חידושי הרמב"ן על הש"ס/מגילה/פרק א

פרקים:    א | ב | ג | ד
גמרא על הפרק
ראשונים על הפרק: רש"י | תוספות | רי"ף | רבינו אשר | ר"ן | רבינו חננאל | רמב"ן | הרשב"א | הריטב"א | תוספות רי"ד
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | רש"ש | טורי אבן | בן יהוידע
על ש"ס: חידושי הרמב"ן | ראשונים | אחרונים
שימו לב, בחלק מהמפרשים פרקים ג' וד' הינם מוחלפים, כמו בירושלמי


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

דף ב עמוד אעריכה


מה ששנינו כרכין המוקפין חומה מימות יהושע בן נון קורין בחמשה עשר כפרים ועיירות גדולות בארבעה עשר. אני תמה מאד, מה ראו על ככה ומה הגיע אליהם לעשות ישראל אגודות במצוה הזו ואע"ג דליכא הכא משום לא תתגודדו דהו"ל שני בתי דינים בשתי עיירות כדאיתא בפ"ק דיומא מ"מ לכתחלה למה חלקום לשתי כתות, ועוד היכן מצינו בתורה מצות חלוקה בכך והתורה אמרה תורה אחת ומשפט אחד יהיה לכם וכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון ושמא י"ל לפי שנעשה הנס בשושן בי"ד ונוח שלהן היה בחמשה עשר קבעו לחמשה עשר יום ביום שהתחילו בו ולפי שעיקר הנס היה בשושן קבעו עמהן מקומות הנכבדין דהיינו כרכין המוקפין ושאר כל עיירו' שהיה הנס שלהן בי"ג ונוח שלהן בי"ד קבעוהו ביום שלהן שהתחילו כדרך שאירע להם כך קבעו אותם, ואין טעם זה מתוק וטוב בעיני לפי שהיה עיקר הנס לשושן עצמו ביום י"ג והנה ראוי שיהיה להם י"ד יו"ט עם כל ישראל אע"פ שעשו בשנת הנס יו"ט בט"ו או שיהיה לשושן יו"ט בי"ד וט"ו הואיל ונעשה בהם נס.

וכשעיינתי בכתובים נתיישב לי הענין יפה לפי שהוא דבר ברור שבזמנו של נס זה כבר נפקדו ישראל ועלו לארץ ברשיון כורש ונתיישבו בעריהם ואע"פ שאמר המן ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים מ"מ אנשי כנסת הגדולה עם רוב ישראל בארץ היו ושוב לא עלו מהם אלא מעטים עם עזרא וכשצוה אחשורוש להשמיד להרוג ולאבד היו הפרזים והעיירות שאין להם חומה סביב בספק וסכנה גדולה שלא יעלו עליהם אויבים יותר מן המוקפין וכענין שאמר בהם בספר עזרא (נחמי' ג') ויהי כאשר שמעו סנבלט וטוביה והערבים והעמונים והאשדודים כי עלתה ארוכה לחומות ירושלים כי החלו הפרצים להסתם ויחר להם מאוד ויקשרו כולם לבוא להלחם בירושלים ולעשות לו תועה ונתפלל אל אלהינו ונעמיד משמר יומם ולילה מפניהם. וכשנעשה הנס עשו כולם יום נוח ומשתה ושמחה דכתיד ושאר היהודים אשר במדינות המלך אחשורוש נקהלו ועמוד על נפשם ביום שלשה עשר ונוח בארבעה עשר ועשה אותו יום משתה ושמחה ושל שושן עשאו ג"כ ממחרת הנס שלהן וזה היה בשנת הנס בלבד ולאחר מיכן בשנים הבאות עמדו פרזים ונהוג מעצמן לעשות יום ארבעה עשר שמחה ומשתה ויום טוב אבל מוקפין לא עשו כלום לפי שהיה הנס גדול בפרזים והיה עליהם הסכנה יותר כדפרישית, וזהו שכתוב ע"כ היהודים הפרזי' היושבים בערי הפרזות עושים את יום י"ד לחודש אדר שמחה ומשתה ולא הוזכרו כאן מוקפין כלל. אחר זמן לאחר שהאיר הקב"ה עיניהם ומצאו סמך מן התורה עמד מרדכי ובית דינו וראו דבריהם של פרזים שראוי הנס הזה לעשות לו זכר לדורות וקבעו אותו על כל ישראל שכולן היו בספק וראוי להקדים פרזים למוקפים מפני שהיה נסם גדול ושהם התחילו במצוה תחל' לעשות להם לבדם יו"ט לפיכך קבעו יו"ט של פרזים ביומן ושיהא מיוחד להם ושל מוקפים קבעו ביום נוח של שושן. 
וזהו שכתוב ויכתוב מרדכי את הדברים האלה וישלח ספרים אל כל היהודים אשר בכל מדינות המלך אחשורוש הקרובים והרחוקים לקיים עליהם להיות עושים את יום י"ד ואת יום ט"ו כלומר שלח להם שיקבלו כולם לעשות זכר לנס ולא יאמרו הרחוקים משושן ומא"י לא היו המן וסיעתו באין עלינו וקבלו ישראל עליהם הדבר. 

