נחמיאש על משלי ב
<< · נחמיאש על משלי · ב · >>
פסוק א
בני אם תקח אמרי — כלומר, תקבלם לשומרם היטב, וזה טעם ומצותי תצפון אתך.
ובמדרש: אימתי תקרא אתה בני? כרשתקח אמרי ומצותי תצפון אתך; היה מצפינם ומחבבם, כאדם שיש לו מרגלית ומצפינה, כך תהא יגע בתורה בהצנע לכת. הטעם, שלא תהיה כוונת האדם בעשיית המצוות אלא לשם המצוה.פסוק ב
פסוק ג
פסוק ד
דבר אחר: הפרשה מדברת במתחנכים ללמוד, והם יחשבו הכסף והמטמונים גדולים מחכמה, על כן מזהירם לבקשה ככסף ולחפשה כמטמונים; והם מעצמם, כשיבואו בשביל החכמה, ידעו כי תוספת יתרה יש לחכמה על הכסף והמטמונים.
דבר אחר, טעם הפסוק: אם תבקשנה ככסף כבקשת המון העם את הכסף, וכאהבתם המטמונים תחפשנה; ונמצאת אומר, ככסף וכמטמונים אינו חוזר על המוזהר בכך.
ויש מפרשים, אם תבקשנה ככסף, כמו הסוחרים המתעסקים בענייני העולם, שלא יחושו אם יסחרו עם מי שיהיה, בין עני בין עשיר, רק מגמתם להרוויח. כן איזהו חכם? הלומד מכל אדם, שנאמר: "מכל מלמדי השכלתי" (משנה אבות ד א); שכשם שצריך אדם להזהר בסלעו שלא תאבד, כן צריך להזהר בתלמודו שלא תאבד, וכמה דאת אמר: אם תבקשנה ככסף, מה כסף קשה לקנותו, אף דברי תורה קשה לקנותם. או: מה כסף קשה לאבדו, אף דברי תורה קשים לאבדן? תלמוד לומר: "לא יערכנה זהב וזכוכית" (איוב כה יז); קשים לקנותן כזהב, ונוחים לאבדן כזכוכית (ע"פ חגיגה טו א). עד כאן.
ובמסכת ברכות פירש, תנו רבנן: ארבעה צריכין חיזוק, ואלו הן: תורה ומעשים טובים ותפילה ודרך ארץ. ובמדרש: אם תבקשנה ככסף – אם אין אתה הולך אחריה, אף היא אינה באה אחריך. תמן תנינן (משנה אבות ד יח), רבי נהורי אומר: הוי גולה למקום תורה, ואל תאמר שהיא תבוא אחריך; לפיכך שלמה אומר: אם תבקשנה ככסף.פסוק ה
פסוק ו
דבר אחר: להזהיר אדם לרדוף אחר החכמה והדעת והתבונה, כי מעלה גדולה להם, שהם מפי הקדוש ברוך הוא ומתנה שחונן בה לעבדיו, וכמו שכתוב בסוף נדה: מה יעשה אדם ויתחכם? ירבה בישיבה וימעט בסחורה. והשיגו ואמרו: הרבה עשו כן ולא הועילו. והעמידו הדבר בסיוע אלהי: יבקש רחמים ממי שהחכמה שלו, שנאמר: כי ה' יתן חכמה וגו'.
ואני אומר, כי פסוק "אז תבין" (פסוק ה – כנגד "להקשיב לחכמה אזנך תטה לבך לתבונה" (פסוק ב), כי אם אין יראה אין חכמה, אם אין חכמה אין יראה (אבות דרבי נתן). והרי במעמד הר סיני הוא אומר: "כי לבעבור נסות אתכם בא האלהים" וגו' (שמות כ כ). כי ה' יתן חכמה – כנגד "אם לבינה תקרא" (פסוק ג), וכמו שפירש רבינו יונה ז"ל, שיבקש רחמים על כך. והנה מה שכתוב בסוף נדה מסייעתו.
מפיו דעת ותבונה – כמה דאת אמר: "וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר" (שמות כ א), ואומר במשה: "פה אל פה אדבר בו" (במדבר יב ח).פסוק ז
בתנחומא פרשה לך לך: עד שלא נברא העולם, צפן הקדוש ברוך הוא את התורה, עד שבא אברהם וקיימה, שנאמר: "עקב אשר שמע אברהם בקולי". והתורה נקראת תושיה, מגזרת "יש", שבה מציאות העולם וקיומו, וקיום הנפש בעולם הבא.
ורבינו יונה ז"ל [פירש] תושיה מגזרת "נפלו אשיותיה" (ירמיהו ג טו), שהתורה יסוד העולם.
ורז"ל [אמרו], למה נקרא שמה תושיה? לפי שמתשת כוחו של אדם (סנהדרין כו א).
