פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות משלי


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לנצר ארחות משפט ודרך חסידו [חסידיו] ישמר

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לִנְצֹר אָרְחוֹת מִשְׁפָּט וְדֶרֶךְ חסידו [חֲסִידָיו] יִשְׁמֹר.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
לִ֭נְצֹר אׇרְח֣וֹת מִשְׁפָּ֑ט
  וְדֶ֖רֶךְ חֲסִידָ֣ו יִשְׁמֹֽר׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לנצור ארחות משפט" - שעל ידה ינצרו ארחות משפט והוא דרך חסידיו ישמור שלא יכשלו

רלב"ג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לנצור ארחות משפט" - והוא יישריהו לשמור הדרכים שיובילוהו אל המשפט האמת, ובזה הוא מגן לו.

"ודרך חסידיו" - בחקירותיהם העיוניות - "ישמור" שלא ייכשלו בהליכתם, כמו שאפשר ליכשל בו, אם מפאת לקיחת מה שבמקרה תמורת מה שבעצם ומה שידמה לזה, אם מפאת המחשבה והדמיון וזולת זה מהדברים המטעים.

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)




ביאור המילות

"לנצר ארחות משפט". יש הבדל בין דרך משפט, שהוא דרך הכולל, ובין ארחות משפט, שהם הארחות הפרטיים, שילך ה' בם לפי שעה ולפי הדור בענינים פרטיים המשתנים בכל דור ודור, ותפס פעל נצר שהוא יותר מן השמירה, כי ארחות אלה שמורים אצלו בהשגחה יתירה פרטיית:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"לנצור" - להשכילו לשמור ארחות משפט, כי הוא ישמור דרך חסידיו לבל יטו מדרך האמיתי.

נחמיאש (כל הפרק)(כל הפסוק)


לנצור ארחות משפט ודרך חסידיו ישמורמדרש: אם נתמנה אדם בדין, צריך לנצור ארחות משפט. ודרך חסידיו ישמור – אם עשה כן, דרכיו משתמרין מלירד לשאול. מכאן שכל היושב בדין, שני דברים נזקקין לו: השמים מלמעלה וגיהנם מלמטה. אם זכה והוציא הדין לאמתו, ניצל משניהם; ואם לאו, נמסר בידיהם, עד כאן.

ודרך חסידיו ישמור — [כמו] "רגלי חסידיו ישמור" (שמואל א ב ט); "שומר נפשות חסידיו" (תהלים צז י), כי החסיד שומע חרפתו ואינו משיב, והוא נעלב מבני אדם, על כן צריך שמירה מעולה. וזה טעם "שמרה נפשי כי חסיד אני" (תהלים פו ב).

<< · מ"ג משלי · ב · ח · >>