וזהו שכתוב וקבל היהודים את אשר החלו לעשות ואת אשר כתב מרדכי אליהם כלומר שקבלו מה שהחלו הפרזים לעשות מעצמן ומה שכתב מרדכי שצוה לכולם לעשות כן ונתן טעם כי המן בן המדתא צורר כל היהודים חשב על היהודים לאבדם הוסיף בכאן מלת כל שהיה הנס לכלם אפי' למוקפים והיינו דאמרינן בגמ' מדפרזים בי"ד מוקפין בט"ו שלא הותקן י"ד אלא לפרזים שהתחילו בו ומקשי ואימא מוקפין כלל לא שלא תקנו אלא מה שהתנו בו והשיב אטו לאו ישראל נינהו לשלוח למקצת ישראל ולא לכלם ועוד מהודו ועד כוש כתיב דכתיב במצותו של מרדכי אל כל היהודים אשר בכל מדינות המלך אחשורוש הקרובים והרחוקים דהיינו מהודו ועד כוש.

ועם כל זה היו בישראל מתיראים לנהוג זה בפרהסיא עד שחזר מרדכי ושלח להם חותם המלכה שצותה לעשות כן ושוב לא נתייראו שהיו אומרים מצות המלכה אנו עושין זהו שכתוב ותכתב אסתר המלכה ומרדכי היהודי את כל תוקף לקיים את אגרת הפורים האלה. 
זהו טעם חלוק התקנה לפרזים ומוקפין והיינו דאמרינן פרזין ומוקפין דכתיב גבי מגילה דהני מגלו והני מכסו, או דילמא משום דהני מיגנו והני לא מיגנו אלמא טעמא דתקנתא משום הצלה הוא דאית להו למוקפי' הצלה דמיגנו בחומתן ונלחמים או דמיכסו ומטמרי מאויבים עכשיו ביררנו הכתובים וטעם התקנה שחלקו הנס לשני ימים. 
והיה ראוי לפי זה שהפרזים בימי אחשורוש יהיו קודמין למוקפין שבימיו אלא לפי שהיה עיקר הנס לאותן שבא"י והיא היתה חרבה שעדיין לא בנו בה כלום משעת עלייתן לא ראוי שיהיו לירושלים עיר הקדש וכל ערי יהודה וישראל הבצורות נידונות כערי הפרזים והחזירו הענין לימי יהושע וחלקו בין המוקפין חומה מימות יהושע בן נון לשאינן מוקפין חומה זהו שאמרו בירושלמי ר' סימון בשם ר"י בן לוי חלקו כבוד לא"י כי היתה חרבה באותן הימים ותלו אותו בימי יהושע ב"נ והיינו כדפרישית דמשום כבוד בעלמא ואע"ג דלשאר דברים למ"ד קדושה ראשונה קדשה לשעת' ולא קדשה לעתיד לבוא אין נוהגת אלא באותן שקדשו בני גולה לענין מגילה לד"ה כל שהיו מוקפין בימי יהושע בן נון קורין בט"ו דליתי' אלא כבוד שנהגו לא"י, דאלת"ה למ"ד קדושה ראשונה ושניה יש להן מוקפין מימי יהושע מאי מהני להו ומתניתין ודאי ד"ה היא וליתא