "מלשון יֵש, כי יֶשְנָה לעולם, ולא תחשב לאַיִן כשאר הדברים שבעולם" (מצודת ציון). וחז"ל פירשו שהיא נקראת תושיה כי היא "מתשת גוף האדם הלומדה" - לימוד התורה מחזק את כוחות השכל, ומתוך כך מחליש את כוחות הגוף. ואיזו תורה בדיוק ה' צפן לישרים?
1. תושיה = התורה כולה, ישרים = דור יוצאי מצרים; ה' צפן את התורה 26 דורות עד שנתנה להם (רש"י); וכן, התורה שמורה לכל אדם משעת יצירתו בבטן (רבי יהושע, מדרש משלי).
2. תושיה = סודות התורה, וה' צפן אותם כדי שיגיעו רק לישרים הראויים לדעת אותם (ע"פ רלב"ג, מצודות).
3. תושיה = עצת התורה, הדרכה לעבודת נפש והתגברות על יצר הרע. הפסוק מכוון לישרים, הרוצים בתום-לב לשמור את התורה אבל חוששים להיכשל. אל תפחדו, אומר שלמה: ה' צפן לכם תושיה שתעזור לכם (ע"פ הגר"א).
4. תושיה = הצלחה: "ה' מייעד למתנהגים ביושר את ההצלחה, וה' מגן על המתהלכים בתמימות; כדי לשמור על דרכי הצדק, ועל אורח חיי שומרי מצוותיו ישגיח ה'" (יסוד מלכות).
5. תושיה = מעשי-ניסים שה' עושה כדי לשמור על הצדק והמשפט, וה' צופן אותם ומבצע אותם על-ידי שליחיו הישרים (ע"פ מלבי"ם).
6. ולענ"ד, המושג תושיה נרדף לחכמה (איוב יא6) ולעצה (למשל ישעיהו כח29), ונרדף גם לעזרה (איוב ו13) ולעוז (איוב יב16), ומכאן שהוא נמצא ביניהם, ומשמעותו היא: "חכמה מעשית" (אליהו שץ, 'פירוש אליהו על ספר משלי'), "תכניות ומחשבות שמטרתן לעזור ולהועיל".
בפסוק הקודם נאמר, שה' נותן לכל אדם, כאשר הוא נופח באפיו נשמת חיים, את הכישורים היסודיים - חכמה דעת ותבונה; אולם את הכישרון המתקדם יותר - התושיה - הכישרון להשתמש בתבונה בצורה מועילה ולהפיק ממנה הדרכות מעשיות - ה' צופן ושומר רק עבור האנשים הישרים בעלי המידות טובות.
הקבלות
ה' הבטיח לאברהם אבינו שיגן עליו, (בראשית טו א): "...הָיָה דְבַר ה' אֶל אַבְרָם בַּמַּחֲזֶה לֵאמֹר: אַל תִּירָא אַבְרָם! אָנֹכִי מָגֵן לָךְ, שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד".
אולם כדי שההגנה תתקיים, ציווה ה' על אברהם שיילך בתמימות, בראשית יז1: "..."וַיֵּרָא ה' אֵל אַבְרָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו: אֲנִי אֶל שַׁדַּי הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים"*, שהרי ה' הוא מגן להולכי תום.
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
דפים בקטגוריה "משלי ב ז"
קטגוריה זו מכילה את 9 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 9 דפים.