אלשיך על בראשית ד

<< · אלשיך · על בראשית · ד · >>

"והאדם ידע את חוה אשתו ותהר ותלד את קין ותאמר קניתי איש את יי. ותסף ללדת את אחיו את הבל ויהי הבל רעה צאן וקין היה עבד אדמה". (א - ב):

(א) הנה היה ראוי יאמר וידע אדם את כו' ולא והאדם בה"א הידיעה. והנה אפשר כיוונו רבותינו ז"ל (בראשית רבה כא יד) לתרץ זה, באומרם שתחלה פירש שלא להוליד בנים לגיהנם, ואחר כך ידע שאחר כ"ו דורות עתידין לקבל את התורה. ואפשר יצא להם ז"ל ממספר ראשי תיבות של ה' תיבות אלו, מה שאין כן אם היה אומר וידע אדם וכו'. וגם אומרו חוה היה מיותר. ועוד ראוי לשים לב שהראוי יאמר ותקרא שמו קין וכן בהבל, אך באומרו ותלד את קין, ואומרו את אחיו את הבל, כאילו מאליהם היה נודע שם כל אחד מטרם יוצרו, הלא כמו זר נחשב. ואם על אומרה קניתי כו' נקרא קין, היה לו לומר תחלה ותאמר קניתי כו' ואחר כך ותקרא שמו קין. וגם מה היה שבהבל לא אמרה דבר. ועוד על ידי מה היה הקנין שקנתה איש. ועוד אומרה קניתי איש את ה', הוא בלתי מובן. וגם למה זה בחר בעבודת האדמה וזה בצאן:

אמנם הנה ידענו מרבותינו ז"ל (סוטה יז א) כי באיש ואשה יש השם י"ה, י' באיש וה' באשה, כשזוכים השם ביניהם, ואם לאו נוטל הוא יתברך היו"ד מהאיש והה' מהאשה, ונשארו אש אש כו'. והנה שם זה היה בין שניהם באומרו לזאת יקרא אשה כי מאיש לוקחה זאת, והנה בהעוותם כבר נסתלקו י' וה' מאיש ואשה, ולא נשאר מהם רק ו"ה בשם חוה. וזהו אומרו "והאדם" שהוא ו"ה היו ביניהם - כשידע את חוה אשתו - בלבד, ולא היו"ד ה"א, ולזה הוזכרה חוה, כי בה הן השתי אותיות, על כן "ותהר ותלד את קין" מפאת החסרון. והנה נולד הוא ותאומתו שהם איש ואשה, וזהו רבוי האת באומרו "את" קין. אז אמרה הנה "קניתי איש" שיש בו י' בין האל"ף והשי"ן, וגם את תאומתו שהיא אשה ובה ה"א, וזהו אומרו "קניתי איש" וגם "את ה'", שהיא תאומתו שנרמזה ב"את", ואם כן איפה הרי השם שלם, וזהו אומרה "את ה'". ושיעור מאמרה "קניתי איש", וגם "את" שהיא אשה, הרי השם שלם בארבע אותיות:

או יאמר "והאדם ידע" כו', כי הנה בעון אדם ואשתו, חששה שמא עשו פירוד בין י"ה לו"ה של שם. וכן אפשר שעל כן אמר הוא יתברך כי יד על כס יה כו', כי לא יחזירם הוא יתברך להתחבר, עד ינקם מעמלק שהוא מצד הנחש ההוא כנודע. וזהו אומרו "והאדם", כלומר ו"ה בני חבור אותיות י"ה, היו בעבור "האדם" כאשר "ידע את חוה אשתו". ובראותה כי ותהר ותלד בתכיפות בלי זמן עיבור, ובלי חבלי יולדה, כמו שאמרו ז"ל (מדרש אגדה בראשית ד א) מה ההריון בלי צער כך הלידה. אז אמרה הנה לא נתקיים בנו ענין הרבה ארבה עצבונך והרונך כו', ואין זה כי אם שה' קבל תשובתינו - כמו שכתבנו על ותפקחנה עיני שניהם וכו', וכן אמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה כא ו) שפתח לו פתח של תשובה - ואם כן שקניתי איש שבלי עצב ילדתו כקונה איש, יורה כי אני עם ה', וזהו "את ה'" שלם, ששב ונצטרף עם ו"ה שבשמי:

או יאמר "קניתי איש" אחר העוותי, אין זה כי אם "עם ה'" הוא רחמים היה הדבר, ולא בשם אלהים משותף. כאשר בהברא אדם ואשתו שהיה ה' אלהים: או יאמר במה שהאכלתי את אישי "קניתי איש", שאם לא כן היה פורש ממני ונושא אחרת ולא היה לי בן, יראה שלא מאס ה' בי, כי אם שאני עם ה', וזהו "את ה'":

