סמ"ג עשה הלכות מגילה

<< · סמ"ג · עשה · הלכות מגילה · >>

הלכות מגילה

המצוה (א) הרביעית מד״ס הל׳ מגילה. שנינו בפ׳ שני דמגילה [דף י״ט] הכל כשרין לקרות את המגילה חוץ מחרש שוטה וקטן ורבי יהודא מכשיר בקטן ואין הלכה כמותו [כדאי׳ בר״ה דף כ״ט] שכל שאינו בן חובה אין מוציא אחרי׳ ידי חובתן ותני׳ במגילה [דף נ׳] כהנים בעבודתם ולוים בדוכנם וישראל במעמד׳ מבטלין מעבודתן ובאין לשמוע מקרא מגילה של בית ר׳ היו מבטלין ת״ת ובאין לשמוע מקרא מגילה ומסיק רבא [שם] דמקרא מגילה ומת מצוה שאין לו קוברים מת מצוה עדיף דאמר מר [שם] גדול כבוד הבריות שדוחה ל״ת שבתורה. א״ר יהושע בן לוי [שם דף ד׳] נשים חייבות במקרא מגילה שאף הם היו באותו הנס ואמר רבי יהושע בן לוי [שם] חייב אדם לקרוא את המגילה בלילה ולשנות׳ ביום ונראה לרבינו יעקב [בתוס׳ שם בד״ה חייב] דאע״פ שבירך בלילה זמן חוזר ומברך ביום שעיקר הקריאה ביום [הכי איתא בתו׳ פ״ב דף כ׳] דכתיב והימים האלה נזכרים ונעשים ואמר מר [בפ״ק דף ז׳] סעודת פורים שאכלה בלילה לא יצא ידי חובתו ורבי׳ משה פיר׳ [פ״א דהלכות מגילה] שמאחר שבירך בלילה לא יברך ביום תניא בתוספתא [פ׳ שני דמגילה] הכל חייבין במקרא מגילה כהנים לוים וישראלי׳ וגרים ועבדי׳ משוחררי׳ וטומטי׳ אינו מוציא לא את מינו ולא שאינו מינו דשמא האחד זכר והשני נקבה משמע דאף ע״ג דנשים חייבות במקרא מגילה אינן מוציאות את הזכרים ואל תשיבני נר חנוכה דאמרי׳ בפ׳ במה מדליקין [דף כ״ג] דאשה מדלקת דמשמע אף להוציא האיש דשאני מקרא מגילה שהוא כמו קריאת התורה לכך אינה מוציאה את האיש ואף ע״פ שיש דברי׳ שהקלו במגילה יותר מבתורה בזה לא הקלו שנינו במגילה [דף כ״ג] הקורא את המגילה עומד ויושב קראה אחד קראוה שנים יצאו מה שאין כן בתורה מקום שנהגו לברך יברך שלא לברך לא יברך אמר אביי [שם] לא שנו אלא לאחריה אבל לפניה מצוה לברך מאי מברך מנ״ח ברוך אתה ה׳ אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על מקרא מגילה ושעשה ניסים ושהחיינו ולאחריה במקום שנהגו מאי מברך א״ר יוחנן [שם] האל הרב את ריבנו והדן את דינינו והנוקם את נקמתינו והנפרע לנו מצרינו והמשלם גמול לכל אויבי נפשינו ברוך אתה ה׳ האל הנפרע לעמו ישראל מכל צריהם האל המושיע. מצוה לקרות את המגילה כולה שכך פוסק רב בפ״ב [דף ״ט] ושנינו [שם דף ב׳] שכל היום כשר לקרות את המגילה והוא הדין בקריאת הלילה שכשר כל הלילה מפרש בפ״ק [דף ב׳] שזמנים הרבה תיקנו להם חכמים כמו ששנינו [שם] מגילה נקראת באחד עשר ובשנים עשר ובשלשה עשר בי״ד בט״ו לא פחות ולא יותר ומפרש בגמ׳ [שם] שיוצא זה מן המקרא שנא׳ בזמניהם שהי׳ לו לומר בזמנם שהוא ארבעה עשר וחמשה עשר וכתב בזמניהם לרבות עוד שנים והיא אחד עשר ושנים עשר ואין צריך