קטגוריה:בראשית מג כז
וישאל להם לשלום ויאמר השלום אביכם הזקן אשר אמרתם העודנו חי
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
וַיִּשְׁאַל לָהֶם לְשָׁלוֹם וַיֹּאמֶר הֲשָׁלוֹם אֲבִיכֶם הַזָּקֵן אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם הַעוֹדֶנּוּ חָי.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
וַיִּשְׁאַ֤ל לָהֶם֙ לְשָׁל֔וֹם וַיֹּ֗אמֶר הֲשָׁל֛וֹם אֲבִיכֶ֥ם הַזָּקֵ֖ן אֲשֶׁ֣ר אֲמַרְתֶּ֑ם הַעוֹדֶ֖נּוּ חָֽי׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
וַ/יִּשְׁאַ֤ל לָ/הֶם֙ לְ/שָׁל֔וֹם וַ/יֹּ֗אמֶר הֲ/שָׁל֛וֹם אֲבִי/כֶ֥ם הַ/זָּקֵ֖ן אֲשֶׁ֣ר אֲמַרְתֶּ֑ם הַ/עוֹדֶ֖/נּוּ חָֽי׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים: המפרשים עונים לשאלות • ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
תרגום
| אונקלוס: | וּשְׁאֵיל לְהוֹן לִשְׁלָם וַאֲמַר הַשְׁלָם אֲבוּכוֹן סָבָא דַּאֲמַרְתּוּן הַעַד כְּעַן קַיָּים׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וּשְׁאֵיל לְהוֹם לִשְׁלָם וַאֲמַר הַשְׁלָם לַאֲבוּכוֹן סָבָא דַאֲמַרְתּוּן לִי הַעוֹד כְּדוֹן קַיָים: |
אבן עזרא (כל הפרק)
השלום אביכם הזקן — שם תחת שם התאר. והיא דרך קצרה, כאילו אמר: "השלום לאביכם"; וכן: "אתה שלום" (שמואל א כה, ו):
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
וַיִּשְׁאַל לָהֶם לְשָׁלוֹם
יוסף קיבל כבוד מלכות ומנחה מכובדת. האחים הביאו את בנימין לפניו. אביו נכנע לו ושלח את בנימין. יוסף העריך את חשיבות הרגע, ולמעשה ברגע זה הוא היה יכול להתגלות.
יוסף מברך את אורחיו בשלום, ובשאלה לשלומם ולשלום אביהם.
הֲשָׁלוֹם אֲבִיכֶם הַזָּקֵן
יוסף לא עמד בפתוי, וסקרנותו כמעט חושפת אותו בשאלתו "הֲשָׁלוֹם אֲבִיכֶם הַזָּקֵן"? יעקב באמת היה זקן, בבואו למצרים, ככתוב: "וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל פַּרְעֹה: יְמֵי שְׁנֵי מְגוּרַי שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה" (ביאור:בראשית מז ט). יוסף דאג שמהמשחקים שלו אביו ימות מצער או מזקנה והוא לא יראה אותו, ולא יזכה לברכתו. בסוף יעקב חי שבע עשרה שנים במצרים, ככתוב: "וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה; וַיְהִי יְמֵי יַעֲקֹב, שְׁנֵי חַיָּיו, שֶׁבַע שָׁנִים וְאַרְבָּעִים וּמְאַת שָׁנָה" (ביאור:בראשית מז כח).
יוסף מיד ממשיך ומזכיר לאחים שהם דיברו על אביהם הזקן, ואומר: "אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם", כאילו שזה רק חשוב להם ולא חשוב לו, והוא רק שואל מנימוס. האחים לא ראו שמאלפי אנשים הבאים לקנות אוכל, רק הם זכו לאכול בביתו, והוא זוכר את דבריהם, בענינים טפלים בשביל שליט, משנה לפרעה, במצרים.
יתכן שיוסף גם מנסה להאשים את אחיו באחריות לאביהם, הן הם השתהו זמן רב לפני שבאו עם בנימין.
הַעוֹדֶנּוּ חָי
בהתחלה יוסף רצה לדעת אם אחיו הרגו את בנימין ולקחו את כל רכושה של רחל לעצמם. עכשו יוסף רוצה לדעת אם האחים הרגו את אביהם כדי שיוכלו לקחת את בנימין למצרים.
- השאלה מעליבה במידה מסוימת, כאילו שיוסף חושב שאביהם כבר מת - לדוגמא אדם פוגש את חברו ושואל: "מה שלום בנך, העודו חי?"
- התוספת "הַעוֹדֶנּוּ חָי" מגבילה את תשובתם של האחים לשאלה: "הֲשָׁלוֹם אֲבִיכֶם הַזָּקֵן". ללא התוספת האם הוא חי, האחים יכולים להתחיל לספר לו את כל בעיותיו ושלומו של יעקב אביהם. התוספת הגבילה אותם לתשובה קצרה - חי או לא.
- יתכן שזה כל מה שיוסף רצה לדעת, או כל מה שהוא היה יכול לשאול בלי לעורר חשד שיש לו עניין אישי עם אביהם.
- חוקרים מעלים את האפשרות שיוסף חשד שאביו פקד על אחיו להרוג אותו ולכן שלח אותו, לבדו, אליהם בשכם. יוסף רוצה לפגוש את אביו כדי לוודא את יחסו ותגובתו, כאשר יעקב ישמע שיוסף חי. למעשה בהמשך, יהודה, מפריך את החשד הזה באומרו בשם יעקב: "אַתֶּם יְדַעְתֶּם כִּי שְׁנַיִם יָלְדָה לִּי אִשְׁתִּי. וַיֵּצֵא הָאֶחָד מֵאִתִּי וָאֹמַר: אַךְ טָרֹף טֹרָף וְלֹא רְאִיתִיו עַד הֵנָּה. וּלְקַחְתֶּם גַּם אֶת זֶה מֵעִם פָּנַי וְקָרָהוּ אָסוֹן, וְהוֹרַדְתֶּם אֶת שֵׂיבָתִי בְּרָעָה שְׁאֹלָה" (ביאור:בראשית מד כט).
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria
דפים בקטגוריה "בראשית מג כז"
קטגוריה זו מכילה את הדף הבא בלבד.