והנה שני בניה אלה היו, זה מתייחס אל עביות זוהמא וחומר, ועל כן מאליו הוא קין, כי הוא דבר קניני ממשיי. אך הבל הוא היה מתייחס אל הנפש, הבל פיו יתברך אשר נפח באפיו נפש כאדם, וזהו ענין הבל נגזר מהבל פה. וזהו "את קין" כו' (ב) "את אחיו את הבל" וכו' כאילו כל אחד שמו עמו. ועל כן קין יצא ראשונה, כי תחלה פלטה הזוהמא ואחר כך העיקר. ועל כן לא הוצרכה לומר דבר בהבל, כאשר בקין כמבקשת מאתו יתברך יצרף שמו לתקנו. ועל כן "ויהי הבל רועה צאן", כי היה הוא גדרו למעלה מהבעלי חיים רועה עליהם. אך "קין" לא היתה מעלתו רק על הדומם, ועובד אדמה להוציא הצומח, אך לא עלה על הבעלי חיים. והוא מאמר חכמי האמת (זוהר בראשית דף נד) כי קין היה מסטרא דמסאבותא, והבל מסטרא דדכותא:

ובזה יתכן דרך אחרת באומרה "קניתי איש" וכו', והוא כי הלא על ידי זוהמא שהוטלה בה, נמצאו בה עירוב זוהמא בקדושה, כי לא נתרוקנה הקדושה מהם לגמרי, ובכן לא היה מקום לצאת ממנה בן צדיק, כי אם כל בן מצורף עם זוהמא. והנה כתבנו באברהם שכדי שיצא יצחק זך, הוצרך לקחת את הגר להטיל בה מחלק שבו מזוהמת נחש, על ידי היותו עדיין ערל, שהערלה מושכת הבחינה ההיא, ויצא יצחק אחר המילה, משרה, מבחינת הקדושה. ועל כן ביצחק שלא היה יכול ליקח אחרת להטיל בה בחינת זוהמא, הוצרך שתלד רבקה תאומים, ושיחלקו השתי בחינות, אחד ליעקב ואחד לעשו:

ונבא אל הענין, והוא כי הנה חוה היתה יודעת מאד, וראתה את קין והכירה כי היה מבחינת הזוהמא ולא מעורב עם הבחינה אחרת, אז אמרה אין זה כי אם שעל ידי מה ששבתי בתשובה, כמדובר בפסוק ותפקחנה עיני שניהם כו', "קניתי איש את ה'", שחילק ה' את שתי הבחינות, כל אחד בבן אחד שלא יצאו מעורבין. ואם כן "קניתי איש" שיהיה "עם ה'" בלי זוהמא, הוא הבל שהיה עדיין בבטנה, והיא הודתה לה', ועל כן בהבל לא אמרה דבר, כי עליו דברה כבר. וכמו שאמרו חכמי האמת (זח"ג רטז ב), כי קין הוא יתרו, והבל הוא משה שתיקן את קין, יאמר נחמתי מטומאת קין, כי הנה "קניתי" על ידי תשובתי תקון, הלא הוא "איש" שהוא "עם ה'", הוא ה"איש" משה שיתקנהו, והקנין יהיה על ידי תשובה כבקודם:

ובמה שיתרו נקרא איש - שנאמר ויואל משה לשבת את האיש - תאמר נחמתי כי "קניתי איש" שהוא "עם ה'", הוא יתרו שידבק אל ה', והוא זה הבן, כי "את" כמו עם:

"ויהי מקץ ימים ויבא קין מפרי האדמה מנחה ליי. והבל הביא גם הוא מבכרות צאנו ומחלבהן וישע יי אל הבל ואל מנחתו. ואל קין ואל מנחתו לא שעה ויחר לקין מאד ויפלו פניו. ויאמר יי אל קין למה חרה לך ולמה נפלו פניך. הלוא אם תיטיב שאת ואם לא תיטיב לפתח חטאת רבץ ואליך תשוקתו ואתה תמשל בו". (ג - ז):

(ג) "ויהי מקץ" כו'. ראוי לשים לב למה נשתנו מנחותיהם, זה מפרי האדמה וזה מהצאן, ואם כל אחד ממלאכתו הביא למה נאשם קין. ועוד אומרו והבל הביא גם הוא, כי אומרו גם הוא הוא מיותר. ועוד אומרו אל הבל ואל מנחתו, שהיה לו לומר את מנחת הבל. וכן אומרו ואל קין ואל מנחתו לא שעה, כי אומרו אל קין הוא מיותר, והיה לו לומר ואל מנחת קין לא שעה. ועוד אומרו ויפלו פניו, כי אין נפילת פנים צודקת בדבר זה. ולא עוד אלא שמחלקן הוא יתברך לשנים, באומרו למה חרה לך ולמה נפלו פניך, ונראה הכל דבר אחד. ועוד אומרו הלא אם תטיב שאת כו', איך הוא זה נתינת טעם אל מאמרו למה חרה לך כו'.