רבוי לשלשה עשר שזמן קהילה לכל היא ויש לפרש שנקהלו בו היהודי׳ בעריהם להנקם מאויביהם ועיקר הנס הי׳ בו וכן גרסי׳ בירושלמי [שם] יום שלשה עשר מלחמה הי׳ ואין לרבות שום יום אחר חמשה עשר שהרי כתוב ולא יעבור כך שיטת הגמ׳ [בדף ב׳ דלעיל] [שם דף ב׳ וג׳] כרכין המוקפין חומה מימות יהושע אע״פ שאין להם חומה עכשיו קוראין בחמשה עשר יום כמו בשושן הבירה [בדף ב׳] ושושן הבירה אע״פ שלא היתה מוקפת חומה מימות יהושע קורין בחמשה עשר מפני שבה הי׳ הנס כמו שנ׳ ונוח בחמשה עשר בו ומפ׳ בירושלמי [שם] שתלו היקף הכרכי׳ מימות יהושע לחלוק כבוד לעיירות ארץ ישראל שהיו מוקפות חומה מימות יהושע בן נון ועכשיו הן חריבות שיקראו כמו בשושן ויהא להם חשיבות בזכרון נס זה אמנם לא חילקו בכל היקף כרכי׳ אף בחוצה לארץ [במשנה דף ב׳ דלעיל] ושאר כל העיירות קורין בארבע עשר [שם] בני הכפרים שאינן מתקבצים בבתי כנסיות אלא בשני ובחמישי תקנו להם שיהו מקדימין וקוראין ביום הכניסה [בתוס׳ דיבמות בד״ה כי דף י״ד] וכן אמר אבי אמי רבינו חיים כהן שבעירם היו קוראין בו ביום בני הכפרים כמו שיש בירו׳ [פרק שני דמגילה] בן כרך אינו מוציא בן כפר שכל מי שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא אחרים ידי חובתם ופעמים שיום הכניסה הוא באחד עשר או בשנים עשר או בי״ג תניא בנמ׳ [דמגילה דף ב׳] שבזמן הזה לא יקראו אף בני הכפרים אלא בי״ד ונותן טעם הואיל ומסתכלין בה פי׳ למנות משם לפסח שלשים יום ואם יקראו אילו בזמן זה ואילו בזמן זה יטעו לאכול חמץ בפסח אבל בזמן בית המקדש היו מקדשין ע״פ הראייה ושולחין שלוחין להכריז באיזה יום נקבע הפסח [שם דף ו׳] שנינו קראו את המגילה באדר א׳ ונתעברה השנה קורין אותה באדר ב׳ מסקי׳ בגמ׳ [שם דף ד׳] בברייתא שאם חל זמן קריאתה בשבת אין קורין אותה בשבת אלא מקדימין וקוראין קודם השבת ומפרש בשבת מ״ט לא קרינן אמר רבה הכל חייבין במקרא מגילה ואין הכל בקיאין במקרא מגילה גזירה שמא יטלנו בידו וילך אצל בקי ללמוד ויעבירנו ד׳ אמות בר״ה והיינו טעמא דלולב והיינו טעמא דשופר ובפר׳ לולב וערבה [דף מ״ג] מפרש מפני מה אין לולב ביום א׳ דוחה את השבת ואו׳ שם משום דלא ידעינן בקבועא דירחא ומספק אין לדחות שבת וזה הטעם עצמו בשופר ויש לדקדק בטעם זה ואין לי להאריך ושם פי׳ ר״י [בתוס׳ שם] שאין אומר דלא ידעינן עתה אלא גזירה שמא יגזרו שמד שלא ללמוד ולא נדע שנינו במגילה [דף י״ז] הקורא את המגילה למפרע לא יצא שנאמר נזכרים ונעשים הזכירה בסדר כמו העשיה ומסקינן שם [בדף י״ח] שאם קרא ושהה מעט וחזר וקרא ואפילו שהה כדי לגמור את כולה יצא [בדף י״ח] והקורא את המגילה על פה לא יצא ידי חובתו. שאנו למדים נזכרים מכתוב זאת זכרון בספר אבל שאר דברים שבכתב לא נאסרו על פה אלא להוציא אחרים ידי חובתן כדאמרי׳ במסכ׳ תענית [דף כ״ח] אמר ר׳ יוסי היאך יכול יחיד לקרות בציבור על פה והלל שאני שאינו אלא דברי שבח וכן מלכיות זכרונות ושופרות שאומרים בראש השנה הם שבח מעניינו של יום וכן כי פדה ה׳ את יעקב נתקן שם לצורך חתימה מעין פתיחה, [בדף י״ח דלעיל] היתה כתובה עברית וקראה תרגום הר״ז על פה שנינו עוד שם [דף י״ז] ומפרש בגמ׳ [דף י״ח] היתה כתובה תרגום וקראה תרגום היתה כתובה לעז וקראה לעז יוצאין בה המכירין באותו לשון ואומר שם רב אשי שלעז יווני לכל כשרה ושנינו עוד שם [בדף י״ז] הלועז ששמע אשורית יצא פי׳ אשורית הוא לשון הקדש שלנו וכתב הקדש שלנו [בגמ׳ שם דף י״ח] ואע״פ שאינו יודע מה הם אומרי׳ יצא ידי חובתו מידי דהוה אנשים ועמי הארץ וגם אנו אין אנו יודעים מהו האחשתרנים בני הרמכים [ממשמעות המשנה וגמ׳ שם והעיקר בפ״ג דר״ה דף כ״ז וכ״ח] ופסקי׳ עוד שם שהקורא צריך כוונה לצאת ולהוציא וכן השומע צריך כוונה לצאת ושאין מתכווין לא יצא [שם דף ע״ג ע״א] בירושלמי אמר דמגילה אין מדקדקין בטעיותי׳ משמע שאם קרא אותה קריאה משובש׳ יצא במגילה [די״ט] אמר רבי יוחנן הקורא את המגילה הכתובה בין הכתובי׳ לא יצא וה״מ בציבור אבל יחיד יוצא ידי חובתו מכאן פסק רבי׳ חננאל דמגילה בזמנה ביחיד כרב [שם פ״ק ד״ה וכפסק ר״ח בתו׳ שם בד״ה הוה] אע״ג דחש ליה רב להא דרב אסי [שם] דא׳ מגילה אף בזמנה בעשרה אין הלכה כן דאפי׳ הוו רב ורב אסי באחד הלכה כר׳ יוחנן לגבייהו ובה״ג פוסק כרבי אסי אבל ר״ת תופס עיקר כר׳ יוחנן [בפ׳ שני דהל׳ מגילה] פסק רבינו משה שמגילה אינה צריכה עיבוד לשמה ונראה לי ראייתו מדקרינן במגילה הכתובה בין הכתובי׳ ביחיד [בפ״ק דמגילה דף ט״ז] אבל צריכה שירטוט כאמיתה של תורה שנא׳ דברי שלום ואמת וזו היא מזוזה שיש בה אמיתות מלכות שמים וגם שנינו שם [בפ״ב די״ז] שצריך שתהא כתובה אשורי׳ על הספר ובדיו כספר תורה עוד בפ״ב [דף י״ט] אמר רב מגילה נקראת ספר ונקראת אגרת נקראת ספר שאם תפרה שלא בגידין פסולה ונקראת אגרת שאם הטיל בה שלשה חוטי גידין כשרה [שם] אמר רב נחמן בר יצחק ובלבד שיהו משולשין פירוש ג׳ תפירות בקצה היריעה ושלשה באמצעה וג׳ בקצה השני אבל רבינו שלמה פי׳ [שם והסוגיא בתו׳ שם] שיהא מראש הדף עד הגיד כמגיד לחבירו. וכן [בפ׳ שני דמכות דף ט׳] בערי מקלט שהיו משולשו׳ שהי׳ מדרום לחברון כמו מחברון לשכם ומחברון לשכם כמשכם לקדש ומשכם לקדש כמקדש לצפון. בפ״ק דמגילה [דף ט״ז] א״ר אבא צריך הקורא לקרות בני המן ועשרת בנשימה אחת כדי להודיע לעם שכולו נתלו ונהרגו כאחד עוד שם [בדף ט״ז] ושירה זו אריח על גבי אריח ולבינה על גבי לבינה שלא תהא תקומה למעלתן של רשעים ופירש בהלכות גדולות איזהו אריח את ואת ואת לבינה פרשנדתא דלפון אספתא שאריח חצי לבינה [שם] וכענין זה במלכים דיהושע ובשירת האזינו דמוכח במסכ׳ סופרים [פרק י׳] שהיה לבינה על גבי לבינה שהן שוות יש לפרש שלא תהא תקומה לשופכי דמים של ישראל כדכתיב ודם עבדיו יקום כתוב במסכת סופרים [פרק י״ג] איש בראש דפא ואת בסופה ועשרת בסוף דפא ופירש רבינו יצחק כזה

