אבן עזרא על בראשית ד
<< · אבן עזרא על בראשית · ד · >>
פסוק א
פסוק ג
ויהי מקץ ימים — שעבד קין את האדמה, הביא המנחה אל המקום שקבע לתפילתו. ולא ישרו בעיני דברי האומרים כי המנחה הביאה אל אביו. ובעבור שכתוב מבכורות צאנו, יש סמך כי לא הביא קין מן הביכורים:
ימים — ראה פירוש רבינו לפסוק ד.פסוק ד
וישע — על משקל "ויחר לקין" (בראשית ד ה). וטעמו כמו 'קבל'. והקרוב אליו "שעו מני" (ישעיהו כב ד), כדרך סוד הקרבן. ויתכן שירדה האש ודשנה מנחת הבל ולא מנחת קין.
ועל דעתי, כי נקראת השנה תמימה "ימים" (בראשית ד ג), וכן כתוב: "ימים תהיה גאולתו" (ויקרא כה כט), בעבור שישובו הימים באורך או בקוצר כאשר היו בתחילה. וכן "מימים ימימה" (שמות יג י). ופירוש "שנתים ימים" (בראשית מא א), ימים שלמים שנתים; ואם נכתב 'שנתים', יתכן שאינן שלימות מיום אל יום. וכן "עד חדש ימים" (במדבר יא כ), שישוב החדש כאשר היה. על כן אמרתי בפירוש דניאל, כי "ימים אלף ומאתים ותשעים" (דניאל יב יא) שהם ימים ולא שנים, בעבור שהם במספר:פסוק ז
הלוא. ופירוש שאת — על דעת מפרשים רבים, שאת עונך. והנכון בעיני, שאת פנים, כי כתוב בתחילה: "ויפלו פניו" (פסוק ה), וזה דרך בושה, כטעם "ואיך אשא פני" (שמואל ב ב כב). וטעמו, אם עשית טוב – תשא פניך; וכן: "כי אז תשא פניך ממום" (איוב יא טו):
חטאת רובץ — יש אומר שחטא תחת עון. גם יש מפרשים, לפתח הקבר ירבץ עוניך ביום הדין, ויפרשו וי"ו תשוקתו על הבל. וטעם, למה חרה לך שקבלתי מנחת הבל, והוא סר אל משמעתך ואתה כמו מושל בו. ואחרים אמרו על היצר, ואיננו כתוב. ואלה אמרו כי לפתח ביתך חטאתך רובצת והיא הולכת עמך. ויש אומר, לפתח הפה, כטעם "שמור פתחי פיך" (מיכה ז ה). והנכון בעיני שחטאת סמוך, ויצר לב האדם הוא רובץ עמו:
ואליך תשוקתו — כי היצר ישוב אל משמעתך ברצונך, גם יש בך כח למשול בו:פסוק ח
פסוק ט
פסוק י
פסוק יא
פסוק יב
פסוק יג
פירוש "גדול עוני מנשוא" על דעת כל המפרשים, שהודה חטאו. ופי' "נשוא" כטעם סלוח כמו "נושא עון" (שמות לד, ז). וכפי דעתי שהעברים יקראו העקב שכר, והעונש הרע הבא בעבור העון חטאת. וכן "כי לא שלם עון האמורי" (בראשית טו, טז), "אם יקרך עון" (שמואל א כח, י), "ויגדל עון בת עמי" (איכה ד, ו). והטעם, כי זה העונש גדול לא אוכל לסבלו. ויורה על אמיתת זה הפירוש הפסוק הבא אחריו.
ופירוש "פצתה", פתחה. וכן "הבל יפצה פיהו" (איוב לה, טז):פסוק טו
"שבעתים", עד שבעה דורות. כי אין זאת המלה ארבעה עשר ולא שלש מאות ושלשה וארבעים. והעד, "ואור החמה יהיה שבעתים" (ישעיה ל, כו), ואחר כן ביאר הנביא דבריו, ואמר "כאור שבעת הימים" (שם).
וטעם "יֻקָם", שתלקח נקמתו. וכן "לא יקם" (שמות כא, כא). והטעם, כי השם האריך אפו על קין עד שבעה דורות. ואל תתמה לחשוב איך חיה כל אלה השנים. והנה שת אחיו היה עם נח שנים רבות. גם יתכן, שיקרא זרע קין בשם אביהם, כמו ישראל.
ויש אומרים, כי האות - קרן. ואחרים אמרו, שנתן חוזק בלבו והסיר פחדו ממנו. והנכון בעיני שהשם עשה לו אות עד שהאמין, והכתוב לא גלה האות:פסוק טז
"בארץ נוד". קראו כן בעבור שהיה נע ונד.
"קדמת עדן". מזרח עדן, והוא צפון מהגן. ונקרא שם העיר חנוך כשומרון על שם שמר (מלכים א טז, כד), וכן מצרים. ולמך שישי לקין ושביעי לאדם.פסוק יט
פסוק כ
פסוק כא
פסוק כב
פסוק כג
פסוק כד
פסוק כה
פסוק כו
ודקדוק הוחל — מפעלי הכפל. ולולי היות החי"ת מהגרון, היה נדגש. והוא מגזרת 'תחילה'. והטעם, שהחלו להתפלל. ואלו היה מ'חילול', היה השם סמוך אל המלה:
<< · אבן עזרא על בראשית · ד · >>