ואומרו ואם לא תטיב כו' מה ענין אומרו לפתח כו', שנהפוך הוא כי תחלה הוא הפתח חטאת רובץ בעת הלידה, ואחר כך הוא מה שלא ייטיב. וכן אומרו ואליך תשוקתו ואתה תמשול בו, שהם דברים משוללי ענין וטעם וקשר:

אמנם הנה המנחה אשר יובא לה', אין איש יכול להביא דבר ראוי אליו יתברך, כי אם אשר את נפשו ישא. ועל כן בהקריב קרבן לה' צריך אדם לשים בלבו, כי את נפשו היה ראוי לזבוח ולנתוח ולשרוף, והלואי שירצה בו הוא יתברך כאשר היה חפץ ביצחק.

ובכלל הדבר יכוין בזבוח את השור או את השה, כאילו את עצמו הוא שוחט ומנתח ונזרק דמו, ונשרף על המזבח קרבו וכרעיו וחלבו. והוא אצלנו מאמר הכתוב (ויקרא א) "אדם כי יקריב מכם" תחלה בטוב המחשבה את עצמו, "קרבן לה'" כאילו את נפשו הוא מקריב, ואחר כך "מן הבהמה כו' תקריבו את קרבנכם", כלומר קרבן של עצמכם. ומרבה האת כאילו שני קרבנות קרבים יחד - הוא ובהמתו:

ונבא אל הענין אמר כי "קין הביא מפרי האדמה", והוא, כי הנה למה שלא היה יתרונו רק על הצומח כי היה עובד אדמה, ולא חש להעדיף על הבעלי חיים על ידי כשרון ועבודת קונו, על כן הביא צומח, שנית שלא הביא את עצמו כדרך מקריב קרבנו לה'. (ד) אך "הבל הביא גם הוא", כלומר שלא הביא בעלי חיים בלבד כי אם "גם הוא", כלומר גם את עצמו, כי תחלה העלה בלבו כאילו את עצמו הוא מקריב עם בכורות צאנו וחלבהן. נמצא כי הבל הביא שני קרבנות, את עצמו ואת בהמתו, וזהו "וישע ה' אל הבל ואל מנחתו":

(ה) והנה היה ראוי לכתוב תחלה שלא שעה אל קין - שהקריב תחלה, ואחר כך יאמר שאל הבל ואל מנחתו שעה. אך יהיה כי בראות קין כי שעה אל הבל ואל מנחתו, כיוון גם הוא לכוין כאילו מקריב את עצמו, ולא שוה לו כי היה מצות אנשים מלומדה. וזהו שאחר אומרו "וישע ה' אל הבל ואל מנחתו", אמר "ואל קין ואל מנחתו לא שעה", אז "ויחר לקין מאוד". ובבואו לכלל כעס בא לכלל טעות, והוא מאמרם ז"ל (תרגום יונתן) כי נתפקר ואמר לית דין כו' ולית עלם כו' ולית אגר טב כו', והנה אין ספק כי המתפקר כך מאבד נפשו ומסיר ומפיל צלם אלהים מעל פניו, וזה אומרו "ויפלו פניו", כי הנקרא פנים בעצם - הוא צלמו - נפל ממנו:

(ו) "ויאמר ה' אל קין למה חרה לך" כו', לומר הנה אם אומר למה פשעת עד גדר נפלו פניך, הלא תענה כי הכעס החטיאך, אך אעיקרא דדינא פירכא, "למה חרה לך" שעל ידי כן נמשך היות עליך תביעה אחרת, והיא "ולמה נפלו פניך", ששיחת מאיש מראך ואיבדת צלם אלהים, כי אשר חשבת שהענין תלוי במנחה אשר תביא, וכעסת על שלא קבלתי, אינך אלא טועה, כי (ז) "הלא אם תטיב" ותכשיר מעשיך הוא השאת והמנחה. כי שמוע מזבח טוב, כמאמר שמואל ע"ה (שמואל א טו) הנה שמוע מזבח טוב להקשיב מחלב אלים, והוא כי שמיעה מרחוק והקשבה מקרוב - כמו שאמרו ז"ל (ספרי האזינו שו) על האזינו השמים ותשמע הארץ - וזהו אומרו "שמוע" מרחוק שהוא בקלות כשרון - "מזבח טוב", אך "להקשיב" מקרוב, טוב אפילו "מחלב אלים", ולא אשא פניך על שביערת קסם אוב וידעוני מן הארץ שהיה עון גדול, ואעבור על עון קל כזה שאתה מפציר עמי מלהודות על חטאתך, "כי" אתה דע לך "כי" זה גדול וכפול מהקסם שביערת, "כי" הלא "חטאת קסם" שביערת מן הארץ הוא "מרי" יחידי, אך "ואון ותרפים" יחשב ההפצר הזה שאתה מפציר, ואיך תחמיר הקל ותקל החמור:

ונחזור אל הענין אמר "אם תיטיב", הוא השאת והמנחה. "ואם לא תיטיב" אין המנחה מסלקת העון, כי אם "לפתח" העולם בצאתך ממנו "חטאת רובץ", כי הקטיגור שעשית ירבץ לפניך לבלעך. ועוד אודיעך כי כל ימיך "אליך תשוקתו" להחטיאך, כי עבירה גוררת עבירה, כי המשחית הנעשה בעבירה, הוא מתמיד לפתות לעשות יותר, לכן "ואתה" תתאזר נגדו "שתמשל בו":

או יאמר "הלא אם תטיב" שתבא ליטהר ולשוב עד ה' "שאת" כי אעלך ואסייעך. "ואם לא תיטיב" שלא תבא ליטהר, כי אם תאחוז דרכך, הנה "לפתח" שפותחין לך - כענין בא ליטמא פותחין לו (יומא לח ב), אל תתייאש מליכשל עוד, על שלא אסייעך ליטמא, כי אם שפותחין לך, כי הלא אם אני לא אחטיאך - הנה החטאת שעשית "רובץ" להחטיאך כי עבירה גוררת עבירה, ולא תמתין עד בא העבירה ואחר תטהר, כי אם בעוד שאליך תשוקתו, שעדיין הוא הלך ואורח שלא שנית ושלשת בחטא, והוא עדיין כעני משתוקק שתעשה רצונו, אז "ואתה תמשול בו", מה שאין כן אחר העשותו בעל הבית כי אז ימשול בך:

או יאמר הנה אפשר תתעצל מלשוב בתשובה בחשבך שלא אקבלך, או שתמיד אאהוב את אחיך שלא חטא, יותר ממך שחטאת ושבת. או לסיבה שנית באמרך כי אחר שיצרך החטיאך, שוב לא תוכל לו ותתיר הרצועה להתמיד בעונות, באמור כי בין כך ובין כך שנאתיך. על כן אני מודיעך כי לא כן הוא, כי הלא על הראשונה דע לך כי "אם תטיב" ותשוב בתשובה, "שאת" שאני אעלך על אחיך, כי במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים כאחיך יכולין לעמוד (ברכות לד ב) שהוא צדיק גמור. ועל השנית אמר "ואם לא תטיב", דע לך כי כעת "לפתח"החטאת רובץ, כי היצר הרע קודם ישנה וישלש אדם בחטא, הוא כעני והלך, הרובץ בפתח הבית לשאול צדקה, "ואליך תשוקתו" שתתן לו יד. ולכן איעצך, כי "ואתה" כעת שעדיין לא שנית ושלשת בחטא, "תמשול בו" ולא תניחהו להשתרר:

"ויאמר קין אל הבל אחיו ויהי בהיותם בשדה ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו" (ח):

ראוי לשית לב שאין בפסוק מה שאמר לו. ומה ענין הרוג אותו בשדה. והנה על כן יש מרבותינו ז"ל (בראשית רבה כב טז) אומרים על עסקי נחלת שדה, ויש אומרים על בית המקדש הוא כד"א ויצא יצחק לשוח בשדה, ויש אומרים על האשה כד"א כי בשדה מצאה. ועוד אומרו ויקם קין, כי מהראוי לא יאמר רק ויהרוג קין את הבל אחיו, עד שהוצרכו רבותינו ז"ל (שם) לומר כי תחלה הפיל הבל את קין ואחר כך קם מתחתיו:

אך הנה בספר הזוהר (בראשית דף נד) אמרו כי קין היה מסטרא דמסאבא, והבל מסטרא דקדושה. ובזה נבא אל הענין, והוא כי הנה עוד ידענו מספר הזוהר (דף נד) כי השדות ומדברות הם מקום שליטת רוחא דמסאבא, מה שאין כן ביישוב. והנה הוא יתברך אמר לקין ואליך תשוקתו, כי כח היצר הרע אליו היתה תשוקתו להחטיאו, כי עבירה גוררת עבירה. והוא היחל לדבר סרה, כאשר כתבנו על אומרו ויחר כו' ויפלו פניו, ואותה עבירה תגרור לו אחרת. אלא שכעת שלא חטא רק פעם אחת, עדיין יכול קין למשול בו שלא יחטיאנו. אמר הכתוב כי הנה "ויאמר קין" הדברים הנזכרים בלשון חבה, כטבע לשון אמירה, אמר לו כל מה שדבר לו יתברך, וכל זה בבחינת אחוה וזהו אומרו "אחיו", כי היה כעת מושל ביצרו. אך אחרי כן "ויהי בהיותם בשדה" כי שם שליטת סטרא דמסאבותא, אז "ויקם קין" שהיה מסטרא ההיא, קם ויגבה על הקדושה, שנתעורר שם יצרו הוא שטן הוא יצר הרע שמהבחינה ההיא, "ויהרגהו" על קנאתו אשר קנא, כי אל הבל ואל מנחתו שעה ולא לו:

"ויאמר יי אל קין אי הבל אחיך ויאמר לא ידעתי השמר אחי אנכי. ויאמר מה עשית קול דמי אחיך צעקים אלי מן האדמה. ועתה ארור אתה מן האדמה אשר פצתה את פיה לקחת את דמי אחיך מידך. כי תעבד את האדמה לא תסף תת כחה לך נע ונד תהיה בארץ. ויאמר קין אל יי גדול עוני מנשוא. הן גרשת אתי היום מעל פני האדמה ומפניך אסתר והייתי נע ונד בארץ והיה כל מצאי יהרגני". (ט - יד):

(ט) ראוי לשים לב באומרו אי הבל, כי מה זו שאלה, שיראה כנותן פתחון פה לומר לא ידעתי כו' במה שמודה יתברך כמסתפק איה הוא, ומתחלה היה לו לומר מה עשית. וגם מלת אחיך מיותרת. ועוד אומרו לא ידעתי, איך עלה על דעתו שממנו יתברך יפלא כל דבר, והלא הוא יתברך דבר עמו למה חרה לך ולמה נפלו פניך, היתכן שלא יעלה על לבו, כי מי שידע שחרה לו לא ידע בהרגו את אחיו. וגם מתחלתו שהביא מנחה לה' מפרי האדמה, ואם עלה על רוחו שלילת השגחה איכה יקריב לו מנחה. ועוד אומרו השומר אחי אנכי, אין זו תשובה לשאלת איה הבל, וגם בכלל אומרו לא ידעתי הוא. ועוד אומרו מה עשית, לא היה ראוי לומר אלא למה הרגת את אחיך בפירוש. וגם אומרו דמי לשון רבים. ועוד אומרו ועתה ארור אתה כו' מאי ועתה. וגם אומרו מן האדמה אשר אררה, מה היא ארירת האדמה שיאמר שהוא ארור ממנה, ועוד שמורה שמאשים את האדמה שפצתה פיה, מה פשעה ומה חטאתה. וגם אומרו מידך הוא מיותר. וגם היתכן שהיא פצתה פיה. ועוד אומרו כי תעבוד את האדמה כו', למה יזכיר עבודת האדמה, ומן הראוי שלא יאמר רק לא תוסף האדמה תת כחה לך. ועוד למה נתיחד לו עונש זה, עם שיהיה נע ונד.

ועוד אומרו הן גרשת אותי היום כו', כי זה לא היה, כי היכן נתגרש מעל פני האדמה. ועוד אומרו ומפניך אסתר, היתכן שמפניו יתברך יסתר איש. ואיך אמר כל מוצאי יהרגני, למה יירא שיהרגוהו כל מוצאו. ועוד אומרו לכן כל הורג קין, שאיך תהיה הגזרה אומרו שבעתים יוקם, כי הלא יראה מדברי למך שהוא כי שבעה דורות יאריכו לקין, כאומרו כי שבעתים יוקם קין כמאמר המתרגם. ועוד אומרו וישם ה' לקין אות, מה ענינו, ואם אומרו לכן כל הורג קין הוא תיקן לבל יהרגהו כל מוצאו, מה צורך אות. ועוד אומרו ויצא קין מלפני ה', איך יתכן יצא איש מלפני ה':

אמנם הנה כתבנו באומרו ויאמר קין אל הבל אחיו, שאמר לו דברי פיוסים כאח לו בעצם, ואחר כך בהיותן בשדה הרגו. וזה יאמר לו הוא יתברך "אי הבל אחיך", היכן אחוותך עמו - שהוא להגזים הענין - שאחר הוראת אחוה רבה הרגו:

והנה בתשובת קין אמרו רבותינו ז"ל (תנחומא בראשית ט) שאמר לו לא הרגתיו אני, אלא שנתת בי יצר הרע, והשיב לו הוא יתברך אתה עשיתו רע. והנה ראוי לשית לב כי אין מזה בכתוב כלל אלא לא ידעתי כו'. וגם איך השיבו יתברך אתה עשיתו רע, האם לא רע ומר הוא מעצמו. אך הנה בזה נבא אל ענין הכתובים, והוא כי הנה ידענו כי אין אדם חוטא אלא אם כן נכנס בו רוח שטות (סוטה ג א) ובבלי דעת הוא חוטא, וזה יאמר "לא ידעתי", כלומר לא היה בי דעת, כי נכנס בי רוח שטות הוא כח היצר הרע והוא עשה. והנה זה ענין מאמרם ז"ל באומרם לא הרגתיו אני אלא אתה שנתת בי יצר הרע. ושמא תאמר למה לא עמדת נגד יצרך לשומרו ממנו, זה אי אפשר לי כי "השומר אחי אנכי", לומר הלא בטבע אני נגדי אליו, כי הוא כנודע מסטרא דדכותא ואני ממסאבותא, ואם כן איך אהיה שומרו אנכי, כלומר כי אם אתה היה ראוי תהיה לו לשומר, כי ידמה לך, ותישע אותו ואת מנחתו, והיה לך לשמור יצרי בל יחטיאני להורגו:

(י) והשיב לו הוא יתברך "מה עשית" כו', דבר גדול עשית יותר ממה שאתה חושב, שהוא כי גם שליטת בך היצר הרע הוא עליך. והוא ענין מאמרם ז"ל אתה עשיתו רע, והוא ענין ספר הזוהר ממשל השפחה. כי הוא יתברך נתן היצר הרע לטוב לאדם לתת שכר טוב לבלתי שמוע לו - מה שאין כן אם לא היה לאדם יצר הרע - והאדם המתפתה ממנו מהפכו לרעה ברוע בחירתו:

וגם אין צריך לומר שאתה הרגתו, כי אם לא אותו לבדו הרגת, כי אם דמים רבים שפכת דמו ודם זרעיותיו, וכלם "צועקים אלי מן האדמה, ועתה" טרם עשותך תשובה "ארור אתה מן האדמה":

או יאמר "ועתה" כו', הנה עיקר העונש שמור לך לאחר מותך, ומה שיהיה לך "עתה", הוא כי "ארור אתה מן האדמה". והוא כי הנה כשחטא אדם נתקללה האדמה וגם הוא, והנה היתה קללת האדמה יתירה על קללתו, כי הנה עליה נאמר ארורה האדמה בעבורך, ופירשו רבותינו ז"ל (בראשית רבה כ כג) שתעלה דברים ארורים יתושים ופרעושים וקוץ ודרדר, ולאדם שנאמר לו ואכלת את עשב השדה היוצא מאליו, עם כל זה הטיב הוא יתברך עמו באומרו בזעת אפך תאכל לחם, שהוא שאם יעבוד את האדמה יאכל לחם, שחלב חטים תשביענו, שממנה יצא לחם כי תתן את כחה לו. אך אתה לא כן אלא "ארור אתה" יותר "מן האדמה", כי הנה עד כה לא מנעו ממנה תת כחה לאדם, רק כשלא יעבוד את "האדמה", "ועתה" גם (יב) "כי תעבוד את האדמה לא תוסף תת כחה לך" כאשר באדם, שאם יעבוד את האדמה תתן כחה לו:

או יאמר "מן האדמה", לומר עונש זה נמשך לך "מן האדמה". ונתן הטעם באומרו "אשר פצתה את פיה" כו', לומר הנה עלובה היא האדמה על ידך, כי הלא הפעם הראשונה שפצתה את פיה לקבל איש קבור בתוכה מאז נברא העולם, היה בדם נפש הרוג, וזהו "אשר פצתה כו"'" לקחת את דמי אחיך", שהיא עבירה כפולה כי אחיך הוא, וזה בא לה "מידך". על כן "כי תעבוד כו' לא תתן כחה לך", להוציא לך לחם על ידי עבודתך אותה, ועל ידי כן "נע ונד" כו' כי לא תהיה דר במקום מיוחד, כי אם "נע" גולה ממקום למקום, וגם בכל מקום אשר תגלה שם, לא תנוח בו הזמן אשר תהיה גר שם, כי אם "נד" ומטולטל במקום מיניה וביה, כי ארץ מתקוממה לך כי עשית פתיחת פיה ברעה:

(יג) "ויאמר קין אל ה' גדול עוני מנשוא", והוא כי הבין באומרו יתברך "ועתה", שהוא "ועתה" טרם שובך בתשובה, על כן התודה ואמר "גדול עוני מנשוא", והוא כי דרכו יתברך להעביר ראשון ראשון עד עון שלישי, אמר הנה "גדול עוני מנשוא" וסבול עד השלישי:

או יאמר כי הנה אם העון הוא גדול, גדולה מאד רחמנות ומחילתו יתברך, ובמה יודע היותו יתברך נושא עון אם לא בהיות העון גדול. כמאמרנו על פסוק (דניאל ט) לה' אלהינו הרחמים והסליחות כי מרדנו בו, שבמה יודע כי לו יתברך רחמים וסליחות, אם לא בהגיע אשמתינו אל גדר מרד. לזה אמר כמתמיה "גדול עוני מנשוא", האם יותר גדול העון שלי מהנשוא ומחילה שלך, לא יתכן, כי כח המחילה שלך גדול ודאי:

(יד) ואחר הוידוי אמר "הן גרשת אותי" כו' לומר שתים רעות לי - מת בעולם הזה ובעולם הבא - בדברך זה, כי "הן גרשת אותי מעל" כללות "פני האדמה", כי אהיה מת ונתון תחת פניה בקבר, ומי יתן ולא אהיה נדון אחר מותי, כי האם "מפניך אסתר" אחרי כן, כלומר לא כן הוא כי אם אציעה שאול הנך. ופירש ואמר מה שאמרתי שעל ידי גזרתך אני מת בעולם הזה, הוא כי הנה "והייתי נע ונד והיה כל מוצאי יהרגני", באופן כי איבדתני גם מהעולם הזה, מלבד העולם הבא ששם עיקר העונש:

או יאמר "הן גרשת אותי" כו', כי הנה היו דרים אז בהר המוריה מקום שער השמים, כי שם היה מקום שהקריב בו אדם, והקריב הבל בכורות צאנו וחלב"הן", ובמצב ההוא היה זה. והוא יתברך גזר עליו יהיה נע ונד בארץ שנתגרש משם, וזה אומרו "הן גרשת אותי מעל פני האדמה", שהוא מהר המוריה שהוא הפנים של כל האדמה. כי זכות המקום היה מועיל לי. וגם "מפניך אסתר" מאור פניך, כי צלם אלהים סר מפני כמדובר באומרו ויפלו פניו, ועל כן "והיה כל מוצאי יהרגני", כי לא נאמר ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית השדה, רק אשר בו צלם אלהים על פניו כמפורש אצלנו:

"ויאמר לו יי לכן כל הרג קין שבעתים יקם וישם יי לקין אות לבלתי הכות אתו כל מצאו. ויצא קין מלפני יי וישב בארץ נוד קדמת עדן". (טו - טז):

(טו) הנה המתרגם ורש"י ז"ל פירשו שבעתים יוקם כי שבעה דורות תלו לו שישוב. והנה לפי זה אומרו כל הורג קין הוא משולל גיזרה, וכן פרש"י שהוא כמתחיל להגזים ובלתי גומר הגיזרה. "לכן" אחשוב במה שידענו מרבותינו ז"ל (שמות רבה ו ה) כי "לכן" הוא שבועה, ובזה אפשר כי השביע הוא יתברך את ברואיו בל יהרגוהו, וזה אומרו "לכן כל הורג", כי יהיה חומר שבועה על "כל הורג קין". והטעם כי כבר "קין שבעתים" - שהם שבעה דורות - יאריכו לו על חטאו, ועד הזמן ההוא לא יגעו בו אולי יתקן את אשר עוות. וכן היה כמו שאמרו ז"ל (בראשית רבה כב כז) שתלו לו עד המבול, ועליו נאמר וימח את כל היקום שהיה תלוי ברפיון:

והנה משתי בחינות היה מתיירא, א. מכחות הרוגז המשוטטות בעולם, ב. מהבעלי חיים כחיות רעות ודומיהם. על כן על האחד אמר "לכן כל הורג קין" כו', ועל הבעלי חיים אמר "וישם ה' לקין אות" לשתפול חתת אלהים עליהם:

(טז) ואמר שעל ידי התשובה ששב, הועיל מחצה ויסירו ממנו הנע ונשאר נד, כמאמרם ז"ל (סנהדרין לז ב), וזהו אומרו "וישב בארץ נוד" כו', ויהיה לפי פירושנו כי הנע היה שלא יהיה יושב במקום אחד רק מטולטל, ונוד הוא כי גם במקום אשר ימצא לא יהיה מיושב בו רק נד. ויאמר כי עתה "וישב" בלי טלטול, כי אם "בארץ" ההיא היה "נד" מינה וביה. ואפשר כי האות ששם לו, הוא האות ו', ועל כן ניתנה במלת נד ונעשית "נוד", ויהיה על כי נתעתד לבא ביתר שנקרא "יתרו" בו' יתירה. ואפשר היה במקום קדמת עדן, למען יזכור אבידתו בעדן גן אלהים אשר איבד ברשעו, למען על ידי כן יגמור תשובתו:

