פסחים ד א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
רב בר אחוה דר' חייא ובר אחתיה כי סליק להתם אמר ליה אייבו קיים אאמר ליה אימא קיימת אמר ליה אימא קיימת אמר ליה אייבו קיים אמר ליה לשמעיה בחלוץ לי מנעלי והוליך כלי אחרי לבית המרחץ שמע מינה תלת ש"מ גאבל אסור בנעילת הסנדל ושמע מינה דשמועה רחוקה אינה נוהגת אלא יום אחד ושמע מינה המקצת היום ככולו ההוא דאמר דונו דיני אמרי שמע מינה מדן קאתי דכתיב (בראשית מט, טז) דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל ההוא דהוה קא אזיל ואמר אכיף ימא אסיסני ביראתא בדקו ואשכחוהו דמזבולן קאתי דכתיב (בראשית מט, יג) זבולון לחוף ימים ישכון:
והשתא דקיימא לן דלכולי עלמא אור אורתא הוא מכדי בין לרבי יהודה ובין לר' מאיר חמץ אינו אסור אלא משש שעות ולמעלה ונבדוק בשית וכי תימא זריזין מקדימין למצות נבדוק מצפרא דכתיב (ויקרא יב, ג) וביום השמיני ימול בשר ערלתו ותניא וכל היום כולו כשר למילה אלא שזריזין מקדימים למצות שנאמר (בראשית כב, ג) וישכם אברהם בבקר אמר רב נחמן בר יצחק בשעה שבני אדם מצויין בבתיהם ואור הנר יפה לבדיקה אמר אביי זהילכך האי צורבא מרבנן לא לפתח בעידניה באורתא דתליסר דנגהי ארבסר דלמא משכא ליה שמעתיה ואתי לאימנועי ממצוה בעו מיניה מרב נחמן בר יצחק המשכיר בית לחברו בארבעה עשר על מי לבדוק על המשכיר לבדוק דחמירא דידיה הוא או דלמא על השוכר לבדוק דאיסורא ברשותיה קאי ת"ש חהמשכיר בית לחברו על השוכר לעשות לו מזוזה התם הא אמר רב משרשיא מזוזה חובת הדר היא הכא מאי אמר להו רב נחמן בר יצחק תנינא טהמשכיר בית לחברו אם עד שלא מסר לו מפתחות חל ארבעה עשר על המשכיר לבדוק ואם משמסר לו מפתחות חל ארבעה עשר על השוכר לבדוק בעו מיניה מרב נחמן בר יצחק המשכיר בית לחברו בארבעה עשר חזקתו בדוק או אין חזקתו בדוק למאי נ"מ ילישייליה דליתיה להאי דלשיוליה לאטרוחי להאי מאי אמר להו רב נחמן בר יצחק תניתוה הכל נאמנים על ביעור חמץ אפילו נשים אפילו עבדים אפילו קטנים מאי טעמא מהימני
רש"י
עריכה
רב בר אחוה ובר אחתיה דר' חייא הוה - אייבו אביו של רב אחיו של ר' חייא היה מן האב כדאמרינן בפ"ק דסנהדרין (דף ה.) אייבו וחנא ושילא ומרתא ור' חייא כולהו בני דר' אחא מכפרי הוו ואימא שהיתה אמו של רב אחותו של ר' חייא היתה מן האם:
כי סליק - רב מעירו מבבל לארץ ישראל שהיה ר' חייא שם:
אמר - ר' חייא לרב אייבו אביך הוא קיים:
א"ל - רב:
אימא קיימת - בלשון שאילה כלומר עד שאתה משאיל על אבי שאל על אמי שאף היא אחותך:
אמר לו - עוד ר' חייא לרב ואימא אחותי קיימת:
אמר ליה - רב:
אייבו קיים - ואבי כלום קיים הוא עדיין לא השיבותיך עליו ומאליו הבין וי"א בניחותא היה משיבו רב על מי שאינו שואל כדי שיבין מן הכלל וקשה בעיני לומר שיוציא רב דבר שקר מפיו:
חלוץ לי מנעלי - להתאבל על אחי ואחותי:
והולך כלי אחרי לבית המרחץ - ללמד הלכה לתלמידים נתכוון שאין שמועה רחוקה שלאחר שלשים יום נוהגת אלא יום אחד ומקצתו ככולו ואינו צריך לישב כל היום כולו מדאמר ליה והולך לי כלי אחרי לבית המרחץ ולא המתין עד למחר אלמא שעה אחת די:
ההוא דהוה קאמר דונו דיני - בכל דבר משא ומתן שהיה לו עם אדם היה אומר תמיד בא לדין ואינו נשמע לדבר אדם אלא על פי דיין:
אכיף ימא אסיסני ביראתא - אתקן בירונות אם היו לי פלטין לבנות לא הייתי קובעם אלא על שפת הים ותמיד היה משתבח בשפת הים ובתשובות הגאונים מצאתי אכיף ימא אסנא בראתא ופירוש כך היה משתבח בשפת הים ואומר תמיד סנאים שעל שפת הים ברושים הם במקומות אחרים ולשון זה הגון סנה בלשון ארמי אסנה ברוש ברותא:
בין לר' מאיר ובין לרבי יהודה - דאיפליגו במתניתין בהרחקה דעבוד רבנן לדאורייתא חמץ אינו אסור מן התורה בבל יראה ובאכילה אלא משש שעות משעברו שש שעות כדיליף לקמן מן אך חלק ומן לא תשחט על חמץ:
נבדוק - חמץ בתחלת שש וקודם איסורו יבערנו למה לי לאקדומי כולי האי דבשלמא אי אור יממא הוא איכא לתרוצי דמתניתין נמי בשש קאמר אבל השתא תקשה:
נבדוק מצפרא - דאיכא הקדמה לזריזים כדאשכחן גבי מילה ובזריזותיה דאברהם שנאמר וישכם אברהם בבקר שלא המתין עד הנץ החמה ומכל מקום בלילה לא הקדים:
ואור הנר יפה לבדיקה - בלילה אבל ביום מחשיך ואם תאמר יבדוק לאור היום הא ילפינן לקמן מחיפוש שמצותו בנר:
לא יפתח בעידנא - לא יתחיל בגירסא אם קבע עת לתורה בלילות לא יתחיל להתעסק בשמעתתא:
באורתא דתליסר נגהי ארבסר - לילי יציאת שלשה עשר שהוא כניסת ארבעה עשר והוא ליל בדיקת חמץ:
דחמירא דידיה הוא - החמץ שבבית שלו הוא:
ברשותיה קאי - שהרי עתה הבית שלו:
לעשות לו מזוזה - אלמא מידי דמצוה עליה רמיא:
חובת הדר - לפי שהיא משמרתו וכתיב ביתך ביאתך נכנס ויוצא בה אבל הכא בדיקת חמץ דרבנן דאי משום בל יראה ובל ימצא הא אמר לקמן דסגי ליה בבטול בעלמא אי מסיח דעתיה מיניה ומשוי ליה כעפרא ואמר כל חמירא דבביתא הדין כו' ורבנן הוא דאצרוך בדיקה והשתא כי האי גוונא מיבעיא לן טורח זה על מי מוטל:
מסירת מפתח - הוא קנין השכירות ואם עד שלא מסר המפתח נכנס ליל ארבעה עשר חלה חובת הבדיקה על המשכיר שעדיין היתה ברשותו ואף על פי שמסר לו ביום כבר חלה חובה עליו:
בארבעה עשר - שחרית מי מחזקינן ליה להאי משכיר דודאי בדקו אמש כמצות חכמים אי לא:
למאי נפקא מיניה לישייליה - להאי אם בדקו אם לאו:
כגון דליתיה להאי - משכיר למישייליה ומיבעי לן לאטרוחי להאי שוכר לבדוק מספק מאי:
נאמנין על ביעור חמץ - להעיד בארבעה עשר שבדקו בעליו אמש:
מאי טעמא נאמנין - הא לאו בני אסהודי נינהו לאו משום דבלאו אמירה דידהו נמי מחזקינן ליה בדוק דודאי לא עבר זה על דברי חכמים ואפילו הוא עם הארץ לשאר דברים חבר הוא לענין בדיקה דהכל זריזין:
תוספות
עריכה
אבא קיים א"ל אבא קיים אימא קיימא א"ל אימא קיימא. זאת גירסת פר"ח פי' ר' חייא שאל על אביו אם הוא קיים ורב השיב לו שאביו של רב קיים וכן באם ולפי גירסת הספרים ר' חייא שאל על אביו אם הוא קיים והשיב לו רב אימא קיימת פי' אימא של רב היא קיימת ולא רצה להשיב אבא קיים שלא יטעה רבי חייא ויסבור שמשיבו על מה ששאלו דקרי אינשי לאבי אבא אבא לכך פירש הגמרא דרב בר אחוה ובר אחתיה דר' חייא הוה לפרש טעמא למה משיב כן:
שנאמר וישכם אברהם בבקר. ואם תאמר והיכי מוכח מהאי קרא דזריזין מקדימין למצות ואין מקדימין טפי מצפרא והא בפרק גיד הנשה (חולין צא. שם) יליף ר' אבהו מהאי קרא דתלמיד חכם לא יצא יחידי בלילה ויש לומר דהכא מוכח מקרא דעקידה דלא היה נמנע אברהם מלצאת יחידי בלילה דשלוחי מצוה אינן נזוקין ועוד דשני נעריו היו עמו והתם מוכח מוישכם אברהם בבקר דכתיב גבי סדום דלא היה מצוה ויחידי היה שלא רצה שיראו במפלתן של סדום:
על המשכיר לבדוק דחמירא דידיה הוא. אין לפרש הטעם כיון דשלו הוא ואין אדם יכול לבטל אלא הוא חייב לבדוק דא"כ אמאי נקט משכיר לחברו בי"ד אפילו בי"ג יתחייב המשכיר מהאי טעמא לבדוק לכך מפרש ר"י דחמירא דידיה הוא וחל עליו חיוב בדיקה שעה אחת קודם שהשכירה ומייתי ראיה ממזוזה דאע"פ דחל חיוב קודם שהשכיר על השוכר לעשות מזוזה ודחי דמזוזה חובת הדר הוא כלומר אפי' לא היה משכירה היה יכול ליפטר ממזוזה שלא היה דר ומשתמש בבית אבל גבי חמץ [אילו] לא ישכיר לאחר יצטרך לבדוק:
אם משמסר המפתח. פירש"י דמסירת המפתחות קונה ואין נראה לר"י דהא אמר במרובה (ב"ק עט.) כשם שקרקע נקנית בכסף בשטר ובחזקה כך שכירות [קרקע] נקנה בכסף וכו' ולא אמרי' דמהני מסירת המפתח אלא כמאן דאמר לך חזק וקני כדאמרינן בהפרה (ב"ק נב. ושם) ומפרש ר"י דהכא שמסר לו המפתח ולא החזיק ומי שיש בידו מפתח כשחל י"ד חייב לבדוק דאותו שאין בידו מפתח איך יכנס ויבדוק מיהו אם הפקיד אדם מפתח ביתו אצל אדם אחר אינו חייב הנפקד לבודקו אלא דוקא כשרוצה להחזיק בבית ולקנותו [וע"ע תו' ב"ק נב. ד"ה כיון ותו' ב"ב נב: ד"ה נעל]:
עין משפט ונר מצוה
עריכהמתוך: עין משפט ונר מצוה/פסחים/פרק א (עריכה)
יב א טור ושו"ע יו"ד סי' ת"ב סעיף י"ב:
יג ב טור ושו"ע יו"ד סי' ת"ב סעיף ב':
יד ג מיי' פ"ה מהל' אבל הלכה א', סמג עשין מדרבנן ב, טור ושו"ע יו"ד סי' שפ"ב סעיף א':
טו ד ה מיי' פ"ז מהל' אבל הלכה א', סמג שם, טור ושו"ע יו"ד סי' ת"ב סעיף א':
טז ו מיי' פ"א מהל' מילה הלכה ח', סמ"ג עשין כח, טור ושו"ע יו"ד סי' רס"ב סעיף א':
יז ז מיי' פ"ב מהל' חמץ ומצה הלכה ג', סמ"ג עשין לט, טור ושו"ע או"ח סי' תל"א סעיף ב':
יח ח מיי' פ"ה מהל' מזוזה הלכה י"א, סמ"ג עשין כג, טור ושו"ע יו"ד סי' רצ"א סעיף ב':
יט ט מיי' פ"ב מהל' חמץ ומצה הלכה י"ח, סמ"ג עשין לט, טור ושו"ע או"ח סי' תל"ז סעיף א':
ראשונים נוספים
מתוך: רבינו חננאל על הש"ס/פסחים/פרק א (עריכה)
רבי חייא שאל לרב בן אחיו שהוא בן אחותו כשעלה לארץ ישראל אמר ליה אבא קיים כלומר אבי חי הוא לא בקש רב לומר לו כי מת או לא אמר לו אבי שלי חי כלומר אביך אינו חי וכן השיב לו על אמו כענין הזה:
ולמדנו ממנו שלשה דברים שאבל אסור בנעילת הסנדל וכי מקצת היום ככולו וכי שמועה רחוקה אינה נוהגת אלא יום אחד:
ולמה שנינו אור ארבעה עשר בודקין את החמץ. כלומר למה אין בודקין ביום אלא בלילה ואוקימנא בשעה שבני אדם מצויין בבתיהם מפני שביום טרודין הן בשוק ובערב באין לבתיהן וכן בלילה יפה אור הנר לבדוק בו כי ביום אינו מאיר וכן אמר רב הונא בתלמוד ארץ ישראל כדהוינן ערקין באלין בתותה דסדרא רובא היינו מדליקין כשהיו כהים היינו יודעין שהוא יום וכד הוו מבהיקין היינו יודעין שהוא לילה:
המשכיר בית לחברו השוכר חייב במזוזה שהמזוזה חובת הדר היא:
המשכיר בית בארבעה עשר בניסן על מי לבדוק ופשטנא על המשכיר לבדוק דתניא המשכיר בית לחברו אם עד שלא חל י"ד מסר לו המפתח על השוכר לבדוק ואם משחל י"ד מסר לו המפתח על המשכיר לבדוק שכבר נתחייב מבערב.
רב בר אחוה דרבי חייא דהוא בר אחתיה הוה: עיקר הפירוש כפירש"י ז"ל כי רבי חייא שאל את רב על אביו ואמו של רב שהיו אחיו של רבי חייא, וכתב הרי"ט ז"ל ולפי שיטה זו לא נלמוד מכאן כי שמועה רחוקה על אביו ועל אמו (הוה) [אינה] נוהגת אלא יום אחד, מיהו הכי קושטא דמילתא כדברירנא בדוכתה (מועד קטן כ א) בס"ד ע"כ.
שמע מינה אבל אסור בנעילת הסנדל: הקשה הרי"ט ז"ל מאי קאמר הא בהדיא שמעינן ליה מיחזקאל (מועד קטן טו ב), ותירץ דהא קמ"ל דאע"ג דשמועה רחוקה אין לו לנהוג כל עניני אבילות ובמקצתה (הרילו) [הקילו] צריך שינהוג מאותן שהם בגופו כגון נעילת הסנדל וכיוצא בו, וסברינא בדוכתה, וזהו שלא חלץ תפיליו מדלא מפרש לה תלמודא, וכן בדין (שהביא) [שהרי] אף אבל גמור אינו אסור בהם מיום שני ואילך ע"כ.
שמע מינה מקצת היום ככולו: הקשה הוא ז"ל למה לי ב' ש"מ, לימא שמע מינה שמועה רחוקה אינה נוהגת אלא שעה אחת, ותירץ דהא קמ"ל דלעלמא לענין שביעי (אינה) [אי"נ] שלשים הוה כן מדסגי הכא שהוא כיום אחרון. ואף אנו נלמוד מכאן דמתאבלין על פי קרוב ולא דייקו לה בגמרא משום דהא פשיט להו דהא מילתא דעבידא לאגלויי היא ע"כ.