אליבא דרבי אלעזר ברבי יוסי בנחיד ועוד דהא מתניתין הלכה היא וקי"ל קדושה ראשונה לא קדשה לע"ל ובעובדי דגמרא גמי לא דייקינן אלא אי מוקפת חומה מימות יהושע ב"נ או לא אבל אם קדשום עולי גולה לא דייקי כלל אלא ש"מ כדפרישית והא דמקשינן בגמרא גבי כרך שחרב ולבסוף ישב, ישב אין לא ישב לא והתניא רבי אלעזר ברבי יוסי אומר אשר איו לו סומה אע"פ שאין לו עכשיו והיה לו קודם לכן ופרש"י ז"ל משום דקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לע"ל והתם ה"ק ישב אין לא ישב לא שאעפ"י שחרב בינתים לא בטלה קדושה אלא דבעינן חומה בשעת מצוה והתניא דלמ"ד קדשה לע"ל לא בעינן חומה כלל והילכך גבי מגילה דלכ"ע בימות יהושע תליא לא איכפת לן בחומה כלל א"נ נסיב לה מדברי ר' אלעזר ברבי יוסי לומר דאי נסבא כריב"ל דבעי ישב לא מקיימ' אפילו נענין בתי ערי חומה ושלוח מצורעים ואלו לרבנן חרב אעפ"י שישב בטלה קדושתן הא לענין מגילה לד"ה בימות יהושע תלוי הדבר בין חרב בין נתישב. ועכשיו לפי דרך זה נצא מכלל ספק במה שהיו מקצת החכמים חוששין במוקפים חומה שבח"ל אם דינן כדין פרזים שהיו אומרים כיון שתלו הדבר בזמנו של יהושע ב"נ אין דינם אלא בא"י דמה ענין יהושע בן נון לח"ל ועוד דג"ש של פרזי פרזי בשל א"י היא ובאותן שנתקדש וכל המצות האלו נוהגין בהן ואעפ"י שסתם שנינו כרכין המוקפין כיון שהזכירו ימות יהושע ב"נ על כרכין שלו משמע. ורבותינו הצרפתים ז"ל הביאו ראיה שאפי' בח"ל קורין בט"ו ממה שאמרו רב אשי קרא מגילה בהוצל בארביסר ובחמיסר מספקא ליה אי מוקפת חומה מימות יהושע ב"נ או לא והוצל בח"ל היתה כדאמרינן בכתובות נקיטנא בבל לא חזיא חבלי משיח תרגמוה אהוצל ובפסחים אמרי' הוא יוסף איש הוצל הוא יוסף הבבלי ולקמן נמי אמרינן בבבל היכא בבי כנישתא דהוצל. גם זו הראיה אינה מוציאה אותנו מידי ספק לפי שכתוב במקצת הספרים בכאן הוצל דבנימין וכן גרסתו של ר"ש ופירש דתרי הוצל היו חד בחנקו של בנימין וההיא דבבל לא מקריא דבנימין וגא גרסינן בכתובות דבנימין, אבל לפי הטעם שאמרנו דין הפרזים נוהג בכל מקום ולאו דוקא באותם שנתקדשו דהא למ"ד בטלה משבטלה [קדושת] הארץ נמי מגילה נקרא' בהן בט"ו וכדפרי'. 

