ביאור:בראשית מו ל

בראשית מו ל: "וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף אָמוּתָה הַפָּעַם אַחֲרֵי רְאוֹתִי אֶת פָּנֶיךָ כִּי עוֹדְךָ חָי."

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית מו ל.

אָמוּתָה הַפָּעַם אַחֲרֵי רְאוֹתִי אֶת פָּנֶיךָ כִּי עוֹדְךָ חָי

פעמים יעקב התרגש:

כאשר נודע לו שיוסף הוא השליט המצרי, יעקב אמר: "רַב עוֹד, יוֹסֵף בְּנִי חָי; אֵלְכָה וְאֶרְאֶנּוּ בְּטֶרֶם אָמוּת" (ביאור:בראשית לה כח)
כאשר יוסף בא בלבוש מלכות לבקר אותו בגושן, יעקב אמר: "אָמוּתָה הַפָּעַם אַחֲרֵי רְאוֹתִי אֶת פָּנֶיךָ כִּי עוֹדְךָ חָי"

בחייו של יעקב היו הרבה מאוד מקרים שפחד מוות היה מעורב בו:

עשו מכר לו את הבכורה כי: "הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת, וְלָמָּה זֶּה לִי בְּכֹרָה" (ביאור:בראשית כה לב)
רבקה אמרה לו: "הִנֵּה עֵשָׂו אָחִיךָ מִתְנַחֵם לְךָ לְהָרְגֶךָ" (ביאור:בראשית כז מב)
רחל אימה בהתאבדות: "הָבָה לִּי בָנִים, וְאִם אַיִן, מֵתָה אָנֹכִי" (ביאור:בראשית ל א)
לבן רדף אחריו עם צבאו: "וַיִּקַּח אֶת אֶחָיו עִמּוֹ, וַיִּרְדֹּף אַחֲרָיו" (ביאור:בראשית לא כג)
איים להרוג את הגנב במחנה: "עִם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶת אֱלֹהֶיךָ, לֹא יִחְיֶה"
עשו בא לקראתו עם 400 חילים, ויעקב אמר: "הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי, מִיַּד עֵשָׂו: כִּי יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ" (ביאור:בראשית לב יב)
בניו הענישו את שכם: "וַיָּבֹאוּ עַל הָעִיר בֶּטַח;,וַיַּהַרְגוּ כָּל זָכָר" (ביאור:בראשית כד כה).
הוא פחד מאנשי כנען: "וַאֲנִי מְתֵי מִסְפָּר, וְנֶאֶסְפוּ עָלַי וְהִכּוּנִי וְנִשְׁמַדְתִּי אֲנִי וּבֵיתִי" (ביאור:בראשית כד ל).
רחל מתה בלידתו של בנימין.
כותונת יוסף מלוכלכת בדם מוצגת בפניו והוא קופץ למסקנה, ללא חקירה: "כְּתֹנֶת בְּנִי, חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ, טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף" (ביאור:בראשית לז לג).
יעקב חשש לשלוח את בנימין: "וְאֶת בִּנְיָמִין אֲחִי יוֹסֵף, לֹא שָׁלַח יַעֲקֹב אֶת אֶחָיו: כִּי אָמַר: פֶּן יִקְרָאֶנּוּ אָסוֹן" (ביאור:בראשית מב ד).
שמעון נשאר בן ערובה במצרים: "אֹתִי שִׁכַּלְתֶּם, יוֹסֵף אֵינֶנּוּ, וְשִׁמְעוֹן אֵינֶנּוּ, וְאֶת בִּנְיָמִן תִּקָּחוּ, עָלַי הָיוּ כֻלָּנָה" (ביאור:בראשית מב לו).

והנה אחרי כל הפחדים שלו יעקב שומע שיוסף חי, והוא גם רואה אותו בחייו. איזה אושר ושמחה הציפו אותו להגיד שמרוב התרגשות ושמחה הוא כבר מוכן למות כי הוא זכה בכל האושר האפשרי. כמובן הוא נהנה לחיות עוד 17 שנים במצרים.

אָמוּתָה הַפָּעַם

יעקב מאן להתנחם על אובדן יוסף (ביאור:בראשית לז לה). סביר שיעקב התפלל, ביקש, נשבע ונדר נדר כהרגלו (ביאור:בראשית כח כ), בבקשה מאלוהים שיתן לו לחיות לפחות עד שהוא יראה את יוסף חי. ניתן להבין זאת מדברי יעקב ליוסף "רְאֹה פָנֶיךָ לֹא פִלָּלְתִּי" (ביאור:בראשית מח יא), וזה סימן שהוא פילל והתפלל. היה חשוב ליעקב להרגיש שהוא לא הרג את יוסף כאשר הוא ניסה אותו בשלחו אותו לאחיו. יעקב קיווה שאלוהים יודיע ליוסף שהוא ישמור עליו בדרכו. והנה יוסף נעלם, ואולי מת. לדעתו, אלוהים לא שמר על יוסף. יעקב, ששם את עצמו במרכז העולם (ביאור:בראשית לז י), לא הבין שלמעשה אלוהים הציל את יוסף, ותפקידו שלו, כשומר גחלת העם, נגמר.

עכשו כאשר נודע לו שיוסף חי, הוא מיד אמר: "רַב עוֹד, יוֹסֵף בְּנִי חָי, אֵלְכָה וְאֶרְאֶנּוּ בְּטֶרֶם אָמוּת" (ביאור:בראשית מה כח), וכאשר הוא ראה את יוסף הוא אמר: "אָמוּתָה הַפָּעַם, אַחֲרֵי רְאוֹתִי אֶת פָּנֶיךָ, כִּי עוֹדְךָ חָי". ניתן להבין שיעקב חשב שהוא כפוף לנדרו ואלוהים ידרוש ממנו למות כפי שהוא נדר, ולכן מותו קרוב, וכך הוא אמר לפרעה "מְעַט וְרָעִים, הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי, וְלֹא הִשִּׂיגוּ אֶת יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אֲבֹתַי" (ביאור:בראשית מז ט).