אמר רב נחמן בר יצחק בשעה שבני אדם מצויין בבתיהם ואור הנר יפה לבדיקה: יש שפי' ומצוי להם אור הנר, וכתב הרי"ט ז"ל וא"כ אדם בטל ויש לו אור רשאי לבדוק ביום, ואינו נכון חדא דלישנא לא משמע הכי, ועוד (שבית של מי) [שבירושלמי] (ה"א) משמע דבלילה דוקא, הלכך ה"פ בשעה שבני אדם מצויין בבתיהם וסיפק בידם לעשות וגם יש אחרת גדולה מזו שאור הנר יפה לבדיקה בלילה יותר ע"כ.
אמר אביי הלכך האי צורבא מרבנן כו': פירש הרי"ט ז"ל כיון דטעמא לאו משום זריזות אלא משום שאור הנר יפה ראוי שלא לטרוף השעה ותהא בדיקה שלא כראוי הלכך לא ליפתח (שלא) בעידניה, וכתב ז"ל מיהו אם פתח אינו נדחה לגמרי אלא יקצר כל מה שאפשר, ודוקא לעידניה דהיינו דרך קבע, בעתו הקבועה ללילה, אבל בדרך עראי לעיוני בעלמא שרי, וכיון דעידניה שהיא מצוה אסרינן ק"ו לאכילה ומרחץ וחבריהם שהוא אסור, ומיהו אף בהנהו אפשר לומר שאם התחילו אין מפסיקין כיון דכל [ה]לילה זמניה ע"כ.
בעו מיניה מרב נחמן בר יצחק המשכיר בית לחבירו בי"ד (על מנת) [על מי] לבדוק על המשכיר לבדוק דחמירא דידיה הוא: כתב הרי"ט ז"ל ליכא לפרושי דחמירא דידיה ואיהו בעי לבטוליה ומשום הכי בדיקה עליה רמיא דא"כ אפי' בי"ג נמי, אבל יש לפרש דחמירא דידיה הוא וכיון דכן עליו חלה חובת ביעור בי"ד. ופשט להו רב נחמן תניתוה אם עד שלא מסר לו המפתח חל ארבעה עשר וכו'. פרש"י ז"ל משום דמסירת מפתח קונה, וכתב הרי"ט ז"ל דאע"ג דהכי איתא בירושלמי (ב"ב פ"ג ה"א), ליתא, דבגמרא דילן אמרינן בהדיא במסכת בבא קמא פרק שור שנגח את הפרה ((דף נב.) שאין מסירת מפתח קונה אלא במקום שאמר לו לך חזק וקני, והכא היינו טעמא דתלי במסירת מפתח, דמי שסיפק בידו לעשות עליה רמיא מילתא לפי שיש על כל אחד טעמא, ולאפוקי מוסר מפתח ביתו לאיניש דעלמא בפקדון שאין הנפקד ההוא חייב, וכן פירשו בתוספות, והשתא ודאי הא במשכיר קודם לי"ד הוא, וכיון שכן אהדר רב נחמן בר יצחק טפי ממאי דבעו מיניה שאפי' (בשעה) [בשוכר] קודם לי"ד הדין תלוי במסירת המפתח וכש"כ במי שלא השכיר אלא בי"ד ממש שעל המשכיר לבדוק כיון דחמירא דידיה, ואילו מעיקרא לא איבעיא לן כלל במשכיר קודם י"ד, וכתב ז"ל כי זה תימא, ופירש בשם רבותיו דמעיקרא נמי הכי איבעיא לן המשכיר בית לחבירו על מנת שיבוא השוכר לדור בו בי"ד על מי לבדוק, וגריס הכי בי"ד על מי לבדוק כו', +א"ה, כנראה ר"ל על מי לבדוק בי"ד.+ והרב אלפסי ז"ל גריס בהלכות המשכיר בית לחבירו בי"ד אם עד שלא מסר לו מפתח וכו', וכתב הרי"ט ז"ל דאינו מחוור דאם השכיר[ות] היתה בי"ד היכי מסיים אם עד שלא מסר המפתח כו'.
דליתיה קמן דנישייליה: יש למדין מכאן שאין סומכין על החזקות כל היכא דאפשר למידע קושטא, כגון ראה אחד ששחט או בדיקת סכין לאחר שחיטה, וכתב הרי"ט ז"ל ולדברינו שכתבנו שם בס"ד (חולין ג ב) דסמכינן אחזקה י"ל שאין כל החזקות שוות, וכן האמת, ע"כ.
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה