ביאור:בראשית לג ג

אין לדף הזה גרסאות שנסקרו, וייתכן שהוא מעולם לא עבר בדיקת איכות.

בראשית לג ג: "וְהוּא עָבַר לִפְנֵיהֶם וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה שֶׁבַע פְּעָמִים עַד גִּשְׁתּוֹ עַד אָחִיו."



בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית לג ג.

וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה שֶׁבַע פְּעָמִים

עריכה

לא ברור מה קרה בדיוק, ומי התחיל לנוע ראשון יחסית לתגובת השני:

  • מתי עשו פקד על צבאו לשבת, עזב את צבאו, ורץ לכיוון יעקב.
  • מתי יעקב התחיל לנוע, עבר את נשותיו וילדיו והתחיל להשתחוות לעשו שבע פעמים.

סביר שיעקב נע קדימה בין ילדיו ועבר לפניהם, כאילו שהוא מגיש את עצמו כקורבן. עשו ראה שיעקב מתקדם לקראתו אבל המחנות עומדים במקומם. יעקב התקדם והשתחווה, ולכן עשו פקד על צבאו לשבת, ורץ לקראת יעקב. יעקב גמר את שבע ההשתחוויות ועמד במקומו, ואז הגיע עשו לבדו לתוך האזור שהיה בשליטת צבאותיו של יעקב ושניהם "וַיְחַבְּקֵהוּ וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ, וַיִּבְכּוּ" (ביאור:בראשית לג ד).

לא נאמר שעשו פקד על צבאו לשבת על הכלים. אולם כאשר המפקד רץ קדימה הצבא מיד מצטרף. לכן כדי למנוע זאת עשו היה חייב לפקוד על צבאו לא לזוז, ולא לתת שום תנועת איום שתביא להתפצצות ואובדן שליטה.

וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה

עריכה

מדוע היה חשוב ליעקב להתקדם לפני המחנה ולהשתחוות לעשו?

צריך להבין שעשו חשב שיעקב מחכה לו בגלעד, שמשם יצאו המלאכים, כי זה מקום יותר בטוח להגנה בראש המצוק.
כאשר יעקב שמע מהמלאכים שעשו בא לקראתו עם ארבע מאות איש, הוא ירד מהגלעד ונע במהירות עד נחל היבוק שזה בערך חצי דרך להר שעיר.
כאשר עשו הופיע במעלה הדרך בבוקר שלמחרת, סביר שהוא הופתע לראות שני צבאות נמצאים מדרום למעבר היבוק. אין סיבה שעשו ידע מי הצבאות האלה.
עשו היה יכול לחשוב שזה צבא של לבן שליווה את יעקב השב בחוסר כול לאביו, הן יעקב אמר לו שיש לו רק שור אחד, חמור אחד, עבד אחד, ושפחה אחת, ללא בנים או נשים (ביאור:בראשית לב ו).

עשו הבין שמאוד מסוכן לעבור בין שני צבאות שיתקיפו אותו משני צדדים.
סביר שבשלב זה עשו הבין שהרועים שהביאו את חמשת העדרים כמנחה מיעקב, הם חיילים מאומנים בקלע ובמקל (טובים לפחות כמו דוד במלחמתו בגולית, ולא חסרים חלוקי נחל ואבנים בכנען), וכך נמצא צבא נוסף בעורפו.

בטוח שעשו עצר את צבאו וחשב מה לעשות:

  1. האם לשלוח אדם לברר מי עומד בדרכו - זה היה יכול להיות פתרון טוב וחברותי.
  2. לסגת, לברוח - זה לבטח לא מתאים לכבודו.
  3. לנסות לעקוף את המחנות שלפניו - הוא לא יכול לחצות את הירדן, וגם לא יכול לטפס לכיוון הההרים כדי לעקוף.
  4. לצאת להתקפה - זאת שגיאה חמורה הן הצבאות לפניו והצבא מאחוריו היו מחסלים אותו בקלות, במיוחד שליעקב היו גמלים רבים והוא היה יכול להעביר כוחות במהירות ממקום למקום. בנוסף, יעקב היה במעלה הדרך צפונה, כך שחיצים של יעקב יעופו רחוק יותר מהחיצים של עשו.

יעקב הבין שעשו נבוך ומדוכא.
כדי להקל עליו לצאת בשלום מהמצב המסוכן, יעקב התקדם וחשף את עצמו, והשתחווה לעשו שבע פעמים. סביר שעשו זיהה את יעקב הקטן, והבין שיעקב נותן לו כבוד מלכות ומבקש ממנו סליחה על גנבת ברכת אביו. הוא הבין שליעקב יש עדיפות צבאית, וכל שנשאר לו לעשות זה להורות לצבאו לשבת, והוא רץ לחבק את אחיו באהבה.