רש"י על בראשית מו
<< · רש"י על בראשית · מו · >>
פסוק א (כל הפסוק)
"בארה שבע" - כמו לבאר שבע ה"א בסוף תיבה במקום למ"ד בתחלתה
"לאלהי אביו יצחק" - חייב אדם בכבוד אביו יותר מכבוד זקנו לפיכך תלה ביצחק ולא באברהםפסוק ב (כל הפסוק)
פסוק ג (כל הפסוק)
פסוק ד (כל הפסוק)
פסוק ו (כל הפסוק)
פסוק ז (כל הפסוק)
פסוק ח (כל הפסוק)
פסוק י (כל הפסוק)
פסוק טו (כל הפסוק)
"אלה בני לאה ואת דינה בתו" - הזכרים תלה בלאה והנקבות תלה ביעקב ללמדך אשה מזרעת תחלה יולדת זכר איש מזריע תחלה יולדת נקבה
"שלשים ושלש" - ובפרטן אי אתה מוצא אלא ל"ב אלא זו יוכבד שנולדה בין החומות בכניסתן לעיר שנא' אשר ילדה אותה ללוי במצרים לידתה במצרים ואין הורתה במצריםפסוק יט (כל הפסוק)
פסוק כו (כל הפסוק)
"כל הנפש הבאה ליעקב" - שיצאו מארץ כנען לבוא למצרים, ואין "הבאה" זו לשון עבר אלא לשון הווה, כמו "בערב היא באה" (אסתר ב, ד) וכמו "והנה רחל בתו באה עם הצאן" (בראשית כט, ו), לפיכך טעמו למטה באל"ף, לפי שכשיצאו לבוא מארץ כנען לא היו אלא ששים ושש. והשני, "כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים" הוא לשון עבר, לפיכך טעמו למעלה בבי"ת, לפי שמשבאו שם היו שבעים שמצאו שם יוסף ושני בניו ונתוספה להם יוכבד בין החומות.
ולדברי האומר תאומות נולדו עם השבטים, צריכים אנו לומר שמתו לפני ירידתן למצרים, שהרי לא נמנו כאן.
פסוק כח (כל הפסוק)
"להורות לפניו" - כתרגומו לפנות לו מקום ולהורות האיך יתיישב בה
"לפניו" - קודם שיגיע לשם ומ"א להורות לפניו לתקן לו בית תלמוד שמשם תצא הוראהפסוק כט (כל הפסוק)
"ויאסור יוסף מרכבתו" - הוא עצמו אסר את הסוסים למרכבה להזדרז לכבוד אביו
"וירא אליו" - יוסף נראה אל אביו
"ויבך על צואריו עוד" - לשון הרבות בכיה וכן (איוב לד) כי לא על איש ישים עוד לשון רבוי הוא אינו שם עליו עילות נוספות על חטאיו אף כאן הרבה והוסיף בבכי יותר על הרגיל אבל יעקב לא נפל על צוארי יוסף ולא נשקו ואמרו רבותינו שהיה קורא את שמע