פתיחת התפריט הראשי

ביאור:האם התנ"ך מתנגד לאוננות?

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

האם התנ"ך מתנגד לאוננות?

ידוע הפסוק הזה:

בראשית לח ט: "וידע אונן כי לא לו יהיה הזרע והיה אם בא אל אשת אחיו ושחת ארצה לבלתי נתן זרע לאחיו"

מכאן המילה אוננות, אף על פי שאונן ביצע בעצם משגל נסוג. והדבר היה רע בעיני ה' והוא המיתו.

אך אפשר להבין שמה שרע כאן הוא סירובו להקים זרע לאחיו ולא סתם הוצאת זרעו לבטלה, כך שאין ללמוד ממקור זה. ומקור אחר ברור אין. מה כן יש? יש טומאת מי שיש לו מקרה לילה במחנה במלחמה:

דברים כג יא: "כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור מקרה לילה ויצא אל מחוץ למחנה לא יבא אל תוך המחנה"

ואולי לא רק במחנה מלחמה, שכן מצאנו בשאול, שאומר על דוד, שלא בא לסעודה:

שמואל א כ כו: "ולא דבר שאול מאומה ביום ההוא כי אמר מקרה הוא בלתי טהור הוא כי לא טהור"

אך הרי אין איסור להיטמא. ובכל אופן נראה כי לפי דעת המקרא זה לא מומלץ. גם בדתות המזרח לא ממליצים על הוצאת זרע וזאת מהטעם של אגירת האנרגיה המינית. על כל פנים על חלום נראה שאין לחייב אדם.

ואולם, אפשר שגישת התנ"ך מחמירה עוד יותר ורואה כבר באקט המיני הרגיל טעם לפגם, שכן נכתב:

תהלים נא ז: "הן בעוון חוללתי ובחטא יחמתני אמי"

יתכן שמדובר פה על עוון מסוים, אך נראה יותר שמדובר על כל אקט מיני, שיש בו מעין העוון והחטא. והמילה ייחום מכאן באה, אף כי פה משמעותה שונה ממשמעותה בימינו כנראה. יתכן שהמקור לכל ההסתכלות הזו הוא חטא עץ הדעת, שהרי למילה דעת יש גם משמעות מינית וכן נאמר שלאחר אכילת פריו החלו אדם וחווה להתבייש זה מזה.

לסיכום, לי נראה שההסתייגות הדתית ממעשה האוננות – כולל כל האיומים והתיקונים המתלווים לכך – אינה אלא המשכה של הרתיעה ממין, שמצויה כבר בתנ"ך.


תגובותעריכה

לחוטא ומחטיא חגי הופר

מה חַטֹּאות הנעורים אם לא מעשה אונן אשר שיחת זרעו ארצה ומדוע כתוב בתורה כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו

וגם בספר תהילות פרק כה (ז) חַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יְהֹוָה:

-- daian moshe, 2011-02-22 09:11:47

קודם כל תרגיע

דבר שני - הוא שאמרתי - אין בתנ"ך איסור ברור על אוננות, אבל ברוח הדברים אפשר להרגיש בזה.

אם מקבלים או לא את דברי התנ"ך זה כבר עניין אחר.

-- hagai hoffer, 2011-02-22 15:49:44

בספר בראשית פרק ד כתוב:

(כה) וַיֵּדַע אָדָם עוֹד אֶת אִשְׁתּוֹ וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שֵׁת כִּי שָׁת לִי אֱלֹהִים זֶרַע אַחֵר תַּחַת הֶבֶל כִּי הֲרָגוֹ קָיִן:

שים לב כי יש התייחסות לבנים כזרע וכי קין הרג [השחית] את זרע האדם

(ח) כֹּה אָמַר יְהֹוָה כַּאֲשֶׁר יִמָּצֵא הַתִּירוֹשׁ בָּאֶשְׁכּוֹל וְאָמַר אַל תַּשְׁחִיתֵהוּ כִּי בְרָכָה בּוֹ כֵּן אֶעֱשֶׂה לְמַעַן עֲבָדַי ==== לְבִלְתִּי הַשְׁחִית הַכֹּל:וְהוֹצֵאתִי מִיַּעֲקֹב זֶרַע וּמִיהוּדָה יוֹרֵשׁ הָרָי וִירֵשׁוּהָ בְחִירַי וַעֲבָדַי יִשְׁכְּנוּ שָׁמָּה:

וישעיהו א כתוב:

(ד) הוֹי גּוֹי חֹטֵא עַם כֶּבֶד עָוֹן == זֶרַע מְרֵעִים בָּנִים מַשְׁחִיתִים === עָזְבוּ אֶת יְהֹוָה נִאֲצוּ אֶת קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל נָזֹרוּ אָחוֹר:

ובישעיהו מד כתוב:

ספר ויקרא פרק יח כתוב: (כא) וּמִזַּרְעֲךָ לֹא תִתֵּן לְהַעֲבִיר לַמֹּלֶךְ וְלֹא תְחַלֵּל אֶת שֵׁם אֱלֹהֶיךָ אֲנִי יְהֹוָה:

יְהֹוָה הוא אל חי ולא אלהי המֹּלֶךְ אשר זרעת לריק

(ג) כִּי אֶצָּק מַיִם עַל צָמֵא וְנוֹזְלִים עַל יַבָּשָׁה === אֶצֹּק רוּחִי עַל זַרְעֶךָ וּבִרְכָתִי עַל צֶאֱצָאֶיךָ: לאמור כי אם אין ברכה על הצאצאים אין רוח על הזרע וזה מה שקורה כאשר משחיתים את הזרע

בספר דברים ל כתוב:

(יט) הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים === לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ: כָּל הַיּוֹם חוֹנֵן וּמַלְוֶה וְזַרְעוֹ לִבְרָכָה זרע חי זה ברכה וזרע מת [נשחת] זה קללה

-- daian moshe, 2011-02-22 18:01:50

מקורותעריכה

על-פי מאמר של חגי הופר שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2011-02-21.


דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/messages/prqim_t0138_1