או יאמר "ויצא קין" מהיות "לפני ה'", שלא היה ה' נגד עיניו לשוב בתשובה למענו, כי אם "קדמת" פניו על אהבת השכר שב "עדן", ועל כן הועיל לו החצי שביטל ממנו נע, ונשאר נד. וזהו וישב בארץ נוד קדמת "עדן", שישב בארץ נוד על היותו קדמת עדן, ולא ביטל הוא יתברך גם את הנד, כאשר ביטל הנע, על שלא היה קדמת ה':

"כי שבעתים יקם קין ולמך שבעים ושבעה". (כד):

אמרו רבותינו ז"ל (תנחומא בראשית יא) כי למך היה סומא והיה תופס הקשת לצוד ציד חיה או עוף, וילד לפניו, ואמר הילד שהיה רואה נגדו ציד, והיה איש, וירה החץ והרגו, ואחר כך כשהודע אליו תמה ויספוק את כפיו, ומיעך ראש הילד שלפניו בין שתי כפיו. נמצא שהרג שוגג, והיה מתנצל לנשיו בל יפרשו ממנו, ואמר כי שבעה דורות תלו לקין, ואליו יתלו שבעים ושבעה. ואפשר יצא לו החשבון הזה, כי הנה קין חטא מזיד והוא חטא שוגג, ועלה בדעתו כי עשר ידות למזיד על השוגג, על כן יתלו לו עשר פעמים שבעה על מה שתלו לקין, ועוד שבעה על שהיה קרוב לאונס, כי היה סומא ואינו דומה לשוגג זולתו. וזהו "כי איש הרגתי" בשביל "פצע" שבי, כי סומא אנכי, "וילד" בשביל "חבורתי" שעשיתי באיש, שעל כן חרה לי מצד דאגת "חבורתי" ספקתי כפי, ופגעו בילד ועל בחינה זו יגרע משוגג:

"וידע אדם עוד את אשתו ותלד בן ותקרא את שמו שת כי שת לי אלהים זרע אחר תחת הבל כי הרגו קין". (כה):

ראוי לשית לב מה ענין אומרה שת לי ולא אמרה "נתן" לי. ועוד שתקראהו לפי זה "נתן", כי "נתן" לה ה' זרע אחר. וגם למה אמרה זרע ולא אמרה בן. ועוד כי כל שמת לו בן ונולד לו אחר, היצדק יושת לו שם על הוראה שניתן תחת המת, והלא כל בן הילוד הוא בפני עצמו ולא במקום האחר. וגם אומרו תחת הבל הוא מיותר. וכן אומרו כי הרגו קין, מה צורך להזכיר עון קין פעם אחרת בהיותו בלתי מדבר בו. וגם אומרו זרע אחר ולא אמר בן אחר. ועוד אומרו כי שת לי, ולא אמר ויקרא את שמו שת כי אמר שת לי אלהים כו':

אמנם הנה שת ידענו שהוא הבל, והנה הוא זרע של אחר הוא של קין, כי אליו היה נוגע הדבר על ידי יבום. על כן אמר הנה בסגולת איכות האח, הוא הקם זרע לאחיו, אך עתה "שת לי אלהים זרע" של "אחר", שהוא של אחיו של הבל, ואותו הכח המיוחד לאח, "שת לי אלהים" באיכותו, כי הלא זה הבן הוא האח הבל, כי הוא הוא שבא "תחת הבל" הראשון. והטעם ששמו הוא יתברך בי ולא היה מאחיו, הלא הוא "כי" הנה "הרגו קין", ואיך יזכה מי שהרגו לשוב להביאו לעולם. ולכן לא נאמר "כי" אמר "שת" לי, כי אין הדבר תלוי באמירתו, כי אם מה' יצא הדבר לבלתי גלגל זכות על ידי חייב, ומה גם שיהיה על ידו. ועל כן קראו"שת" בציר"י השי"ן ולא בקמ"ץ, לרמוז בשתי נקודות נפרדות אל שוב הבל נפרד מקין לגמרי, ולא שיבא ראשון על ידי השני:

"ולשת גם הוא ילד בן ויקרא את שמו אנוש אז הוחל לקרא בשם יי". (כו):

אומרו גם הוא, יאמר כי אירע לו "גם הוא" כאביו, שהוליד את קין, כי כן היה אנוש, כי אז נעשה כחול - חלילה - הקריאה בשם ה', ודבקו בעבודה זרה: