פתיחת התפריט הראשי

ביאור:משלי ב כב

משלי ב כב: "וּרְשָׁעִים מֵאֶרֶץ יִכָּרֵתוּ, וּבוֹגְדִים יִסְּחוּ מִמֶּנָּה."

תרגום מצודות: ורשעים מארץ ייכרתו, ובוגדים יסחו (ייעקרו) ממנה.

תרגום ויקיטקסט: - והרשעים ייכרתו ויאבדו את זכותם לארץ, והבוגדים יסחו (ייעקרו ויגורשו) ממנה.


בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי ב כב.


דקויותעריכה

יסחו - מהשורש נסח שמשמעו עקירה וגירוש (דברים כח63). וגם רמז למילה סְחִי שעניינה דבר מאוס ודחוי (איכה ג45).

הקבלותעריכה

דוד קילל את דואג האדומי, הבוגד שהרג את כהני נוב, (תהלים נב ז): "גַּם אֵל יִתָּצְךָ לָנֶצַח, יַחְתְּךָ וְיִסָּחֲךָ מֵאֹהֶל, וְשֵׁרֶשְׁךָ מֵאֶרֶץ חַיִּים סֶלָה". שלמה בנו הפך את הקללה הזאת לחוק הקובע שהשלטון צריך לגרש את הרשעים, (משלי כ כו): "מְזָרֶה רְשָׁעִים מֶלֶךְ חָכָם, וַיָּשֶׁב עֲלֵיהֶם אוֹפָן"*, (משלי כה ה): "הָגוֹ רָשָׁע לִפְנֵי מֶלֶךְ, וְיִכּוֹן בַּצֶּדֶק כִּסְאוֹ"*, ואולי גם (משלי כב י): "גָּרֵשׁ לֵץ, וְיֵצֵא מָדוֹן, וְיִשְׁבֹּת דִּין וְקָלוֹן"*.

הפסוק שלנו מדגיש, שיש לגרש את הרשעים מהארץ לגמרי, ולא רק מלפני המלך. וכן ב(משלי י ל): "צַדִּיק לְעוֹלָם בַּל יִמּוֹט, וּרְשָׁעִים לֹא יִשְׁכְּנוּ אָרֶץ".

במקומות רבים בתורה, השכר המובטח לעם ישראל על קיום המצוות הוא שיירשו את הארץ וישכנו בה, והעונש על הפרת המצוות הוא גירוש מהארץ. כך למשל בויקרא כו, וכך במיוחד ב(דברים כח סג): "... וְנִסַּחְתֶּם מֵעַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ", ונרמז גם ב(איכה ג מה): "סְחִי וּמָאוֹס תְּשִׂימֵנוּ בְּקֶרֶב הָעַמִּים". גם הפעלים האחרים - נותר, נכרת - נזכרים בקשר לארץ ישראל ולגלות ממנה (ע"פ 'דעת מקרא').




דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/02-22