פתיחת התפריט הראשי

פרקים:    א | ב | ג | ד
ראשונים על הפרק: תוספות | רי"ף | רבינו אשר | הריטב"א | הרשב"א | תוספות רי"ד
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | רש"ש | טורי אבן | בן יהוידע
על ש"ס: רבינו אשר | ראשונים | אחרונים
שימו לב, בחלק מהמפרשים פרקים ג' וד' הינם מוחלפים


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן אעריכה

א מגילה נקראת באחד עשר בשנים עשר בשלשה עשר בארבעה עשר ובחמשה עשר לא פחות ולא יותר. כרכין המוקפין חומה מימות יהושע בן נון קורין בחמשה עשר ועיירות גדולות קורין בארבעה עשר. אלא שהכפרים מקדימין ליום הכניסה. כיצד חל להיות בשני כפרים ועיירות גדולות קורין בו ביום ומוקפין חומה למחר חל להיות בשלישי או ברביעי כפרים מקדימין ליום הכניסה ועיירות גדולות קורין בו ביום ומוקפין חומה למחר חל להיות בחמישי כפרים ועיירות גדולות קורין בו ביום ומוקפין חומה למחר חל להיות בערב שבת כפרים מקדימין ליום הכניסה ועיירות גדולות ומוקפין חומה קורין בו ביום חל להיות בשבת כפרים ועיירות גדולות מקדימין ליום הכניסה ומוקפין חומה למחר חל להיות אחר השבת כפרים מקדימין ליום הכניסה ועיירות גדולות קורין בו ביום ומוקפין חומה למחר:

גמ' היכא רמיזא אמר רב שמן בר אבא אמר רבי יוחנן אמר קרא לקיים את ימי הפורים האלה בזמניהם זמנים הרבה תקנו להם חכמים ואימא זמנים טובא זמניהם דומיא דזמנם מה זמנם תרי אף זמניהם תרי ואימא תריסר ותליסר אמר רב שמואל בר יצחק שלשה עשר זמן קהלה לכל היא פרש"י שנקהלו לעמוד על נפשם ולכך לא צריך קרא ולא נהירא דנהי דנקהלו בו ביום כיון שקבעו הקריאה בי"ד ובחמשה עשר מנא לן שיכולין לקרות בו ועוד דלא זמן המלחמה גורמת הקריאה אלא זמן המנוחה כדכתיב כימים אשר נחו בהם היהודים וגו'. ונראה לר"י דסוגית גמרא דידן כעין הירושלמי (פ"א ה"א) דפריך התם על שנויא דכימים אשר נחו ואימא י"ב י"ג כנגד י"ד וט"ו ומשני רבי חלבו י"ג זמן מלחמה היא והוא מוכיח על עצמו שאין נייחא. פירוש ליכא לרבויי דלא הוו כימים אשר נחו בהם. אלא מעתה לא יקראו בו. לפניו ולאחריו קורין בו אין קורין והכי נמי איכא לפרושי סוגיא דידן זמן קהלה פי' זמן מלחמה וליכא לרבויי מכימים אשר נחו בהם ולא מזמניהם דמשמע זמנים אחרים דומיא דאלו זמנים דהוה בהו נייחא ולא צריך קרא לרבויי דמכל מקום קורא (ולא צריך קרא) דמק"ו אתי כדאיתא בירושלמי. ולא נהירא לרבינו תם דהוה ליה למימר זמן מלחמה הוא ועוד קשיא ליה האי דקאמר ולא צריך קרא לרבויי דאין דרך הש"ס (לסתור) דבריו כיון שלא הוזכר הקל וחומר בגמרא דידן ופירש רבינו תם זמן קהלה לכל היא שהכל מתאספין לתענית אסתר ובאים בני הכפרים לעיירות לומר סליחות ותחנונים לפי שבו נקהלו לעמוד על נפשם והיו צריכים רחמים. וכן מצינו במשה שעשה תענית כשנלחם בעמלק דכתיב ומשה אהרן וחור עלו ראש הגבעה ודרשינן במסכת תענית מכאן לתענית צבור שצריך שלשה מכאן נראה לרבינו תם סעד לתענית אסתר שאנו עושין כמו שעשו בימי מרדכי ואסתר כשנקהלו היהודים לעמוד על נפשם ולא מצינו לו סמך בשום מקום אלא בכאן ומה שאנו מקדימין התענית ליום חמישי היכא שחל פורים להיות במוצאי שבת ולא עבדינן ליה בערב שבת נמצא בתשובת הגאונים לפי שרגילין בתענית להרבות בסליחות ובתחנונים ולא יתכן לעשות כן בערב שבת לפי שלא יוכלו לטרוח לכבוד השבת ובמסכת סופרים (פי"ז הל' ד) איתא שרבותינו שבמערב מתענין באדר שלשה תעניות של אסתר אע"פ שאותן היו בניסן לא היו רוצים להתענות בניסן שנגאלו בו אבותינו והוקם המשכן: ואימא שיתסר ושיבסר אמר קרא ולא יעבור. אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן זו דברי רבי עקיבא סתימתאה אבל חכמים אומרים בזמן הזה הואיל ומסתכלין בה אין קורין אותה אלא בזמנה כלומר הואיל ועיניהם של עניים נשואות למקרא מגילה כדי לחלק להם מעות פורים ביום קריאתה לפיכך אין קורין אלא בזמנה שאם יקראו אותה קודם זמנה יחלקו להם מעות פורים ביום קריאתה כדאמרינן לקמן (דף ד:) גובין בו ביום ומחלקין בו ביום ומוציאין המעות קודם י"ד ולא יהיה להם במה לשמוח בפורים ואמרינן לקמן (דף ה') אבל שמחה אינה נוהגת אלא בזמנה () והא דאמרינן בזמן הזה לפי שמצויין רוב עניים ויש שגורסי' הואיל ומסתכנין בה כלומר באותו הזמן שהיו ישראל יכולין להעמיד בדתותיהם ואין באין לידי סכנה היו קורין י"א י"ב י"ג אבל בזמן הזה אין קורין אותה אלא בזמנה שהוא י"ד וט"ו וכן הלכתא: כרכין המוקפין חומה מימות יהושע בן נון קורין אותה בחמשה עשר. מנא לן אמר רבא דאמר קרא על כן היהודים הפרזים וגו' מדפרזים בארבעה עשר מוקפין חומה בחמשה עשר ושושן אע"פ שאינה מוקפת חומה מימות יהושע בן נון קורין בט"ו מ"ט הואיל ונעשה בו נס והיהודים אשר בשושן נקהלו בשלשה עשר בו בארבעה עשר בו ונוח בחמשה עשר בו וגו' אריב"ל כרך וכל הסמוך לו אע"פ שאינה נראה עמו כגון שיושבת העיר בנחל או כל הנראה עמו אע"פ שלא סמך לו כגון שיושבת בראש ההר נידון ככרך וקורין בט"ו ועד כמה (לעיל דף ב ע"ב) א"ר ירמיה מיל:

סימן בעריכה

ואריב"ל כרך שישב ולבסוף הוקף נידון ככפר דכתיב ואיש כי ימכור בית מושב עיר חומה שהוקף ולבסוף ישב ולא שישב ולבסוף הוקף וילפינן קריאת המגילה מבתי ערי חומה וקשה דהיכי מיירי אי דלית ביה עשרה בטלנין אפי' הוקף ולבסוף ישב נמי נידון ככפר דהא אמר ריב"ל כרך שאין בו עשרה בטלנין נידון ככפר אי דאית ביה עשרה בטלנין הוה ליה למימר נידון כעיר וקורין בי"ד הלכך נראה דהא דאריב"ל כרך שאין בה עשרה בטלנין נידון ככפר לא איירי במוקף חומה מימות יהושע בן נון כסתם כרך האמור בכל מקום לענין מקרא מגילה אלא כשאינו מוקף חומה מימות יהושע איירי והוי כסתם כרכים האמורים בכל הש"ס שהן עיירות גדולות אבל במוקף מימות יהושע בן נון אין צריך עשרה בטלנין ואריב"ל כרך שאין בו עשרה בטלנין נידון ככפר ואע"ג דאתו ליה מעלמא וכרך שהיה מוקף מימות יהושע ואע"פ שאין לו עכשיו קורין בט"ו דתניא רבי אליעזר ברבי יוסי אומר אשר לוא חומה חומה אע"פ שאין לו עכשיו והיה לו קודם לכן:

סימן געריכה

משפחה ומשפחה למה לי אמר רבי יוסי בר חנינא להביא משפחות כהונה ולויה שמבטלין מעבודתן ובאין לשמוע מקרא מגילה מכאן סמכו של בית רבי שמבטלין תלמוד תורה ובאין לשמוע מקרא מגילה תניא נמי הכי כהנים בעבודתן ולוים בדוכנם וישראל במעמדן מבטלין מעבודתם ובאין לשמוע מקרא מגילה: אמר רבא פשיטא לי עבודה ומקרא מגילה מקרא מגילה עדיף מדר' יוסי בר חנינא ת"ת ומקרא מגילה מקרא מגילה עדיף מדסמכו של בית רבי תלמוד תורה ומת מצוה מת מצוה עדיף מדתניא מבטלין ת"ת להוצאת המת ולהכנסת כלה לחופה עבודה ומת מצוה מת מצוה עדיף מולאחותו מת מצוה ומקרא מגילה מאי בתר דבעיא הדר פשטה מת מצוה עדיף מדאמר מר גדול כבוד הבריות שדוחה את ל"ת שבתורה:

סימן דעריכה

אמר ריב"ל נשים חייבות במקרא מגילה שאף הן היו באותו הנס. לשון מקרא מגילה משמע שיכולות נשים לקרותה ולהוציא אנשים ידי חובתן ואמרי' נמי בריש ערכין הכל כשרין לקרות את המגילה הכל לאתויי מאי לאתויי נשים משמע שמרבה נשים אף לקרותה ולהוציא אנשים וכן פרש"י התם. ובעל ההלכות פסק שהנשים אינן חייבות אלא בשמיעה אבל קריאתה אינה מוציאה אנשים ידי חובתן שחייבין בקריאה עד שישמעו מפי אנשים המחוייבין בקריאה כמותן ואין שמיעתן מנשים חשובה כאלו הן עצמן קורין והביא ראיה מן התוספתא (פרק ב) דקתני הכל חייבין בקריאת מגילה וכו' ומוציאין רבים ידי חובתן טומטום ואנדרוגינוס חייבין ואינם מוציאין את הרבים ידי חובתן אנדרוגינוס מוציא את מינו ואינו מוציא את שאינו מינו טומטום לא מוציא לא את מינו ולא את שאינו מינו מי שחציו עבד וחציו בן חורין אינו מוציא לא את מינו ולא את שאינו מינו נשים ועבדים וקטנים פטורין ממקרא מגילה ואין מוציאין רבים ידי חובתן עכ"ל התוספתא והוסיף בהלכות גדולות אלא שחייבות בשמיעה למה שהיו הכל בספק להשמיד להרוג ולאבד והואיל והכל היו בספק הכל (היו) חייבין בשמיעה. ירושלמי (פ"ב ה"ד) ר' יהושע בן לוי הוה מכנש כל אנשי ביתו וקורא לפניהם מגילת אסתר ורבי יונה אבוה דרבי מנא היה מתכוין לקרותה לפני הנשים שבביתו שהכל היו בספק והכל חייבים בשמיעה וצריך לתרץ לפי ה"ג ותוספתא הא דאמר בערכין הכל כשרין לקרות לאתויי נשים לא שיוציאו אנשים בקריאתן אלא דוקא נשים דלא תימא אף נשים אינן יוצאות אלא בקריאה חשובה של אנשים קא משמע לן שהאשה מוציאה חבירתה:

סימן העריכה

ואמר ר' יהושע ב"ל פורים שחל להיות בשבת פי' חמשה עשר של כרכים שחל להיות בשבת שואלין () ודורשין בענינו של יום הלכות פורים כדאמרינן דורשין הלכות הפסח בפסח הלכות עצרת בעצרת והלכות החג בחג אבל מקרא מגילה בשבת לא קרינן מאי טעמא דאמר רבה הכל חייבין במקרא מגילה ואין הכל בקיאין במקרא מגילה גזירה שמא יטלנה וילך אצל בקי ללמוד ויעבירנה ד' אמות ברשות הרבים והיינו טעמא דלולב והיינו טעמא דשופר:

סימן ועריכה

ואמר ר"י בן לוי חייב אדם לקרות את המגילה בלילה ולשנותה ביום שנאמר (תהלים כב) אלהי אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא דומיה לי. היה אומר רבינו תם ז"ל אף על פי שבירך זמן בלילה חוזר ומברך זמן אף ביום דעיקר קריאתה הוי ביום יותר מבלילה דהכי משמע לישנא דקרא אקרא יומם אע"פ שלילה לא דומיה לי וקראתי בלילה ביום תהא עיקר הקריאה וגם עיקר פרסומי ניסא הוא ביום בזמן משתה ושמחה ומתנות לאביונים ומשלוח מנות ותנן לקמן (דף כ:) כל היום כשר לקרות את המגילה קתני וכל הלילה כשר לקריאת מגילה לא קתני לפי שאינה עיקר קריאה בלילה וקתני נמי (לקמן דף כ.) אין קוראין את המגילה ולא מוהלין ולא טובלין אלא ביום ומפרש בגמ' מנלן דכתיב והימים האלה ביום אין בלילה לא לימא תיהוי תיובתא דר' יהושע בן לוי וכו' ומשני כי קתני אדיום ומיהו מדקתני מקרא מגילה בהדייהו שמע מינה דעיקר מקרא מגילה הוי ביממא ועוד מדאמרינן לקמן (דף כא:) מאי מברך מנ"ח ולא קאמר בלילה מברך מנ"ח וביום מ"נ כדקאמר גבי נר חנוכה יומא קמא מברך ננ"ח וכו' אלמא משמע דמנ"ח מברך ביום ובלילה ועוד שבני הכפרים שהיו מקדימין ליום הכניסה מסתמא ביום היו באים לשמוע את המגילה כשבאין לשמוע קריאת התורה אלמא שעיקר קריאתה ביום ואע"ג דהוה סלקא דעתא למיתנייה מתניתין דידיה ביממא מ"מ לא מיתוקם הכי: אמר רב מגילה בזמנה קורין אותה ביחיד שלא בזמנה (אין) קורין אותה (אלא). בעשרה פרש"י שלא בזמנה כגון בני הכפרים שמקדימין ליום הכניסה ואע"ג דבימי רב ליכא להך הקדמה דאין קורין אותה אלא בזמנה פלוגתא דזמנה אשמועינן דבזמנה קורין אותה ביחיד ורב אסי אמר בין בזמנה ובין שלא בזמנה (אין) קורין אותה (אלא) בעשרה ויש מפרשים שלא בזמנה כגון שחל ארבעה עשר להיות בשבת לבני עיירות וט"ו לבני כרכין שמקדימין וקורין בע"ש לבני כרכין הוה עובדא וחש לה רב %להא דרב אסי ואע"ג דחש ליה רב לדרב אסי קי"ל כרב דהא ר' יוחנן קאי כוותיה דאמר רבי חייא בר אבא א"ר יוחנן (לקמן דף יט:) הקורא במגילה הכתובה בין הכתובים לא יצא ולא אמרן אלא בצבור מכלל דביחיד יצא ושמעינן מהא דקורין אותה ביחיד כרב דאמר בזמנה קורין אותה ביחיד וכן פסק רבינו תם ובסדר רב עמרם פסק כרב אסי מדחש ליה רב לדרב אסי וכן מסתבר והא דר' יוחנן אינה ראיה דאף לרב אסי קריאה ביחיד כדפי' רש"י דמצוה לחזור אחר עשרה ואם לא מצא עשרה אינו פטור מקריאה אלא קורא ביחיד:

סימן זעריכה

כתב רב האי גאון מנהג דחזי לנא דמאן דקרי ליה למגילה קורא ופושט כאגרת אבל קורא וכורך כספר תורה לא חזי לנא:

מתני' איזהו עיר גדולה כל שיש בה עשרה בטלנין פחות מכן הרי זה כפר באלו אמרו מקדימין ולא מאחרין אבל זמן עצי הכהנים תשעה באב חגיגה והקהל מאחרין ולא מקדימין אע"פ שאמרו מקדימין ולא מאחרין מותרין בהספד ובתענית ומתנות לאביונים א"ר יהודה אימתי במקום שנכנסין בשני ובחמישי אבל במקום שאין נכנסין בשני ובחמישי קורין אותה בזמנה:

גמ' תנא עשרה בטלנין של בית הכנסת. באלו מקדימין וכו' פי' בקריאת מגילה ובתרומת שקלים דכתיב ולא יעבור אבל סעודת פורים וסעודת ר"ח וספק מילה וזמן עצי הכהנים וחגיגה ותשעה באב והקהל מאחרין ולא מקדימין תשעה באב אקדומי פורענותא לא מקדמינן והנך לא מטא זמנייהו:

מתני' קראו את המגילה באדר הראשון ונתעברה השנה קורין אותה באדר השני אין בין אדר הראשון לאדר השני אלא מקרא מגילה ומתנות לאביונים. נראה לומר דסיפא ארישא קיימא היכא דקרא המגילה בארבעה עשר ונתעברה השנה אז אין בין אדר ראשון לשני אלא מקרא מגילה ומתנות לאביונים דאע"פ דעשאו בראשון צריכין לחזור ולעשותן בשני אבל כל שאר דברים שעשאום בראשון ושוב נתעברה השנה אין צריכין לחזור () ולעשותן בשני והיכא דנתעברה השנה קודם אדר ראשון () אז הוי אדר הראשון כמו שבט ואהא קאמר גמרא הא לענין פרשיות זה וזה שוין כלומר שאם קראו באדר הראשון כל ארבעה הפרשיות ושוב ראו שיש צורך לעבר השנה אין צריך לעשותן בשני אבל לא מסתבר כלל שבכל השנים המעוברות יקראו הפרשיות בשני אדרים. ושוין בהספד ותענית שאסורים בזה ובזה פי' אם קראו המגילה בארבעה עשר ובו ביום עברו השנה אסור בהספד ותענית אבל בשאר שנה מעוברת נראה לי שמותר בהספד ותענית כך נראה לי לפרש השיטה:

גמ' ומוקמינן מתניתין כרבן שמעון בן גמליאל והכי קאמר אין בין ארבעה עשר של אדר הראשון לארבעה עשר של אדר השני אלא מקרא מגילה ומתנות לאביונים הא להספד ותענית שניהם שוין וכן הלכה ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים תני רב יוסף ומשלוח מנות איש לרעהו שתי מנות לאדם אחד ומתנות לאביונים שתי מתנות לשני בני אדם אביי בר אבין ורב חיננא בר אבין מחלפי סעודתייהו להדדי:

סימן חעריכה

אמר רבא מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ברוך מרדכי לארור המן. אמרי' בירושל' (ירושלמי מגילה ג ז|פרק בני העיר הלכה ז]]) שצ"ל אחר קריאת המגילה ארור המן ברוך מרדכי ארורה זרש ברוכה אסתר ארורים כל הרשעים ברוכים כל ישראל גם חרבונה זכור לטוב. ואמר רבא סעודת פורים שאכלה בלילה לא יצא ידי חובתו מאי טעמא ימי משתה ושמחה כתיב ותני ר' יוסף שמחה מלמד שאסור בהספד ומשתה מלמד שאסור בתענית וי"ט שאסור בעשיית מלאכה רבה ברי' דרבא אמר משתה ושמחה קבילו עלייהו מלאכה לא קבילו עלייהו דמעיקרא כתיב שמחה ומשתה וי"ט ולבסוף כתיב (ביה) לעשות אותם ימי משתה ושמחה ואלו י"ט לא כתיב ביה וכן הלכה וקי"ל דהני תרי יומי דאינון ארביסר וחמיסר אסירי בהספד ובתענית דכתיב במגילת תענית את יום י"ד (לחדש אדר) ואת יום ט"ו ימי פוריא אינון דלא למספד בהון ואמר רבא לא נצרכה אלא לאסור את של זה בזה ואת של זה בזה פי' בני עיירות אסורין בחמשה עשר ובני כרכין בארבעה עשר: גרסינן בראש השנה (דף יח:) רב ור' חנינא אמרי בטלה מגילת תענית ר' יוחנן ור' יהושע בן לוי אמרי לא בטלה ומסיק התם הלכתא חנוכה ופורים לא בטלו אית דבעי למימר כיון דלא בטלי ואוקמו אדינייהו לפניהם ולאחריהם אסור ואית דאמרי לא עדיף לפניהם ולאחריהם משאר יומי מגילת תענית וכן מסתבר ולכך נהגו להתענות בשלשה עשר באדר ולמאי דפרישית לעיל (סי' א) זמן קהלה לכל היא הוי תענית אסתר תקנת חכמים אף קודם שבטלה מגילת תענית: תנו רבנן ארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות שנתנבאו להם לישראל לא פיחתו ולא הותירו על מה שכתוב בתורה אפי' אות אחת חוץ ממקרא מגילה מאי דרוש אמר ר' חייא בר אבין אמר ר' יהושע בן קרחה ק"ו ומה מעבדות לחירות אמרו שירה ממות לחיים לא כ"ש אי הכי הלל נמי נימא אמר ר' יצחק לפי שאין אומרים הלל על נס שבחוצה לארץ מתקיף לה רנב"י הרי יציאת מצרים נס שבחוצה לארץ הוי וקרי הלילא התם כדתניא עד שלא נכנסו לארץ הוכשרו כל הארצות לומר שירה משנכנסו לארץ לא הוכשרו כל הארצות לומר שירה רב נחמן אמר קריאתה זו היא הלילא רבא אמר בשלמא התם הללו עבדי ה' ולא עבדי פרעה אלא הכא הללו עבדי ה' ולא עבדי אחשורוש אכתי עבדי אחשורוש אנן הלכך לא אמרינן הלילא בפוריא:

סימן טעריכה

אמר רבי אבא דמן יפו עשרת בני המן ועשרת בעי למימרינן בנשימה אחת מאי טעמא כולהו בהדי הדדי נפיק נשמתייהו אמר ר' יונה אמר ר' זירא וי"ו דויזתא צריך למימתחה כי זקפה מאי טעמא כולהו בחדא זקיפא איזדקיפו. יש מפרשים מותח בקריאתה ויש מפרשים בכתיבתה והיא מאלפא ביתא של אותיות גדולות: אמר רב חיננא בר פפא דרש ר' שילא איש כפר תמרתא כל השירות כולן אריח על גבי לבינה ולבינה על גבי אריח חוץ משירה זו שהיא אריח על גבי אריח ולבינה על גבי לבינה מאי טעמא אמר רבי אבהו שלא תהא תקומה למפלתן:

הדרן עלך מגילה נקראת