במדרש: משעה שאדם נוצר ממעי אמו, אותה תורה שעתיד ללמוד צפונה לו, לכך נאמר: יצפן לישרים תושיה מגן להולכי תום: מה מגן זה מגן על האדם, כך התורה מגינה על האדם שעוסק בה.פסוק ח
פסוק ט
פסוק י
מעגל נקרא כל דרך ישר בלי מכשול. וכתב הנגיד ז"ל שנקרא כן, לפי שיכול האדם ללכת בו במרוצה ובמהירות, מעניין "בעגלא ובזמן קריב"; וכן העגלות יכולות ללכת בו בנקל.
והקדים הלב לנפש בפסוק כי תבוא חכמה בלבך, על דרך "ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך".
וטעם תבוא, כאלו באה מעצמה, שהבא לטהר מסייעין אותו (שבת קד א).
ודעת לנפשך ינעם — לשון זכר, כמו "ודעת לנבון נקל" (להלן יד, ו). או טעמו, 'ולימוד דעת'.
והאמת, כשיתחיל האדם ללמוד, מחמת שצריך הלימוד עמל גדול וטורח עצום, הוא קשה בעיניו הלימוד; ואחר שיבקש וימצא, יערבו ויתבסם עליו, הדא הוא דכתיב: כי תבוא חכמה בלבך ודעת לנפשך ינעם. ולכך אמר תבוא ולא אמר 'תביא', כלומר: כשתגיע למעלה זו שתבוא חכמה בלבך בלא עמל ויגיעה, אז תנעם עליך. ודעת כפ"ה רפה בלשון ישמעאל.פסוק יא
ויש מפרשים טעם הפסוק, כשאתה שומר המזמה, אז תבונה תנצרכה.
ובמסכת ע"ז פרק א דורש: מדבר זמה תשמור עליך ותנצרכה התבונה, כי לא יאונה לצדיק כל און, שהתבונה מצלת אותו מלהתגבר עליו היצר, כמעשה דר' יוחנן ור' יונתן שם.פסוק יב
פסוק יג
פסוק יד
פסוק טו
פסוק טז
פסוק יז
ואת ברית אלהיה שכחה – ללמדך שהשוכחת ברית בעלה, כאילו שוכחת ברית אלהיה. וכן מצינו בבעל השוכח את אשתו, הכתוב צווח ואומר (מלאכי ב יג): "מאין עוד פנות אל המנחה ולקחת רצון מידכם. ואמרתם: על מה? על כי ה' העיד בינך ובין אשת נעוריך, אשר אתה בגדת בה, והיא חברתך ואשת בריתך". והנה הקדוש ברוך הוא משתף שמו ביניהם, איש ואשה: זכו – יה ביניהם, ואם לא זכו – אש אוכלתם. ושל אשה גדול משל איש, שאין הפסק אות במלת אות שלה. הוי ואת ברית אלהיה שכחה.
וטעם הפסוק: לא תחשוב שחלקת אמריה מרוב אהבתך, אלא חלקו מחמאות פיה וקרב לבה. תדע לך, שהרי עזבה אלוף נעוריה ושכחה ברית אלהיה, ואם תחת אישה תקח את זרים, כל שכן תחת הזרים תקח אחרים, על כן אל תבטח בה.פסוק יח
ואל רפאים – הם המתים, מגזרת "מרפיון ידים" (ירמיהו מז ג).
(מעגלותיה).פסוק יט
דבר אחר: כל באיה מוסב אל ביתה האמור למעלה, כלומר: כל באי ביתה.
ולא ישיגו אורחות חיים – שֵם, או תואר.
במסכת עבודה זרה דרשו פסוק זה על המינות: כל באיה לא ישובון, וכי מאחר דלא ישובון, מהיכן ישיגון? אלא הכי קאמר: ואם ישובו, לא ישיגו אורחות חיים. פירוש, מתוך צרתם וכפיית יצרם, וזו גזרת מלך עליהם.פסוק כ
פסוק כא
ותמימים יותרו בה, כלומר, ישארו בה. דבר אחר: יהיה להם יתר שאת בה.
ואולי רומז למה שדרשו חז"ל (חגיגה טו א) עניין הצדיק והרשע, כל אחד יש לו מקום בגן עדן ובגיהנם. הצדיק שזכה, נוטל וחלק חבירו בגן עדן; והרשע שנתחייב, נוטל חלקו וחלק חבירו בגיהנם. נמצאת אומר: ותמימים יותרו בה, נוטלים יותר מחלקם. אבל הרשעים, "ורשעים מארץ יכרתו ובוגדים יסחו ממנה" (פסוק כב).פסוק כב
יסחו ממנה – מגזרת "בית גאים יסח ה'" (להלן טו, כה), אלא שזה פועל עומד, והאחר פועל יוצא.
<< · נחמיאש על משלי · ב · >>