ומדקדק מלשון ואת בסופה על כרחנו בסוף השיטה ר״ל שאם בסוף הדף והלא אמרינן שעשרת בסוף דפא אלא בראש שיטה ובסוף שיטה רוצה לומר עוד יש שם במס׳ סופרים [פרק ב׳] צריך שיהא התפר חוץ לכתב ולא מבפני׳ כתב רב האיי גאון שמנהג כל ישראל שהקורא את המגילה קורא ופושטה כאיגרת וכשיגמור חוזר וכורכה ומברך. י״ד וט״ו אסורין בהספד ותענית לכל אדם בין לבני עיירות בין לבני כרכים כדאי׳ במגילת תענית [פרק י״ב] ומביאה בפ׳ סדר תעניות [דף י״ח] כיצד ובפ״ק דמגילה [דף ה׳] ואמר רבא [שם] לא נצרכה אלא לאסור של זה בזה וכמו כן אסורין שני ימים הללו בהספד ותענית באדר הראשון כמו באדר השני כמו ששנינו בפ״ק דמגילה [דף ו׳] אין בין אדר הראשון לאדר השני אלא מקרא מגילה ומתנות לאביונים ואומר בגמ׳ [שם] הא לעניין הספד ותענית וסדר פרשיות זה וזה שוין פירוש סדר פרשיות אם עשו ארבע פרשיות באדר הראשון אין צריך לעשותם בשני אמנם פסקינן שם הלכה כרשב״ג דאמר [שם] שכל מצות שנוהגות בשני אין נוהגות בראשון ולעניין פרשיות נמי צריך לעשותן בשני ומעמיד שם משנתינו [שם] כרשב״ג וכן שונה אותה אין בין ארבעה עשר שבאדר הראשון לארבעה עשר שבאדר השני אלא מקרא מגילה ומתנות לאביוני׳ הא לעניין הספד ותענית זה וזה שוין עוד בפ״ק [דף ה׳] כתוב מתחילה שמחה ומשתה ויו״ט ולבסוף כתוב ימי משתה ושמחה ולא כתיב יום טוב מלמד שלא קבלו ישראל עליהם כי אם לעשות משתה ושמחה אבל יו״ט לא קבלו עליהם ליאסר במלאכה ואעפ״כ במקום שנהגו שלא לעשות מלאכה אין עושין [שם] שרב קלל אדם אחד שראה שזרע פשתן ביום פורי׳ ולא צמח הפשתן ההוא מפני שבאותו מקום נהגו שלא לעשות מלאכה, תני רב יוסף [שם ד״ז] ומשלוח מנות איש לרעהו אילו שני מנות לאדם א׳ ומתנות לאביונים שתי מתנות לשני בני אדם ואמרינן בירושלמי [שם דף ע׳ ע״ב] אין מדקדקין במעות פורי׳ אלא כל הפושט ידו ליטול נותנין לו ובפרק המקבל [דף ע״ח] ובפ׳ האומנין [דף ק״ו] תניא מגבת פורים לפורים ואין העני רשאי לקנות מהן רצועה לסנדלו אלא אם כן התנה במעמד אנשי העיר זו דברי רבי מאיר שאמר משום רבי עקיבא ורשב״ג מיקל והלכה כרבי עקיבא מחבירו אמנם יש ספרים שגורס זו דברי רבי יעקב שאמר משום רבי מאיר ולפי זה יכול להיות שהל׳ כרשב״ג שמיקל בשל סופרי׳ אמר רבא [בפ״ק דמגילה ד״ז] סעודת פורים שאכלה בלילה ממש לא יצא ידי חובתו מ״ט ימי משתה ושמחה כתיב ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר: