קטגוריה:בראשית לח ט

תרגום

וַיֵּדַע אוֹנָן

כִּי לֹּא לוֹ יִהְיֶה הַזָּרַע

לפי דברי אונן ניתן להבין שהוא לא הפך לבעלה של תמר כאשר הוא בא אליה. היא נשארה אשת אחיו. יהודה פקד עליו להביא לה זרע, ביחיד, ילד אחד. אונן לא היה חייב לשאת את תמר והיה יכול לסרב. אונן היה חופשי לשאת אישה אחרת ולהביא ילדים כרצונו. אם לפי חוק היבום אונן נשא את תמר בביאה, אז ברגע שהוא בא לתמר הוא נשא את תמר, (ובהנחה שהוא יכול לשאת פילגש אבל לא יכול לשאת אישה נוספת) כבר לא היתה לו ברירה אלא להביא בן לער, אחרת לעולם הוא לא יביא בן לעצמו, והמחשבות של אונן הם חסרות הגיון.

בסיפור רות הגואל אמר: "לֹא אוּכַל לגאול (לִגְאָל) לִי, פֶּן אַשְׁחִית אֶת נַחֲלָתִי" (רות ד ו), כלומר היה נזק לגואל ולילדיו מתהליך הגאולה. הבן הילוד ירש את נחלתו של המת, וגם ירש את אביו האמיתי, אולם ישא את שם האח המת בלבד, ויגרע מנחלתו של הגואל לבניו נושאי שמו.

אנו רואים שלבועז לא היתה בעיה כזו, בועז לא היה נשוי, הוא התכוון לשאת את רות, וכל בניו ירשו נחלה כפולה: שלו ושל אבימלך, ובזכות חוק היובל (ויקרא כה כה), לדורי דורות, לבניו תהיה נחלה כפולה בכנען. בועז לא חשש לאבד את שמו, ואכן בניו לא היו ילדיו של אבימלך אלא בניו שלו, ככתוב: "וּבֹעַז הוֹלִיד אֶת עוֹבֵד" (רות ד כא) ולא נאמר שם בעלה של נעמי או בניה. כך בועז נעשה מעשירי יהודה, וייתכן שזאת הסיבה שצאצאו, דוד, נעשה מלך.

אונן לא רצה שלער יהיה יורש. הוא לא רצה שנחלתו של יהודה תתחלק לשלושת האחים, וחלקו של בנו של ער יגדל, כי הוא יזכה גם בחלק מנחלתו של אונן אביו, וחלקם של בניו יקטן, לדורות. אונן לא הבין שלפי חוקי חמורבי הוא יכול לנשל את הבן של תמר מנחלתו שלו וכך נחלתו לא תפגע, אבל ייתכן שתחת חוקי כנען אסור לאב לנשל בן. אונן העדיף שתמר לא תקבל בן וכך נחלתו של ער תתחלק בינו ובין שלה אחיו. אונן הסכים לייבם את תמר במטרה לא להכניס אותה להריון. אם הוא היה מסרב אז קרוב אחר היה מייבם אותה ותוכניתו להרוויח היתה נכשלת. כנראה, אונן רצה שתמר תסתלק או תזדקן ללא בנים, והוא ישא אישה אחרת, יגדל את משפחתו ויטען שתמר היא עקרה.

כל אחד מהנכדים של יעקב קיבל רק משפחה אחת, למעט יהודה, שפרץ בנו זכה במשפחה לעצמו ועוד שתי משפחות (במדבר כו כ-כא), לזכר ער ואונן.

הָיָה אִם בָּא אֶל אֵשֶׁת אָחִיו

הכתוב מדגיש שתמר לא היתה אשתו של אונן, אלא אשת-אחיו. למרות שאונן בא אליה, תמר לא נעשתה לאשתו בעייניו. המילה 'אם' היא מילת תנאי, כלומר אם הוא בא, לא בקביעות ולא פעמים רבות, אז, במקום לתת זרע לאחיו הוא שיחת זרעו על הרצפה. ליהודה היה נראה שאונן עושה את חובתו לייבם. אונן היה יכול לשאת את תמר או אישה אחרת כדי להבטיח זרע לעצמו, אבל לא נראה שהוא עשה זאת. כך, במותו לא היה את מי לייבם למענו.

תמר פעלה לפי חוק כנעני של ייבום. תמר חשבה שאונן נעשה בעלה בביאה, ולכן אחרי שאונן מת, היא חשבה שהיא תנשא לשלה (ביאור:בראשית לח יד), ושלה ייבם אותה בשביל ער ואונן.

וְשִׁחֵת אַרְצָה לְבִלְתִּי נְתָן זֶרַע לְאָחִיו

כדי למנוע מתמר להכנס להריון, אונן בא אל תמר אבל סיים בחוץ ומנע ממנה זרע.

אונן לא הסביר ליהודה את בעיתו, וגם תמר התנהגה בכבוד ולא התלוננה ליהודה.

אונן בהתנהגותו פגע בתוכניתו של אדוני. הוא הוכיח שהוא לא מתאים להיות מאבות האומה. מכל נכדי יעקב, הוא ואחיו, נמצאו רעים, ואדוני המיתם בכנען, ככתוב: "וַיָּמָת עֵר וְאוֹנָן בְּאֶרֶץ כְּנַעַן" (ביאור:בראשית מו יב).