קטגוריה:בראשית כא כב
נוסח המקרא
ויהי בעת ההוא ויאמר אבימלך ופיכל שר צבאו אל אברהם לאמר אלהים עמך בכל אשר אתה עשה
וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ וּפִיכֹל שַׂר צְבָאוֹ אֶל אַבְרָהָם לֵאמֹר אֱלֹהִים עִמְּךָ בְּכֹל אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה.
וַֽיְהִי֙ בָּעֵ֣ת הַהִ֔וא וַיֹּ֣אמֶר אֲבִימֶ֗לֶךְ וּפִיכֹל֙ שַׂר־צְבָא֔וֹ אֶל־אַבְרָהָ֖ם לֵאמֹ֑ר אֱלֹהִ֣ים עִמְּךָ֔ בְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־אַתָּ֖ה עֹשֶֽׂה׃
וַֽ/יְהִי֙ בָּ/עֵ֣ת הַ/הִ֔וא וַ/יֹּ֣אמֶר אֲבִימֶ֗לֶךְ וּ/פִיכֹל֙ שַׂר־צְבָא֔/וֹ אֶל־אַבְרָהָ֖ם לֵ/אמֹ֑ר אֱלֹהִ֣ים עִמְּ/ךָ֔ בְּ/כֹ֥ל אֲשֶׁר־אַתָּ֖ה עֹשֶֽׂה׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
אונקלוס (תאג'): | וַהֲוָה בְּעִדָּנָא הַהוּא וַאֲמַר אֲבִימֶלֶךְ וּפִיכׂל רַב חֵילֵיהּ לְאַבְרָהָם לְמֵימַר מֵימְרָא דַּייָ בְּסַעֲדָךְ בְּכֹל דְּאַתְּ עָבֵיד׃ |
ירושלמי (יונתן): | וַהֲוָה בְּעִדָנָא הַהוּא וַאֲמַר אֲבִימֶלֶךְ וּפִיכוֹל רַב חֵילֵיהּ לְאַבְרָהָם לְמֵימַר מֵימְרָא דַיְיָ בְּסַעֲדָךְ בְּכָל מַה דְאַנְתְּ עָבִיד: |
רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
רשב"ם
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
דון יצחק אברבנאל
• לפירוש "דון יצחק אברבנאל" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
אלשיך
לב.
- אל אומרו לאמר כי אינו לאמר לאחרים.
- איך מתייחס אל שאלתו אומרו אלהים עמך כו'.
- אומרו ועתה שהיא תיבה מיותרת. וכן אומרו הנה.
- אומרו כחסד כו', כי אשר עשה עמו אינו לנינו ולנכדו.
- אומרו אנכי אשבע, למה ייעד ולא עשה מיד.
- אומרו לא ידעתי מי עשה כו', שיורה שידע הגזלה ונעלם ממנו מי היה העושה ואין זה התנצלות, שיהיה מי שיהיה היה לו לדרוש ולמחות.
- אומרו וגם אתה לא הגדת לי, על מה בא הגם הזה לרבות. וכן הגם השני. וכל שאר הכתוב מיותר.
- שסותר הקודם, כי תחלה אמר לא ידעתי מי עשה שנראה שמציאות הגזלה ידע, ועתה אומר לא ידעתי בלתי היום:
אמנם הנה אמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה נד ה) שהקפיד הוא יתברך על אשר כרת ברית עם אבימלך. ויתכן כי זה היה פחד אבימלך, פן אברהם יתן אל לבו פן לא יהיה רוח אלהים נוחה מכרות אברהם את הברית הזאת, ויירא פן יאמר אברהם אקרא לאלהים עליון, ואשאלה את פיו אם אשבע לך אם לאו. על כן הערים ואמר "אלהים עמך" כו' כלומר ואינך צריך לימלך באלהיך תחלה, כי "אלהים עמך בכל אשר אתה עושה" מעצמך הוא מסכים. וזו הקדמה אל מה שרצה לשאול ולומר "השבעה לי" כו' לבל ימאן עד ימלך. וזה יכוין באומרו "לאמר", שמה שויאמר אל אברהם פתח דבריו, הוא כדי "לאמר" שאלתו, ופירש כי אמירה ראשונה שעליה אמר ויאמר הוא "אלהים עמך" וכו':
(כג) ומה שהיה "לאמר" מה שאמר הוא "לאמר ועתה השבעה לי", וזהו אומרו "ועתה" כלומר עתה טרם תתיישב בדבר או תמלך בזולת:
והשבועה אשר תשבע, הוא "באלהים" אשר הוא "הנה", הוא אלהיך שמלא כל הארץ כבודו, והוא נמצא פה אתנו כי התפללת עלי ומיד נתקן עצורנו:
והשבועה היא עלי ועל "ניני" ועל "נכדי". ואל תאמר די שאשבע על עצמי ולא גם על "ניני" ו"נכדי", כי הלא על עצמי אין צריך שבועה, כי ודאי שכחסד אשר עשיתי עמך תעשה עמדי ועם הארץ כו' בלי שבועה, באופן שאין צורך השבועה רק על ניני ועל נכדי:
(כד) "ויאמר אברהם אנכי אשבע" בתמיהה כלומר ולא אתה:
(כה) ואין לומר כי אתה אינך צריך כי נאמן לי אתה, לא כן הוא כי הנני מוכיחך "על אודות באר המים אשר גזלו" כו'. וזהו "והוכיח אברהם את אבימלך" כו' כי אינו כבודי לריב עם עבדיך כי אם עמך, כי אשמת העבדים היא על אדונם:
(כו) "ויאמר אבימלך "לא ידעתי"" מזה כלום, וזהו "לא ידעתי":
ואחר אומרו שלא ידע שאל את פיכל שר צבאו שעמו כי שלשתם היו יחד, "מי עשה את הדבר הזה" שמן הסתם השר יודע הנעשה בעיר יותר מהמלך, כי "וגם אתה" פיכל שמן הסתם ידעת "לא הגדת לי" כמו שלא הגיד אברהם. השיב פיכול ואמר "ויקח אברהם צאן ובקר ויתן לאבימלך ויכרתו שניהם ברית":
אפשר כי בוש אברהם מלומר למלך שישבע גם הוא, על כן על ידי דורון צאן ובקר ערב אל לבו לאמר לו שישבע גם הוא. וזהו
"ויקח אברהם צאן ובקר ויתן לאבימלך ויכרתו שניהם ברית":ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
ויהי בעת ההיא ויאמר אבימלך. "ברצות ה' דרכי איש", זה אברהם. "גם אויביו ישלים אתו", ויאמר אבימלך ופיכל שר צבאו. ר' יהודה אומר: פיכל היה שמו. ר' נחמיה אומר: פה שכל צבאותיו נושקין לו על פיו. אלהים עמך בכל אשר אתה עושה, לפי שהיו אומות העולם אומרים: אילו היה צדיק היה מוליד; וכיון שהוליד אמרו לו: אלהים עמך בכל אשר אתה עושה. אילו היה צדיק לא היה שומע לקול אשתו לדחות את בנו; וכיון שאמר ליה אלהים: "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה", אמר: אלהים עמך בכל אשר אתה עושה. אילו היה צדיק לא היה דוחה בנו בכורו; כיון שראו מעשיו, אמרו: אלהים עמך וגו'.
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית כא כב.
אֱלֹהִים עִמְּךָ בְּכֹל אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה
אֲבִימֶלֶךְ וּפִיכֹל שַׂר צְבָאוֹ
אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ גְּרָר ושר צבאו באו לבקר את אברהם בִּבְאֵר שָׁבַע (ביאור:בראשית כא לב).
היה מדובר בכבוד גדול עבור אברהם שהתגורר על הגבול עם "אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים" (ביאור:בראשית כא לד), בקצה האזור שבשליטתו של אבימלך.
אֱלֹהִים עִמְּךָ בְּכֹל אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה
אברהם לבטח נתן כבוד לאורחיו, אולם הפעם הכתוב לא מספר לנו שהוא רץ להכין להם אוכל, הושיבם בצל העץ או נתן להם מים לרחוץ רגליהם. ייתכן גם שהוא לא עשה את זה.
אברהם חיכה בסבלנות שאבימלך יפתח בדבריו ויסביר את סיבת ביקורו, הרי לבוא מאזור עזה שליד חוף הים לבאר שבע זה מסע לא מבוטל, ולבטח אבימלך לא בא לראות את הנוף.
אבימלך הבטיח לאברהם: "הִנֵּה אַרְצִי לְפָנֶיךָ: בַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ, שֵׁב" (ביאור:בראשית כ טו). אף על פי כן, בסופו של דבר אנשי גרר דחקו את אברהם למדבר לכיוון באר שבע ועבדיו של אבימלך אפילו גזלו באר מים שאברהם חפר (ביאור:בראשית כא כה). כמובן שאבימלך הכחיש שהוא ידע מכך, אבל עבדים לא עושים דבר מבלי לקבל רשות מאדוניהם ומבלי לדווח בגאווה על הצלחתם, היינו לשמור על ארצם מפני פולשים זרים ולהגדיל את עדר הצאן של אדונם.
משהו חשוב הציק לאבימלך.
- אבימלך לבטח שמע על נצחנו של אברהם כנגד ארבעת המלכים לפני מספר רב של שנים ועל המעשר שהוא נתן למַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם (ביאור:בראשית יד יח). מכאן שהוא לבטח לא רצה לפתוח במלחמה עם אברהם או לנסות ולגרשו מארצו.
- אבימלך זכר את דברי אדוני: "הָשֵׁב אֵשֶׁת הָאִישׁ כִּי נָבִיא הואּ, וְיִתְפַּלֵּל בַּעַדְךָ, וחְֶיֵה; וְאִם אֵינְךָ מֵשִׁיב דַּע כִּי מוֹת תָּמותּ, אַתָּה וְכָל אֲשֶׁר לָךְ" (ביאור:בראשית כ ז). הוא לבטח לא רצה חלומות נוספים ואיומים נוספים מאדוני.
- אבימלך נוכח ששרה בזקנותה ילדה בן לאברהם. זה היה פלא נוסף לפלא של "עָצֹר עָצַר יְהוָה, בְּעַד כָּל רֶחֶם לְבֵית אֲבִימֶלֶךְ" (ביאור:בראשית כ יח).
- דבריו של אבימלך "אֱלֹהִים עִמְּךָ בְּכֹל אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה", מעידים על כך שהוא הבין שאברהם נמצא תחת חסותו וברכתו של אלוהים.
לסיכום:
- אבימלך פחד שאברהם ואלוהים יכעסו עליו. ואכן, אברהם כעס.
- אבימלך פחד לגרש את אברהם מארצו.
- אבימלך פחד שאברהם ואלוהיו ינשלו אותו ואת עמו מארצם.
- אבימלך היה מודע לכך שעבדיו גזלו באר מאברהם ופחד שאלוהים יכעס עליו.
לכן אבימלך בא לבקר את אברהם, נותן לו ולאלוהיו כבוד, ומבקש לחתום על ברית שלום והסכם לחלוקת הארץ.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • Sefaria • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "בראשית כא כב"
קטגוריה זו מכילה את 7 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 7 דפים.