אלא שיש לחוש עוד ולומר שמא בח"ל לא היו הכרכין המוקפ' חומה ביד ישראג אלא ישראל שבהן בין החומות היו יושבים והיו צריהם עמהם לפנים מן החומה ומה החומה יוועלת נהם אבל מ"מ ביון שעיקר הנס היה בא"י תקנו בבל העולם שיעשו כדרך שהץ עושין. וראיה נדבר דהא לר"י בן קרחה דאית ליה מימות אחשורוש אפילו בחו"ל אית ליה מוקפין כדאמרינן בהדיא כו דר"י בן קרחה כשושן מה שושן מוקפת חומה מימות אחשורוש קורין בט"ו ולא אמרינן אין החומות ביד ישראל ומדר"י בן (לוי) [קרחה] נמי נשמע לרבנן שלא תלקו הס בכל ת"ל דלימרו לרבנן כולהו פרזים נינהו ולימא רבי יהושע בן קרחה למוקפים נינהו כיון דהוו בימי אחשורוש אלא בזמן ההיקף בלחוד נחלקו ועוד מדמקשינן בגמ' לתנא דידן כיון דאית ליה פרזין פרזין מדינה ומדינה למה לי לימא נחלק בין מוקפים דא"י למוקפי' דח"ל ואע"ג דפרזי דתורה בארץ הוה ג"ש לא אתיא להכי ולאו דוקא הוא דהא אמרינן במסכת נידה דברי תורה מדברי קבלה לא גמרי' ג"ש אלא הקישא בעלמא הוא דמקרי פרזי' לזמן דתורה דהיינו מימות יהושע ב"נ ועוד דמתניתין ודאי סתמא קתני ברכין המוקפין חומה קורין כפרים ועיירות גדולות קורין ובכל מקום תנן.

ועוד מצאתי בירושלמי (א,א, וע' פי' קרבן העדה ובאור הגר"א או"ח תרפ"ח,ב) הכרך שחרב אית חמו בו אינן קורין ובחו"ל קורון פי' הכרך שחרב ונטלו ממנו י' בטלנין לשיחזרו שם ישראל שיקראו בט"ו כרך שחרב ולבסוף ישב דר"י בן לוי מיבעיא ליה ופשוט מהא שאלה והלא בחוץ לארץ קורין במוקפין שבה בט"ו אעפ"י שהרבה כרכין בחו"ל שלא היו שם ישראל כלל בימי אחשורוש וכ"ש שלא היה בהן י' בטלנין תדיר וש"מ דבח"ל דבר פשוט הוא שקורין בט"ו במוקפין וכן דעת כל הגאונים ז"ל.

ועכשיו אנו נכנסין בספק אחד במדינות ישנות שלא נודע היקפן אם יצטרכו לקרות שני ימים כשם שאמרו בהוצל וטבריא והאיך יברכו עליה. ומצאתי בתשובות הגאונים ז"ל שאין קורין אלא בי"ד משום דרובא דעלמא אינן מוקפין חומה מימות יהושע ב"נ תיל בתר רובא.

וק"ל א"כ רב אשי למה קרא בהוצל בתרוייהו משום דמספקא ליה וכן בטבריא למאי דס"ד מעיקניא. ואם יאמרו דא"י רובא מוקפין ואין ת"ל בן לאו מילתא היא דודאי עולם כמנהגו נוהג וא"י לא היתה מיושבת יותר מבבל ומצרים ושאר ארצות וכולן שוות בדינן והר"מ במז"ל שכתב בן עיר שהוא ספק קורין בשני הימים ובליליהן ואין מברכין על קריאתה אלא בי"ד הואיל והיא זמן קריאה לרוב העולם.

ולפי דעתי יפה הורו הגאונים ז"ל, דודאי רובא דעלמא פרזים נינהו ובכולהו מכילתי' קרו י"ד פורים סתם וחל להיות סתם משום דרובא בי"ד קרו אבל ספיקם של חכמים הללו בא"י בלבד היה ומפני קבלה שבידם שהיה מהן תופסין ורקת טבריא ומהם היו אומרים שהיא עיר אחרת וכן בהוצל דבנימין הוה ביד מקצתם קבלה שהיא מנויה כיהושע בחלקו של בנימין. והיו חוששין לקבלתם אבל בעלמא ליכא למיחש. ונראין הדברים שגם בזה מנהג חסידות היו נוהגין בכך, שאלו מן הדין כל שקרא בראשון ושמא יצא ידי חובתו הוקל בשני בספק של דבריהם. וספיקא דרבנן לקולא משנה שלימה שנינו (טהרות ד,ז) ששה ספיקות התירו חכמים ספק של דברי סופרים ואדרבא כל מדינא הוה לן למימר בתרווייהו כדאמרינן בכל ספקי דרבנן זיל הכא לקולא וזיל הכא לקולא כדאיתמר בפרק במה מדליקין דלית ליה לחיוביה אלא בוודאי דרבנן, אלא שא"ת כן נמצאת פוטרו בשניהם ומבטל ממנו בוודאי מקרא מגילה לפיכך קורא בראשון פטור מן השני. ואפילו בספק דקבלה, מדינא בתר רובא דעלמא אזלינן ולא לחומרא בעלמא היא. אבל בח"ל (מה) יראו לחדש כלל נ"ל דלענין ברכה ודאי [אינו] מברך לא (ספק לא) בא' ולא בשני דקי"ל ודאי דדבריהם בעי ברכה ספק דדבריהם לא בעי ברכה, שאפילו בספק מילה הורו הגאונים ז"ל שלא יברכו, אא"כ נסמוך על רוב זה שהזכירו ונאמר די"ד חובה וט"ו מנהג חסידות.

