פתיחת התפריט הראשי

בראשית כ טו: "וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ הִנֵּה אַרְצִי לְפָנֶיךָ בַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ שֵׁב."



בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית כ טו.


הִנֵּה אַרְצִי לְפָנֶיךָ בַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ שֵׁבעריכה

בַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ שֵׁבעריכה

את התנהגותו של אבימלך כבר ראינו:

- את שרה הוא לקח ללא בקשת רשות או מתן תשלום, וזאת למרות שהיתה לו אישה בהריון מתקדם.
- את ה"צֹאן ובָּקָר ועֲַבָדִים ושְּׁפָחֹת" הוא 'לקח', ייתכן שאפילו בכוח ממישהו אחר.

והנה אבימלך נותן לאברהם זכות להתיישב בארצו כטוב בעיניו: "הִנֵּה אַרְצִי לְפָנֶיךָ: בַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ שֵׁב". האם גם כאן יש גזל של אדמה טובה ופורייה השייכת לאחר? האם זאת אדמת המלך שהמלך לקח לעצמו בזמן שהפלישתים פלשו לכנען, כבשו את המקום והקימו את גרר?

האם הוא היה מעוניין שאברהם יעשה לנתין שלו? האם זאת היתה פקודה לא לצאת מארצו?
האם הצעתו של אבימלך דומה להצעתו של גולית לבני ישראל: "וִהְיִיתֶם לָנוּ לַעֲבָדִים, וַעֲבַדְתֶּם אֹתָנוּ"? (ביאור:שמואל א יז ט)
אברהם כנראה קיבל את הצעת אבימלך, ועבר לגור בבאר שבע, ככתוב: "ויַָּגָר אַבְרָהָם בְּאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, יָמִים רַבִּים" (ביאור:בראשית כא לד). ייתכן שבאר שבע, העיר שבה גר אברהם, היתה כלולה בארץ פלישתים.

בַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָעריכה

אבימלך נתן לאברהם רשות לשבת על אדמה שהיתה שייכת למלך. לפי חוקי חמורבי מספר 36 ואחרים, אדמת המלך תמיד שייכת למלך. איש, קצין או שופט שקיבל אדמה מהמלך לא יכול למכור אותה, והוא חייב לתחזק אותה בצורה נאותה, אחרת המלך יעביר את האדמה לאחר. כאשר אבימלך נתן רשות לאברהם לבחור לעצמו אדמה, אברהם לא קיבל בעלות על האדמה הזאת. גם משה חוקק את חוק היובל שאדמה חוזרת לבעליה המקוריים כל 50 שנה.

השימוש במילה "שֵׁב" מראה שזאת ישיבה זמנית, עד שתקום ותלך ותאבד את הזכות לשימוש. אבימלך לא אמר: 'את הטוב בעייניך יהיה לך ולזרעך לנחלה לעולם', כשם שאלוהים אמר לאברהם: "וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ, אֵת כָּל אֶרֶץ כְּנַעַן, לַאֲחֻזַּת עוֹלָם" (ביאור:בראשית יז ח). מלכים ושליטים נהגו להגזים ולהשתמש בביטוי 'עשה כטוב בעיניך', 'בחר את הטוב בעייניך'.

  • אחשוורוש נהג לתת פקודות בסגנון המופרז הזה: "וְהָעָם, לַעֲשׂוֹת בּוֹ כַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ" (ביאור:אסתר ג יא). אולם ברור שהמן היה חייב לפעול רק בצורה שטובה למלך.‏[1]
  • גם אנשי חת אמרו: "בְּמִבְחַר קְבָרֵינו,ּ קְבֹר אֶת מֵתֶךָ" (ביאור:בראשית כג ו), אולם המטרה היתה לתת לו קבר ללא בעלות לקרקע.
  • גם פרעה אמר ליוסף: "בְּמֵיטַב הָאָרֶץ, הוֹשֵׁב אֶת אָבִיךָ וְאֶת אַחֶיךָ: יֵשְׁבוּ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן" (ביאור:בראשית מז ו, וברור שבני ישראל קיבלו אדמה בוצית, בדלתה של הנילוס, שאינה ראויה לגידול תבואות. עם זאת, לאחר ניקוז המים והכשרת האדמה החלקה התאימה במיוחד לצאן ולבקר, שהיו תועבה למצרים.

אברהם לא ניסה לנצל את אבימלך, ולא בחר בחלקת האדמה הטובה ביותר של אבימלך, אלא חזר לבאר שבע ולבאר לחי רואי, מקום המגורים הקודם שלו.

למרות שאבימלך נתן לאברהם רישיון לשבת במיטב הארץ, אבימלך (או יורשו שגם הוא נקרא אבימלך מלך גרר) לא חשב שליצחק בן אברהם מגיעה הרשות הזאת לשבת בגרר, והוא אמר ליצחק: "לֵךְ, מֵעִמָּנו,ּ כִּי עָצַמְתָּ מִמֶּנּו,ּ מְאֹד" (ביאור:בראשית כו טז). אבימלך העניק זכות אישית לאברהם בלבד לשבת לתקופה מסוימת בארצו ולהיות נתין שלו, אך הוא לא העניק לאברהם בעלות על קרקע, ולכן בהמשך אבימלך ביקש מאברהם הבטחה להגן על ממלכתו באומרו לאברהם: "אִם תִּשְׁקֹר לִי, וּלְנִינִי וּלְנֶכְדִּי; כַּחֶסֶד אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמְּךָ, תַּעֲשֶׂה עִמָּדִי, וְעִם הָאָרֶץ, אֲשֶׁר גַּרְתָּה בָּהּ" (ביאור:בראשית כא כג).




  1. ^ אולם שם המן היה כפוף לבקשתו: "אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב" (ביאור:אסתר ג ט) ולא היה יכול לעשות את הרע בעיני המלך.