פתיחת התפריט הראשי

ביאור:משלי ב יז

משלי ב יז: "הַעֹזֶבֶת אַלּוּף נְעוּרֶיהָ, וְאֶת בְּרִית אֱלֹהֶיהָ שָׁכֵחָה,"

תרגום מצודות: - העוזבת אלוף נעוריה (בעל נעוריה), ואת ברית אלהיה שכחה - כי גם הנשים נכנסו בברית ה', לקיים מצות ה' ולא תמעול מעל באישהּ.

תרגום ויקיטקסט: -- האישה הזרה עוזבת את בעלה שהיה האלוף (האהוב הראשון שלה) בימי נעוריה, ומפתה גברים זרים לנאוף;

והאישה הנכריה שוכחת את הברית בינה לבין אלהיה, ומפתה אנשים מישראל לעזוב את עמם.


בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי ב יז.


דקויותעריכה

מי זה אלוף נעוריה?עריכה

אלוף הוא הנמצא במקום ראשון. אלוף נעוריה הוא האדם שהיה ה"אלוף" שלה כשהיתה נערה - האדם שאותו אהבה יותר מכל, ונישאה לו. אפילו אותו עוזבת האישה הזרה ברוב בוגדנותה.

מה זו ברית אלהיה?עריכה

אם הפסוק מדבר על אישה נכריה - בת לעם אחר, עם של עובדי אלילים, קשה להבין, מה הגנאי בכך שהיא "שכחה את ברית אלהיה"? ובאיזו ברית מדובר?

1. הברית שה' כרת עם כל בני נוח לאחר המבול, (בראשית ט ט): "וַאֲנִי הִנְנִי מֵקִים אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם וְאֶת זַרְעֲכֶם אַחֲרֵיכֶם". לפי חז"ל, הברית הזאת כוללת גם את איסור ניאוף, אחד משבע מצוות בני-נוח. ואכן, גם עמים אחרים הכירו בחשיבותו של איסור ניאוף; ראו למשל את דבריו של יוסף לאשת פוטיפר המצרית, (בראשית לט ט): "וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת וְחָטָאתִי לֵאלֹהִים?!". האישה העוזבת אלוף נעוריה עוברת על איסור זה, ואת ברית אלהיה - הברית שכרת ה' עם כל בני-נוח - היא שכחה.

2. הברית שה' כרת עם בני ישראל, הכוללת בפרט את מצוות הצניעות בין איש לאשה. לפי זה האישה היא בת ישראל, והפסוק "קוראה זרה ונכריה לפי שמעשיה זרים כנכריה ממש, שאינה שומרת כלל דת ישראל ויהודית אלא מתפרצת כנכריה" (רמ"ד ואלי).

3. הברית שה' כרת עם בני ישראל שישמרו את תורתו. לפי זה, האישה היא בת ישראל שעזבה את עם ישראל והצטרפה לעם של עובדי אלילים, והיא מנסה לפתות אנשים מעם ישראל לעשות כמותה.

הקבלותעריכה

1. הנישואין הם ברית אלהית בין האיש לאשה. כך גם ב(מלאכי ב יד): "וַאֲמַרְתֶּם 'עַל מָה?' עַל כִּי ה' הֵעִיד בֵּינְךָ וּבֵין אֵשֶׁת נְעוּרֶיךָ, אֲשֶׁר אַתָּה בָּגַדְתָּה בָּהּ וְהִיא חֲבֶרְתְּךָ וְאֵשֶׁת בְּרִיתֶךָ". האישה הנואפת בוגדת בברית אלהית זו.

2. בימי שלמה, האישה הבוגדנית היתה בת עם זר. אולם בימי ירמיהו, האומה הישראלית עצמה הפכה להיות האישה הבוגדת העוזבת אלוף נעוריה, (ירמיהו ג ד): "הֲלוֹא מֵעַתָּה קראתי[קָרָאת] לִי אָבִי, אַלּוּף נְעֻרַי אָתָּה!"; האישה הנואפת אשר ברית אלהיה שכחה, (ירמיהו ב לב): "הֲתִשְׁכַּח בְּתוּלָה עֶדְיָהּ כַּלָּה קִשֻּׁרֶיהָ? וְעַמִּי שְׁכֵחוּנִי יָמִים אֵין מִסְפָּר", (ירמיהו ג כא): "קוֹל עַל שְׁפָיִים נִשְׁמָע בְּכִי תַחֲנוּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כִּי הֶעֱוּוּ אֶת דַּרְכָּם שָׁכְחוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיהֶם". מסתבר שתוכחתו של ירמיהו נסמכת על הפסוקים כאן.




דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/02-17