אבל כרכין שהן בודאי מוקפין חומה מימות יב"נ קורין כט"ו ולא חיישינן דילמא יצזבו ולבסוף הוקפו וכוליה סוגיין דלקמן הכי משמעותא וטעמא דמילתא משום שדרך בונה גידינות להקיפן חומה תחלה ואח"כ מיישכין אותם.

ומיהו עכשיו לא ראיתי שיהיו נוהגים בי' בטלנין של בית הכנסת בשום מקום, וקי"ל כרך שאין בו עשרה בטלנין נדון ככפר, אלא שיש לומר כל כרך גדול שנמצאים שם לעולם י' מזומנין לבית הכנסת בשעת תפלה ואין תפלה נפסדת מהן בעונתה קורין בט"ו דהיינו נמי בטלנין של ב"ה כיון דלעולם איכא עשרה דמבטלי מלאכתן ואזלי לביהכ"נ ואע"ג דלא מסיימי. ולא כדברי האומרים דבעינא י' מזומנים לכך. והכי משמע מדאמרינן כרך איצטריכא ליה ואע"ג דמיקלעי ליה מעלמא. אלמא אי מכרך גופיה נינהו מהני ואע"ג דלא הוו מזומנים. ובירושלמי (א,ד) תני י' בטלנים ממלאכתן לבה"כ רבי יהודה אומר כגון אנו שאין אנו צריכים אלא לתלמודנו. 

וראיתי בתוספת לרבינו הצרפתים ז"ל שהם סבורים לומר דמוקפי' ואע"פ שאין שם י' בטלנים קורין בט"ו ולא שנינו אלא בעיר שנידון ככפר להקדים והא דאמרינן כרך שאין בו עשרה בטלנים נדון בכפר לאו כרך המוקף מימות יהושע קאמר אלא בסתם כרכין המוזכרים בתלמוד שהם מדינות גדולות כענין שאמרו לקמן בבני העיר (כו,א) אבל לא של כרכין ותנן [כתובות קי,א] אין מוציאי' מעיר לכרך ומכרך לעיר ואיתמר (שם ד,א) כגון מתא מתסיא דמפקא מכרך ומפקא מכפר, וה"ק אפי' ברך גדול דהוא מקום קרנות ושווקים ומיקלעי לה בטלנין נדון ככפר. והביאו ראיה ממה שהקשו כאן מאי קמ"ל חנינא איזו היא עיר גדולה ומאי קושיא קמ"ל דאפילו במוקפין מימות יהושע בעינן עשרה בטלנין ואנן עיר גדולה תנן כרכין המוקפין לא תנן.

ועוד הביאו ראיה מדאמרינן כרך שישב ולבסוף הוקף נידון ככפר ובודאי לענין מנילה אתמר מדקאמר נדון כבפר דאלו לענין בתי ערי חומה הוה ליה למימר נדון כבתי החצרים ועוד מדמסדר לה בגמרא הכא במגילה, והיכי דמי אם יש בו עשרה בטלנים אפילו הוקף אמאי נדון ככפר להקדים ליום הכניסה והרי היא עיר גדולה ואם אין בה עשרה בטלנין אפי' הוקף ולבסוף ישב נדון ככפר אלא כרכין הללו שהוזכרו כאן מדינות גדולות הם זו היא שיטתם.

ולפי דעתי סכינ' חריפ' מפסק' שמעתתא, אלא כל כרך האמור במגילה במוקפין מימות יהושע קאמר, והיינו דקאמרינן נדון ככפר, [ואי] שאינו מוקף הוה ליה למימר הרי זה כפר כדקתני במתני' (דף ה) דכפר ממש הוי. ומה שהקשו בגמ' מאי קמ"ל חנינא משום דפשיט להו דכל דלא קביעי בתפלה ובקריאת תורה שווין נינהו לענין הקדמה ליום הכניסה. והאי דנקט בישב ולבסוף הוקף נדון ככפה לאו לענין הקדמה קאמר אלא שהוא ככפר גמור שאין לו חומה כלל בין לענין מגילה בין לענין בית בבתי ערי חומה ומדמתרגמינן חצרים כפרניתא ולא מיתני ליה נדון כעיר לענין בתי ערי חומה הילכך נקיט ליה לישנא דשוי בכולהו דכפר גופיה אי אית ביה' עשרה בטלנין לא מקדים.

ועדיין יש לי לומר שלא הפסידו כרכין המוקפין בדינן משום בטלנין אלא שמקדימין דכל דלית להו ית הכנסת קבוע לתפלה ולקריאת התורה ראויין הם להקדמה כעיירות [שאין בהם י' בטלנין] אבל במקום שאין ניקדימין קריאתן בט"ו היא ונדון ככפר להקדמה ולא כעיר לזמן קריאה קאמר.

אבל בירושלמי מצאתי תני כרך שאין בו עשרה בטלנין תקנתו קלקלתו ונעשית כעיר. וזו ראיה שדין מוקפין שאין בהם עשרה בטלנין כדין עיירות ומקדימין שלא כדברי פלפול רבותינו הצרפתים ז"ל. וכן נלמוד מכאן שזמנן בי"ד כעיר דלאו משמע דנעשית כעיר שאין בה עשרה להקדים כלבד קאמר דהוה ליה למימר בכפר אלא בעיר לגמרי קאמר ותקנתו היא כשקורא בי"ד שהוא עיקר הנם והכל קורין בו. אבל מדברי הר"מ במז"ל נראה שהכרבין המוקפין חומה שאין בהם עשרה בטלנים זמנן ט"ו והוא גורס בירובלווי כפר שאין בו עשרה כלו' עשרה בטלנים תקנתו קלקלתו. ואינו נכון בסוגיא שם, וגרסת ר"ח ז"ל כך היא – כרך, וכן דעת הגאונים ז"ל דכל שאין בו עשרה בטלנים בין מוקף בין עיר' קורין בי"ד, וכן עיקר.


דף י עמוד בעריכה


ודאתא עלה בהא דאמרינן חדא מינייהו ר"א בר' יוסי אמרה דתניא ר"א בר' יוסי אומר אשר לא חומה וכו'. קשיא לי מה ענין זה לזה לקדושה ראשונה אם קדשה לעתיד לבוא. לעולם אימא לך ר"א בר' יוסי נמי לא קדשה אלא שדרש מן המקרא הזה שאין חומה מעכבת וכל זגין שנוהגת קדושה זו באותן שהחומה שלהן. קיימת נוהגת נמי באותן שנפלה חומתן אבל משבטלה האויץ כשגלו ממנה ונעשית של כל העמים הרי היא כחוצה לארץ ' לכל חובת קרקע ובטל כולן בין שחומתן קיימת או שאינה קיימת.

ונראה לי דהא דר"א בר' יוסי ודאי לא שייכא כלל בפלוגתא דקדשה לעתיד לבוא אלא הכי קאמרינן חדא מינייהו ר"א ברבי יוסי אמרה דשמעינן ליה דמיירי בדין בתי ערי חומה ובזמן קדושה שלהן ואיירי נמי בהו לענין קדושת הארץ וחדא מהנך ברייתות דידיה היא ולא מסיימא לן כלל אי קמייתא אי בתרייתא והיינו לישנא דקאמרינן חדא מינייהו. וחלו לפי פירוש רש"י ז"ל ובעלי הפירושים כולם ז"ל הוה לן למימר הך בתרייתא ר"א בר' יוסי אמרה.


דף יא עמוד בעריכה


הא דאמרינן באגדה בלשאצר מנה וטעה אנא מנינא ולא טעינא. ואמרינן נמי באחשורוש כיון דחזא דמלו שבעין ולא איפרוק אמר השתא ודאי תו לא מיפרק', אפיק מאני דבי מקדשא ואשתמש בהו, בא שטן וריקד ביניהם והרג את ושתי, קשה עלי זה הענין כיון שראה אחשורוש דבלשאצר טעה ונענש בידוע ודאי שהן עתידין להגאל ונבואה של ירמיה ששמע עליה נבואת אמת היא, וכיון שכן היאך הוא סומך על שום חשבון ודאי עתידה דבר ליגע ויענש. ועוד קשה לי האיך אמר כיון דמלו שבעין ולא אפרוק והלא כבר עלו ברשיון כורש כל הקהל כאחד ארבע רבוא ונתיישבו בערי יהודה ושוב לא עלו בבנין הבית אלא מועטי' עם עזרא במצות דריוש הפרסי בנו של אחשורוש ואסתר. ועוד היכי אפיק מאני דבי מקדשא ואשתמש בהו והלא בימי כורש כבר העלו אותם כדכתיב והמלך כורש הוציא את כלי בית ה' אשר הוציא נ"נ מירושלם ויתנם בבית אלהיו ויוציאם כורש מלך פרס ע"י מתרדת הגזבר ויספרם לששבאצר הנשיא ליהודה וכתיב הכל העלה ששבאצר עם העלות הגולה מבבל לירושלם.

וי"ל ולתרץ שהיה אחשורוש סובר בלשאצר מנה יטעה ונענש לפי שבימיו עתידין להיות להם פקידה וכבר נפקדו ועלו ואנא מנינא ולא טעינא ואראה אם יהיה להם עוד גאולה אחרת ובנין בית המקדש וכיון דחזא דמלו לחשבונו נמי ולא נבנה הבית ולא נגאלו לגמרי אבל נשארו גדוליהם ורובן בבבל אמר תו לא מפרקי הני ולא יהיה להם גאולה אחרת ולא יבנה ביהמ"ק שלהם וכל מה ששמעתי שאמר להם הנביא שלהם הכל בא בפקודתו של כורש ועליה היה עונשו של בלשאצר.

וענין הכלים הללו שאחשורוש נשתמש בהם היה לפי שנבוכדנצר בגלות הראשון לקח מקצת כלים של בית המקדש ולא כולם דכתיב ויתן ה' בידו את יהויקים מלך יהודה ומקצת כלי בית האלהים ויביאם ארץ שנער בית אלהיו ואת הכלים הביא בית אוצר אלהיו והם היו ששלח כורש במעלה הראשונה דכתיב ויתנם בבית אלהיו ויוציאם כורש כו' לפי שנתמלאו להם ע' שנה אבל שאר הכלים נשארו בבית המקדש עד החורבן ולקח אותם נבוזראדן ומקראות מלאים הם בספר ירמיהו והם לא נתמלאו להם עדיין שבעים שנה ונשארו בבבל עד בנין הבית נתקיים בכלים מה שנתקיים בבית המקדש ובעם הגולים תחלה נפקדו לשבעים של גלות ראשון והגולים בשעת חרבן נגאלו לע' של חרבן וכן הבנין למלאת שבעים לחרבן הבית היה ובאותו זמן השיבו שאר הכלים דודאי נגאלו והחזירום שכן ירמיה מתנבא על הכלים הנותרים בבית ה' בבלה יובאו ושמה יהיו עד יום פקדי אותם נאם ה' והעליתים והשיבותים אל המקום הזה.

ושמא זהו מה שצוה ארתחשסתא לעזרא ומניא די מתיהבין לך לפלחן בית אלהך השלם קדם אלה ירושלם ולא היו לו כלים הללו נדבה ולפיכך כתיב בהן אתם קדש לה' והכלים קודש וגומר ובאלו הכלים הנותרים בהם שנשתמש אחשורור והשטן רקד ביניהם שצמח להרוג ושתי כדי שתבא גאולה לישראל ע"י אסתר.